מה גיליתי בעמק יזרעאל-גליל
חקלאים, אמנים, בשלנים ויזמים מלאי התלהבות- בעמק יזרעאל-והשדות נצבעו בסגול וויולט, צבע של חוכמה,
מקלחת יער
מזמן לא ישבתי בשקט, על סלע, בעיניים עצומות, הקשבתי לרוח ששרקה בעדינות ולצפור שניקרה בעץ מעלי. קולה של אלה פרסבורגר, ריחף באוויר בתדר שונה לגמרי מצלצולי הטלפון הנייד שעבר למצב טיסה. היינו חבורה של בלוגריות שהגיעו בעיקר מגוש- דן רבתי, כדי "לגלות" מה חדש בעמק יזרעאל
הנ"צ הספציפי שבו התכנסנו ,היה סביב מדורה בקרחת היער של קיבוץ כפר החורש, ברכס שמעל הרי נצרת. אחרי מדיטציה מונחית, שהשקיטה אצלי את כל זמזומי הראש, עברנו להליכה נטולת דיבורים עד לנקודת התצפית המרהיבה: מימין הרי הכרמל, ממול הרי שומרון ומשמאל- התבור.
כיום, כשמתחת לכל עץ רענן ושיח עייף אנשים ממלמלים את המנטרה "מיינדפולנס", אלה פרסבורגר עושה את זה במקום הכי טבעי שאפשר- שביל קהילתי של עצי אורן ואלון, שנטעו על-ידי חלוצים בשנות השלושים של המאה הקודמת, מקום שלפני כשנתיים הקיבוץ - ביחד עם קק"ל - גינן וסימן אותו בצהוב זרחני על סלעים.
אמנם אין חדש תחת השמש, אבל בכל זאת חשוב לשמוע שבמחקרים יפניים ואמריקאים שבדקו מדדים של לחץ דם, קצב פעימות הלב, רמות סוכר ומפלסי חרדה, נמצא שליער יש יתרון: שהליכה של עשר דקות בחורש מול הליכה של עשר דקות בעיר, משפרת משמעותית את הפרמטרים השליליים בגוף. החוקרים טבעו את המונח "מקלחת יער" לתאר את הטיהור הגופני-נפשי הזה, שמחזיר את האיזון על-ידי שילוב המתנות הירוקות שמסביב, אפילו אם מדובר בתדירות של רק פעם בשבוע.
בסדנה של שעתיים, אלה פרסבורגר משתפת בסיפורה האישי המעניין. על איך הגיעה מבאר שבע לעמק, ומה גרם לה להקים את המיזם שנקרא: "העמק הוא חלום" ,במסגרתו היא חושפת כ-12 עסקים בקיבוצים ובמושבים, שיש להם ערכים של הגשמה, ציונות בלי מרכאות ומסר שראוי להשמע: "אני מרגישה שתפקידי הוא להוציא אותם לאור", אומרת אלה ומובילה אותנו לשכנות שלה בקיבוץ הכפרי:
לגעת בעור
בכניסה לגן הילדים לשעבר של קיבוץ כפר החורש, בחדר עמוס בתמונות מפוסלות בעור, ישבה זקופה האמנית נעמה תנעמי וייס.דקות הארוכות בהן גוללה את סיפורה האישי נותרנו בפה פעור. סיפורה של ילדה תימנייה, שהתייתמה מהוריה, אומצה על-ידי אלמנה קיבוצניקית ומצאה נחמה בחמר ובחומר. את מסעה ואת סבלה בחברתם של צברים בהירי בלורית ומלאי גאווה, היא פירטה בספר "נערה תימנייה עם מבטא הונגרי".
עבודותיה שחלקן נראות כמו תכשיטי עור מפוסלים, מגלמות לדבריה זיכרונות קשים מהדרך המפרכת של הליכה במדבר, אובדן ההורים, הפרידה מאחיה הביולוגים והקליטה הקשה בקיבוץ. אני אגב, ראיתי בהן דמויות של נשים אינדיאניות, מכושפות, מסתוריות. נעמה לא התביישה לשתף אותנו בבדידות שהפכה למנת חלקה, אחרי שילדיה עזבו את הקן ובעלה הלך לעולמו. החיוך המקסים שלה – שממש יצא גם מעיניה, האנרגיה והיצירה היו מסר לכולנו- מצאו את הדבר שאהבה נפשכן ותשקיעו בו את מלוא המרץ והתשוקה.
לקלוע לסל
במבנה המאפיה לשעבר של קיבוץ כפר החורש, פגשנו את נעמי דורצ'ין. "מה זה בלוגריות?", היא שאלה בסקרנות וכל אחת ענתה לה, לפי הבנתה. לא סתם שנעמי - שקולעת סלים - התעניינה באמנות הכתיבה שלנו, שנראתה לה חושפנית, יחסית כמובן לקליעה למגירה, במובן של אמנות שהיא יחסית נטולת דיאלוג ואמירה אישית נחרצת.
כמו נעמה, גם נעמי היתה מילדי המשפחות הראשונות של הקיבוץ, אבל זיכרונות הילדות שלה שונים לגמרי. נעמי גדלה בצל הורים ניצולי שואה, עם תרבות אירופאית, שלא בדיוק תאמה את ההתנהגות של ילדי העמק המחוספסים.
"אני מפטפטת בחומרי טבע שאני אוספת" היא מתארת. בעיקר סנסני תמר שפזורים בקיבוץ. בעברה היא שמשה כאחות בחדר המיון בבית החולים רמב"ם, כך שמדובר בהסבה דרסטית. השכן שלה, במחסן הענק שבכניסה אליו פזורות גרוטאות מברזל, הוא הפסל-צייר-רשם יעקב דורצ'ין, חתן פרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית, בעלה והאיש שלה.
נעמי לעומת זאת, השתלבה בקטגוריה מכובדת בתחום שלה, בפסטיבל קולעי הסלים, שנערך בכפר ולברג בפרובנס שבצרפת. פסטיבל שהוא הומאז' למלאכת יד, שזוכה כעת לסוג של רנסנס גם בארץ.
אנתרופוסופיה בקיבוץ
להשתקם עם גינה
הרדוף הוא קיבוץ "חדש" מ-1982, שנמצא בצפון עמק יזרעאל. ביום של ראות טובה - אפשר לראות את רצועת החוף והים בחיפה, את כל העמק ואת נחל ציפורי. ארנון דובדבני, חבר הקיבוץ השזוף והחייכן, קיבל אותנו עם תמרים אורגניים, תה צמחים ומלון מתקתק.
אחרי סקירה נרחבת על התפיסה ההוליסטית של שיטת האנתרופוסופיה, מבית מדרשו של רודולף שטיינר, התוודענו ליוזמות טיפוליות מרגשות שמשתלבות בתוך חיי הקהילה שמונה כ-700 איש, כמו למשל: בית לחיים לאנשים בעלי מוגבלויות פיזיות ושכליות.
ואז קצת לפני שקיעה יצאנו לבקר ב"גן אחים". גן ששעריו נעולים ויופיו אינו ידוע, אלא למי שמחזיק במפתח. ארנון הכניס אותנו בסודות הגן המרהיב ומרחיב נשימה. וורדים, לבנדר, לימונית, רוזמרין ועוד, מקיפים בריכת מים, שהונדסה בשיטת flowform
שיטה שבה המים זורמים בצורת הספרה 8, שיש לה השפעות תרפויטיות שמתקשרות לתחושת סנכרון טבעית עם קצב החיים. נשמע מסובך?, ממש לא. צריך לשבת מול המזרקה ולהסניף את השלווה המפכפכת. משם המשכנו לגן הירק, שמגדלים בו 60 סוגים שונים של ירקות, על פני כ-150 דונם. איזה כייף זה לקטוף קלח תירס ולגלות שהוא מתקתק
בתמונות:גן הירק בהרדוף
כמה נחמד לראות אבטיח במלוא תפארתו. העובדים בגן הם אנשים שגרים ב"חירם", מסגרת למבוגרים שעברו משבר נפשי ונמצאים במקום בתהליך שיקום. סיימנו את הביקור, בגלריה של "בית חירם", בה נמכרים תכשיטים ופריטים מקרמיקה, בד ועוד חומרים ותרמנו את חלקנו הצנוע, בקניית מוצר שנעשה בתשומת לב רבה.
מבחר פרחים בהרדוף-צלמה גילי מצא
מה נעשה בפעם הבאה כשנבקר בהרדוף?
נשב בבית הקפה והגלריה - "קמ"ה; נבקר בלול האורגני של תרנגולות חופש, שבו אפשר להאכיל אותן בגרגרי תירס ולאסוף ביצים מהלול; אולי נגמיע עגלות ברפת ונשב בסככה בגן הירק, כדי להכין פיתות על טאבון, נחתוך סלט מירקות שנקטפו טרי- טרי מהגן האורגני ונקנח בלאבנה ותה צמחים, כאשר ברקע קרפדות מקפצות לתוך בריכת מים ומאווררי ענק, מייצרים דמוי בריזה נעימה.
נחמד לדעת-
שיש בקיבוץ הרדוף גם אופציה של WWOOF- עבודה בחווה אורגנית למינימום שבועיים, תמורת לינה ואוכל. תפור למטייל שאין לו תקציב, או מחפש חוויה חקלאית מקרקעת.
להלן קישור לכל החוות האורגניות בארץ בהן ניתן להתנדב:
רשימת המסגרות האנתרופוסופיות בארץ, 25 במניין:
טעימות ביישוב קהילתי
לקנח עם נדב
אמרו לי "את חייבת לטעום", אז באתי. ל"נדב קינוחים", באזור התעשייה של רמת ישי. במרפסת הגדולה בחוץ ישבו מעט אנשים, אבל בית הקפה הממוזג היה הומה. בעיקר בזוגות, אמהות עם תינוקות, חברות שבאו לאכול ארוחת בוקר טובה. להבדיל מהסיטי, הלוא היא תל אביב, פה לא ישבו אנשים עם מחשבים במשך יום שלם, על אספרסו קטן. לפה באו, אכלו, שלמו, הלכו.
גם אני טעמתי את ארוחת הבוקר ליחיד ב- 63 שקלים שכללה ביצים, סלט, מבחר מזטים, לחמי הבית, גבינות טריות, מיץ טבעי ומשקה חם. החביתה שודרגה עם פטריות ורצועות דקות של גבינה, שהיו יציאה נהדרת. היו גם טפנד עשוי מזיתים ירוקים טחונים במרקם גס, סלט עגבניות שרי עם בצל ירוק, שקדים, ונענע והיו עוד מזטים, שלא ידעתי את הרכבם.
התור לקניית לחמים היה מרשים. התלבטנו בין לחם עם בצל ירוק, סלק ופרמזן, פלפלים ורוקפור, קשיו, אורז בר שחור, קינואה, עגבניות וזעתר ועוד. לטובת טעם מתוק בפה לשבת, קנו אנשים עוגות שמרים עם חלבה, שוקולד ואגוזים, ועוגות ששמן בהחלט הפתיע אותי: עוגות פרסבורגר במילוי מרציפן?. שאלתי את אלה, אם אלו הן העוגות של המשפחה שלה והיא ענתה בחיוך "הצחקת אותי עכשיו. פרסבורגר זו במקרה העיר שממנה גם הגיעה משפחתו של בעלי, מצ'כיה". טוב לדעת, נעים מאוד.
מידע מעשי:
נדב קינוחים-אזור התעשייה רמת ישי
טלפון: 04-9535414
שעות פעילות א'-שבת: 08:00-24:00
לתאום מפגש עם אמני כפר החורש:
נעמה מ"לגעת בעור", נעמי קולעת הסלים, סדנת "מקלחת יער" והפעילויות בהרדוף, שכוללות סיור וארוחה, יש ליצור קשר עם אלה פרסבורגר
העמק הוא חלום-www.emek-dream.com
נייד: 058-7800021
תודה מיוחדת:
למיכל בן ארי מנור, עיתונאית ותסריטאית לשעבר, כיום עורכת ובלוגרית של טיולים ובעלת המגזין התיירותי "רואה עולם", שיזמה את הסיור. קישור לפייסבוק הבלוג-פה
