אהובתי התמנונית-סיפור אמיתי
אני חייבת וידוי קטן; יש מצב שאני אחרונת המתחברים לבלון החמצן, שכל העולם צורך במהלך הפנדמיה. זה מתחיל באות נ' וממשיך עם איש ושמו פליקס, שידוע בשם החיבה שלו כ"מיסטר N". אוקיי נטפליקס, גיליתי אותו רק השבוע ולא יכולתי לבקש התחלה טובה מזו. "מורתי התמנונית" הוא דוקו שמתעד רומן סוחף בין גבר שווה לחיה שהיא לא בדיוק מחמדית, שגרה במעמקי יער אצות תת-ימי בדרום אפריקה
"מורתי התמנונית" הוא דרמה מותחת שבמשך כתשעים דקות, גרמה לי להשתכנע שיש חיה כזו - סיפור אהבה אנושי עם רכיכה. מדובר בקרייג פוסטר שהוא קולנוען, חוקר טבע ופעיל זכויות בעלי חיים, שנקלע לסערה משברית. טורנדו שבמשך שנתיים גרם לו לשקוע במצולות הנפש, עד אובדן עניין בעבודתו כצלם בנוסף לרגשי אשם קשים שייסרו אותו, כלפי בנו המתבגר
פוסטר שחיפש דרך לעזור לעצמו נזכר, שבעברו יצר סרט טבע על הבושמנים בבוצוואנה ובנמיביה. אותם ציידים-לקטים חסונים שידעו לזהות עקבות של בעלי חיים, להקשיב לשקט ולגלות דברים מפעימים, שהיוו לו השראה. במצבו השחוק, הוא נזכר בערגה באינטימיות הזו עם הטבע שאבדה לו
כמי שזיכרונות הילדות שלו הם מבית חוף שנשק ל"כף הסערות" בדרום אפריקה, אזור שהוא סוג של משולש ברמודה מסוכן, שבו נפגשים זרמי האוקיאנוס ההודי והאוקיאנוס האטלנטי, הוא מחליט אינסטינקטיבית לחזור לכור ההיתוך הזה, שהוא גר לא רחוק ממנו
הוא מתחיל לצלול ליער אצות פראי, ללא בלון חמצן וללא חליפת צלילה. המים הם בטמפרטורה מקפיאה, אבל מבחינתו הם סוג של החייאה רגשית. במשך כשנה, הוא הופך את היער הזה למעין מקדש פרטי, בית הבראה ומעבדה ביולוגית והוא פוקד אותו מדי יום בעקביות ובהתרגשות
כל זה קורה בזכות חברה חדשה ומשמעותית שמתגלה לו במעמקי הים; תמנונית שמביעה בו סקרנות והוא מתחיל להתחקות על עקבותיה. התמנונית שמשום מה אין לה שם בסרט היא יצור אמורפי, בעל אלף פרצופים ולא ברור כמה נשמות, מאפשרת למודאי המוזר להתקרב אליה באופן שמעורר השתאות
אין ספק שאי אפשר היה לביים את האינטימיות הזו, שנוצרת כשהגברת מתחילה לשלוח אליו את זרועותיה, נדבקת לגופו בואקום רירי שמצליח לעורר בו רגשות עזים. הסרט בנוי מצילומים נדירים ביופיים של רוג'ר הורוקס שראויים לתערוכת נשיונל ג'אוגרפיק ומדיאלוגים עם פוסטר, שמתגלה כבעל אינטליגנציה רגשית של זכר מפותח במיוחד
הוא מספר בפתיחות על התהליך שעובר עליו ואיך המיקרוקוסמוס התת-ימי משכיח ממנו את בעיותיו ומכניס אותו לבועה מערסלת. הוא גם מפגין יכולת פיזית על-אנושית, כי לא ברור איך הוא מצליח לנשום מתחת למים, בצלילה חופשית לזמן ממושך, אלא אם כן יש לו זימים סמויים
אני חייבת להודות שממש נשאבתי לאובססיה הפוסטרית לפצח את האניגמה של האוקטפוסית. הוא מדבר עליה כאילו היא אהובתו ומאניש אותה כיצור אינטיליגנטי, מתוחכם, שיש לו ארסנל של טקטיקות, שהם חוכמת חיים ראויה להערצה. בקטע מסויים בסרט הוא אפילו מזיל דמעה ואני לא אגלה לכם למה, רק אמליץ למי שבוכה בקלות בסרטים, להכין טישיו
פוסטר מפליא להעשיר אותנו בתובנות, לא רק כשהוא יושב בכורסה בביתו, אלא כקריין בגוף הסרט, שמדברר מה שאדם מן השורה שלא בקיא במסתרי המצולות, לא היה קולט. יש פה כל-כך הרבה רבדים של דו-קיום בין טורפים לנטרפים, כאשר סצנת השיא היא כשכריש תוקף את מורתו התמנונית. כתוצאה מכך היא מאבדת את אחת מזרועותיה, נסוגה למאורה שלה ופוסטר עולה ליבשה, רווי רגשי אשם וספקות
הזרוע של התמנון היא איבר חיוני, אחת מתוך שמונה, שעליהן יש כ-2000 כריות הצמדה, שנדבקות במעין מציצה לכל מה שהיצורה הזו רוצה לטרוף, או להתיידד אתו. במתקפה אחרת של כריש, התמנונית מצליחה להערים עליו, באופן שנראה כאילו נלקח מסרט אנימציה קלאסי
ככל שפוסטר מייצב את מערכת היחסית אתה, כך גם משתפרים יחסיו עם בנו, שצולל אתו בחדווה לעולמו החדש
"מורתי התמנונית" הוא סרט חדש "על המדף", הפקה מקורית של נטפליקס מ-2020. מסתבר שלקח עשר שנים לצלם ולערוך את יצירת המופת הזו
בעיני היה שווה לחכות, לסרט הטבע הכי טוב שראיתי, או ליתר דיוק לדוקו/דרמה רומנטית, שראיתי שוב כעבור כמה ימים אצל הצמד המקסים, להלן: ז. וב. הפעם במלוא ההדר, על מסך 65 אינץ', צללתי לחוויה של תלת מימד ונשארתי עם פה פעור, שנסתם בשנורקל
המלצת קריאה-שגם מחזקת את הנשמה:
