הפארק האקולוגי-הוד השרון
ממרומי גבעה למעמקי אגם
לא כל יום יוצא לי להבין לעומק איך מפסולת אפשר לעשות זהב. לא בדיוק זהב, אבל בהחלט אוצר. ככה למדתי השבוע, כשעמדתי על לשעבר הר הזבל של השרון, שלמרגלותיו נפרש האגם הכי יפה בשפלה
הגבעה הזו היא נ"צ שמושך אליו רבים שצועדים, רצים או מדוושים על דרך העפר המתגלגלת מתחתיו לפארק האקולוגי, כי מפה אפשר לקבל פריסה טופוגרפית של 360 מעלות
מפה רואים את פאתי השומרון, מגדלים זוקרי שמיים בפתח תקווה, מקטעים מהרצליה, רמת השרון, תל-אביב, אבל גם פיסות של היסטוריה, גאוגרפיה ומה שביניהם. כאשר עומדים ליד פסל סביבתי ספק אנדרטה עם אופניים, ניתן לדמיין בקו אווירי אלכסוני, בינות לאקליפטוסים, את מבצר אנטיפטריס שהוא נקודת המוצא (מגן לאומי תל אפק) למסלול הקלסי להליכה ודיווש בירקון, שאורכו כ-28 ק"מ עד לתחנת הכח ברידינג
מסדרון ירוק
לפי אקולוגים מדופלמים, לפני השתרעה תופעה המכונה "מסדרון ירוק", שכוללת רצף של פארקים וגנים לאומיים בינהם; גן לאומי ירקון; גן לאומי אפק: גן לאומי פתח-תקווה והפארק האקולוגי של הוד השרון, שעברו פרוצדורות עירוניות, שלפי הדיווח העיתונאי הופכות אותן לחסינות מהשתלטות של כרישי נדל"ן. האגם הענק שישב מולי נראה כמו פלא מהונדס, שעוד אשוב לדוש במימיו
פרדס של דגנים
מגבעת הזבל מישירים מבט לעיר מתקופת הברונזה והברזל, הלוא היא תל קנה. עיר מבוצרת, שמעולם לא נחפרה על-ידי ארכאולוגים. בהמשך אליה ניבטים מרבדים חומים, שמסתבר שבעבר נקראו "בחר-יה", שהיה הפרדס העברי הראשון במיקום בין פתח תקווה לחדרה. כיום הפרדס משמש לגידולי דגנים, בטטות ותפוחי אדמה. מכוון שקניתי לאחרונה חיישן שמיועד לצילומי סלפי, בדקתי אותו על הפריזורה האדמונית החדשה שלי, כשאני שכובה על מצע של שעורה. קצת גירד לי, קצת עקצץ בכל מיני פינות, אבל סבלתי בשקט. אם היו לי כישורי שזירה של אתיופית, הייתי קולעת מהקש היפה הזה צמות בשערותיי. קש, מוץ, חיטה, או שעורה, באפי הכה ריח של לחם טרי שפתח לי את התיאבון ובעזרת פיקניק סימבולי, סגרתי את הפינה הזו
מה חדש בירקון-הפארק האקולוגי
שבעה ושמחה, התפניתי להגיע לאטרקציה לשמה התכנסתי. הפארק האקולוגי של הוד השרון, שאם צריך לומר עליו משפט אחד מסכם הלוא הוא: היה היה מפגע שהפך למצע מרענן של טבע, פנאי ותרבות. האגם הזה שהוא ריאה בשטח של כ-70 דונאם, נולד בזכות הנדוס של "אגנים ירוקים"
האגנים הם ברכות ייעודיות, שעברו תהליכי שדרוג ביולוגיים מורכבים, כך שמוזרמים אליהם מי הקולחין העירוניים, שעוברים תהליכי טיהור בטרם הזרמתם לאפיק של נחל הדר, שהוא אחד מיובליו של הירקון. חלק אחר של המים המטופלים מוזרם לאגם המרהיב שנוצר
אין כמו לטייל בפארק האקולוגי, כדי להבין את טיבו. נכנסתי אליו, דרך מגרש החנייה בסוף רחוב החרש, המשמש בדרך כלל את העובדים באזור התעשייה. הייתי צריכה לצלוח קטע יבש בנחל הדר ואז קיבל את פני דק עץ יפה, אחד מיני רבים שנמצאים בשטח
אפליה מתקנת-לקשישים בלבד
התקדמתי קצת וראיתי גרם מדרגות שמוביל לספסל, שהיה תפוס בידי זוג. ההליכה בפארק, היא על אחד משלושה סוגי שבילים: אספלט, כורכר ומדרך שהוא במקביל לנחל הדר, שפכפוך מרגיע שלו מזמין לטייל באחו שלו ולשוף במבעי המים הזורמים. מדווש ואץ נראו מזיעים על שביל כורכר, כשהם חולפים על פני צמחייה שתואמת את המצע האזורי, שבה גם נשתלו מקבצים של מתקני ספורט, שהיו ריקים מספורטאים
רק לשם הבהרה, הימים הם ימי סוף עידן הקורונה, ובניגוד להנחיה הגורפת לפיה קשיש מוגדר כעת כבן חמישים פלוס ואין לו שום יתרון חיוני למשק, כאן עשו אפליה מתקנת. הפארק הזה הינו כשיר ומומלץ לשהייה רק לבני הגיל השלישי ואין כמו הליכה בעזרת מקל, עובד זר, או תומך אחר כדי להיות מליץ יושר, במקרה ואיזה פקח יבצבץ בשטח ויבקש הוכחות לגיל
נעלי התעמלות ובגדים צמודים, נראו לי בגדר הוכחה להמצאות בפעילות נחוצה להרחבת נפח הריאות, שהוא האיבר שהיה הכי מועד לפורענות ווירלית במגפה ז"ל. נצמדתי לשביל ההיקפי של האגם, שמשום מה מזכיר דלעת בצורתו. משהו מדד לפני וקבע שהקוטר של האגם הוא כ-720 מטר, ובהחלט האמנתי לו. גם לשלטים הרבים שמזהירים שהמים בנחל ובאגם קולחים בששון, אבל מקורם הוא ביוב טהור
מפגע הוליד אגם-נס אקולוגי
לזכותי ייאמר שצעדתי בנחת ובדופק לב רווי פסטורליה ולא התפתיתי לשבת על אף ספסל, מחמת שמירת מרחק נגיעה מהקרשים. מסתרי צפרות נראו במרכז האגם, בשלוש סככות מקורות, שבהן יש חרכים שמיועדים לצפרים מדופלמים
כאלו שיקרבו לעדשת המצלמה או המשקפת מבחר קורמורנים, אנפות ושאר עופות מים, שהסביבה המשוקמת והעשירה מעודדת לנהירה, כמו גם להקות של אמנונים, קרפיונים ושפמנונים שהחרידו את שלוותי כשהם שחו כמו דבוקה וניהלו בינהם דיונים סוערים
בינות למדשאות, טיילת רחבה מסביב לאגם, רציפים ומרפסות נוף מוצלות, ראיתי מקטע שנראה לי כאילו אני הוזה בפטה מורגנה
חול זיפזיף, זרק אותי לחוף בתאילנד, אבל התעשתי במהירות כשהבנתי שזה מצע רך, שאולי משמש כיתות לימוד של ילדים, שבימים כתיקונם ישובו לכאן כמו גם אירועי המוסיקה, שהם חלק מהנוף התרבותי של הפארק. עצי ערבה, דולב ומנהרות של קנה עטפו אותי בירוק הטוב, שכל-כך התגעגעתי אליו. פארק אקולוגי לתפארת מדינת ישראל, שכנאמר ביידיש מדוברת "א-מחייה", דהיינו משיב נפש
כדאי לקרוא גם על-
מימין לשמאל-צילומים בשמורה, צומח ופורח-צלמה גילי מצא
סדרה עם אנשים מעוררי השראה-שיחות בימי קורונה:
