זקינתוס-המשך הקשר היהודי
שקט יחסי נרשם עד מלחמת העולם השנייה. אז נקראו ראש העיר ג'ורגיו קרר והארכיבישוף המקומי דימיטרי כריסוסטומוס, לתת ביד הכובש הגרמני את כל יהודי האי. השניים התחכמו ומסרו דף עם שני שמות בלבד. כאשר המפקד הנאצי ההמום ביקש הסבר, ענה ראש העיר: "אנו היהודים הראשונים באי, אם ברצונך לקחת את היהודים שלנו, אנחנו הולכים איתם".
היהודים הסתתרו באסמים ובכפרים סמוכים ופרטיזנים יוונים סייעו להם. זהו האי היחיד ביוון שכל יהודיו, כ-275, ניצלו. כאות הוקרה, תרמה הקהילה היהודית ויטראז' לכנסיית סנט. דיוניסוס. לאחר שהרובע היהודי נחרב ברעידת האדמה של 1953, עלו לישראל אחרוני בניה.
ביקרתי במה שהפך לשרידי בית הכנסת של הרובע, שעליהם שתי אנדרטאות שיש המוקדשות לכומר ולראש העיר, שזכו בתואר חסידי אומות העולם. הגעתי למקום כדי להדליק נר נשמה, יחד עם דימטיריוס קפריס (Kaparis), מהנדס בדימוס של חברת רויאל קריבייאן, וסיפור בפני עצמו.
כששמע קפריס שאני מישראל, לקח אותי לראות את בית החרושת לסבונים של הוריו, שנחרב גם הוא ברעידת האדמה. שם עבדו לדבריו שתי משפחות יהודיות, שלטענתו ניצלו על-ידי הוריו. בחשאיות של סוכן סמוי, פתח בדרמטיות דלת בווילה והראה לי את החדר האחורי, שבו לדבריו הוחבאו שש נפשות. ביקשתי קצה חוט כדי לאתר את הניצולים. שם משפחה, תמונות, מכתבים, משהו. כל העדויות נשרפו ברעידת האדמה, אמר.
איך עד עכשיו הסיפור לא התפרסם? "אני גר במיאמי ובקושי נמצא פה, וגם אין למי לספר", טען, בעודו מוליך אותי ברחבי הווילה בת שלוש הקומות. לפני שנפרדנו הדגיש שהיא תתאים מאין כמוה להשכרה למשפחות ישראליות בקיץ.
בירור קצר עם ההיסטוריון סמואל מורדוס מאתונה, העלה שככל הנראה הסיפור אינו נכון. מורדוס הפנה אותי לשמואל גני (גרשון) מנהריה, בן 82. גני היה אחד מילדי האי שניצלו וזה שכתב את אילן היוחסין של המשפחות היהודיות במקום עבור בית התפוצות. השניים אישרו לי שמדובר באגדה מצוצה מהאצבע.
לעומתו, מצאתי צדיק - בבית הקברות היהודי. ניקוס קוריס (Nikos Kouris), שגר ושומר עליו. "גם סבא וסבתא שלי שמרו על המקום", אמר הגוי החביב. בבית הקברות התרגשתי לגלות מצבה שעליה כתוב משה מצא, ששמו כשם משפחתי. התברר שהוא היה המוהל והחזן של כלל האיים האיוניים. לאחר מותו, כלי המילה שבהם השתמש בעבודתו הובאו לאוסף החפצים של מוזיאון יד ושם.
