יהושע סובול-כותב את העתיד
יש מרואיינים שתמיד ארצה להקשיב להם, לכתוב את המחשבות שלהם, להרגיש איך היצירתיות שלהם, היא אנרגיה חסרת מגבלות ולכן הם מטאור במרחבי הפלנטה. בשלהי הקורונה כאשר כח הכבידה של החדשות, משך למטה את רוב האנושות, כאשר חידלון היכה ברחובות מיותמים, ידעתי שיש איש אחד שספון בביתו וממשיך ליצור עולמות מרתקים, שנותנים תקווה, הפוגה, חיוך, צביטה בבטן ומכה על דופן הלב. אז אני מדברת על המחזאי, במאי, סופר, פובליציסט, פזמונאי, פעיל פוליטי יהושע סובול, כשאני מדברת על גאונות. ואני מדברת על איש בן 81, שלפי כל ההגדרות המקשישות כעת, בקורונה אפוק, צריך לרדת למחתרת האנשים המיותרים. ואני אומרת את האבסורד הזה, כי טוב הבנתם, אני מאוהבת בפרסונה בעלת עומק ויופי, חסר גיל
הריאיון איתו היה שיחה חופשית מרתקת , כמי שבקיא בכל כך הרבה תחומים שעליהם הוא כתב נפח מונומנטלי של מחזות, שמעורר השתאות ולבטח קנאת סופרים, על איך אדם אחד יכול לכתוב; כאילו יש לו הרבה יותר שעות ביממה וריכוז בלתי נדלה. הסתבר לי שאת כל "הכרכים" של האנציקלופדיה הסובולית הוא כותב על שולחן פשוט, תוצרת "איקאה", אותה חנות שנפתחה לציבור באיבה של המגיפה, כאשר בתי המשפט סגרו את הדלתיים.
את ההערת אגב הזו אני כותבת, כי הרי גם היא יכלה לתת לו השראה למחזה חברתי-פוליטי-סאטירי הזוי, ברוח המחזות שלו ששמותיהם מרמזים על היכולת שלו לקחת סיטואציה ולעשות לה פסיכו-אנליזה וטיפול קצר מועד חד כתער; "מלך ישראל", "גיבור מעמד הפועלים", "סינדרום ירושלים", " עד ראייה". וכן, סובול כותב על שולחן שיש לו ממנו ציפיות בסיסיות "שיהיה יציב, עם מספיק מרחב מחייה, כי יש לי הרבה מילונים בשפות שונות, לכן צרפתי שני שולחנות "איקאה"
שגרת עבודתו מתרחשת על אותו שולחן נאמן, משעות הבוקר עד שעות אחה"צ, עם הפוגות קצרות של גיחות החוצה. בעיצומה של הקורונה הוא ספר צעדים, כדי לדייק במטראז' המוקצב לכל אזרח שומר חוק. מבחינתו לא השתנו סדרי עולם במהלך המגפה, חוץ משקט, שגם ככה הוא מצרך מועיל לכתיבה. שקט שהופר רק על-ידי פועלי עיריית ת"א, שהמשיכו במלאכתם החיונית "התנכלות לעצי הפיקוסים בשדרה", הוא מספר לי ואני רואה מבעד לאפרכסת את החצי חיוך שלו כשהוא ממשיך להסביר "הם כנראה מקבלים תשלום לפי כמות העלים שהם גוזמים, אז הם עושים לעצים תספורת יומית. לשמחתי הפיקוסים מצליחים להתגבר על פועלם".
האם ידידך עצי הפיקוס זכו להכנס לאיזה מחזה?
בהחלט, במחזה "סילבסטר 72", פיקוסים שולחים שורשים מתחת לבית, שזו מעין תעודת ביטוח נגד רעידות אדמה, ככה אומרים. אז לשמחתי אני מוגן בסוגייה הזו".
אבל מה שמטריד ומדיר שינה מעיניו של סובול הן רעידות אדמה אחרות. בסטורי שלו בפייסבוק, לא חוסך יהושע בתיאורים של נבואות זעם על ההשלכות המאיימות של הוירוס על חיינו, מבחינות נפשיות, סוציאליות ואפילו על יכולתו לייצר מוטציה שלטונית, שמכחידה את חירות הפרט בעידן של הפחדה קולוסאלית, נושא שמערער את תשתיות הדמוקרטיה.
מכוון שהיה צורך פה באתנחתא קומית סובול נזכר באדן פון הורבאת. מחזאי אוסטרו-הונגרי שקבע שעולמנו מונהג על-ידי פושעים וטיפשים. לרוע מזלו של הפון הזה, שברח מגרמניה כאשר הנאצים עלו לשלטון וקבע את משכנו בפריז, הוא נהרג ביום סוער וחורפי, בשדרה הכי יפה בעולם, כאשר עץ נעקר ממקומו ונפל עליו. ואין כמו מוות דרמטי כזה, כדי להזכר יותר מכל מחזה טוב, ונראה לי שידידי סובול הסכים איתי
איפה מתקיים תאטרון האבסורד בימים אלו?
הבטיחו תרחיש של כמאה אלף מתים וחיכו בדחילו ורחימו למת הראשון. בזכות הווירוס הטלוויזיה קיבלה חיים חדשים, רעננים ומלאי עוצמה. יום יום מגישה חמורת סבר וקודרת מנתה את מספר המומתים, בין אם דובר בצעירה בת 99 שסבלה משתים עשרה מחלות רקע, או עלם חמודות בן 102. ממתי כל-כך הרבה אנשים בדיור מוגן זכו לדקות תהילה בטלוויזיה?. לשמחתי הרבה, אני לא מוגן בדיור לגילי. לפי כל חישובי ההסתברות אני חצי גווייה והוירוס כנראה בורח ממני, מסיבותיו.
ומה לדעתך הוא מייצג, וירוס מס' 19?
את מנגנון הפחד שמשרת משטרים מרושלים. האדם המפוחד הוא יצור נוח לשליטה. בשלב ראשון מעוררים את פחד-המוות הרדום בכל יצור חי, ובשלב הבא משתמשים בפחד כדי לאלף את האדם להתנהגות יעילה מול פחד המוות. מאלפי חיות משתמשים בשוט כדי לעורר בחיה את רפלקס הרתיעה מסבל, מאלפי בני-אדם ב-2020 משתמשים בשוט השיימינג.
המנהיג שהפך לכוהן גדול של הדת הוויראלית איננו דיקטטור: הוא טוטליטטור שמעצב את הפחד הטוטלי ומתחזק אותו ומשליט אותו בעזרת תקנות התנהגות שמצמצמות את מרחב החרות שנותרה לנתינים. הוא המעצב את הנורמליות החדשה שמשתלטת על הרוב הטוטלי בתוך ימים ספורים. הכופר בנורמליות החדשה יהיה קורבן לשיימינג המוני.
האם כתבת איזה מחזה שמתכתב עם האיום הויראלי?
ממש לפני בוא הקורונה, כתבתי מחזה בשם ״אדם מיותר״, שנשמע כאילו נכתב בהשראתה ולפני שנים כתבתי מחזה שנקרא ״חורבות״ - שגם הוא נראה כאילו נכתב אחרי הקורונה מחמת הכאוס האנושי והחברתי השורר בו.
האמת שהרעיון ל"אדם המיותר", שהוא על אנשים שנפלטים ממקומות עבודה כי רובוטים ותוכנות תופסים את מקומם, נולד אצלי כשבאתי לבנק ופקידה אמרה לי שעדיף שאפקיד כסף באמצעות המכונה. עניתי לה שאם כולם יעשו זאת, היא תהיה מיותרת היא צחקה עלי אבל אחרי 3 שבועות היא והעמדה שלה נעלמו. במחזה אפשר לומר שהוא "מתכתב" עם מה שקורה כעת בעקבות הקורונה. במקום מגע אנושי ומפגש פנים אל-פנים יש ״מגע וירטואלי״ באמצעות תוכנות-חיברות כמו ה״זום״ ושיחות הוועידה למיניהן"
אם בזום עסקינו, היה לי הכבוד והעונג להשתתף בכמה ערבי הקראת מחזות חדשים פרי עטו, שעדיין לא קיבלו מחיאות כפיים בלייב. לקח לי זמן להבין שאני עוקבת בדריכות אחרי השורות שרצו במהירות שהן הטכסט של השחקנים, במקום לפתוח את המצלמה ולראות את "התפקידים" מגולמים על-ידי הקאסט המשובח שחלקו משחק גם ב"תשוקת סבינה", "מעטנש", "האדם המיותר". האחרון כתוב בחרוזים ומדהים להבין שאשכרה מול העיניים שחקנים מובטלים עושים אימפרוביזציה על תפקידם במחזה כמובטלים, שמאלתרים במחזה שכולו בחרוזים ומזמין אימפרוביזציה גם בריקוד ובשפת גוף, שמן הסתם תקרה כשסובול יוכל לביים בפועל. ושוב אני תמהה על ההספקים: שלושה מחזות חדשים ושונים לגמרי זה מזה, שהמשותף בינהם הוא שסובול תמיד חוזר להתעמק מחד במנגנונים הנפשיים של הפרט בהשראת יונג, פרויד או לקאן ומאידך בעוולות חברתיות ותופעות משמעותיות במפה ההיסטורית
איך דת הוירוס פועלת לדעתך?
הדת הווירולוגית נוטלת את חרות האדם. שלילת החרות מולידה חתרנות של כופרים בודדים שמסרבים להכיר בכוח הווירוס. ה״התוורסות״ - חזקה מההתקרנפות הישנה. מהמתוורס לא נדרש הרבה: רק ליטול ידיים בריטואל מסוים, לברך כל מאמין במגע מרפק, ולשמור על מצוות הריחוק הבינאישי ולקיים את מצוות הבידוד החברתי. מי שמקיים את המצוות נחשב לנורמלי לפי תקן הנורמליות החדשה, ומי שמתרשל בקיום המצוות מתויג כלא-נורמלי. עצם כפירתו בכוח הוירוס, מפיל הכופר את קללת הוירוס על הקהילה כולה.
מה הכי קומם אותך בסגר, כעת כשאנחנו בעיצומו של "הגל השני"?
הסגר היה טירוף מערכות ושיטיון קולקטיבי, כי הרי ניתן היה לאתר ולבודד את אלו שסבלו מהתסמינים הברורים. בנוסף לכך שמדובר במכת מוות לעסקים רבים, שכרגע אולי עדיין מונשמים, ההשלכות החמורות הצפויות הן משבר חברתי-נפשי, שעלול לגרום למימדי מיתה הרבה יותר גדולה מזו הנגרמת על-ידי הווירוס. אני צופה שהדגירה של הווירוס תוציא מהאנשים טירוף שיתפרץ, אלימות במשפחה כלפי ילדים ונשים שכבר ראינו בכותרות וגם התאבדויות.
אני ממש מקווה שדת הוירוס לא תכפה בידוד נוסף, שנוגד את טבע האדם ודן אותו למוות רגשי וייצרי, כי אנחנו יצורים ארוטיים או נוירוטיים. הצורך הבסיסי הוא להחליף נוזלים, לחוש במגע, הרי ידוע שלעיתים אדם הולך לרופא רק כדי לדבר ושיגע בו ואפילו מוכן להתוודות על חטאים שלא עשה אצל הכומר, רק כדי שיניח יד על ראשו. לא סתם נאמר "חברותא או מיתותא", דהיינו חברה או מוות
האם משהו טוב עלול לצמוח מהוירוס המכותר הזה?
אחרי מגפות כמו הדבר השחור במאה ה-14, הייתה התעוררות רוחנית בין אם התנועה היוסטיאנית בנצרות, הנטורליזם, הוגים ויוצרים משכמם ומעלה כמו שקספיר, מולייר, שפינוזה ועוד רבים וטובים. בעקבות השפעת הספרדית ב-1920 נוצרו מיטב הזרמים של האמנות המודרנית. המאה ה-21 מוכיחה שממון בתחומים הללו, אבל אני מקווה שתהיה תסיסה חברתית, מחאה גדולה שתקום בעיקר מצד הצעירים שהפכו למובטלים עם משכנתאות שחיים ממשכורת, ומאנשים חיוניים למיותרים. אני מקווה שגם המוזות שדוגרות כעת, יילדו בקרוב תוצרים משמעותיים.
מה הבשורה שלך לסינים ומה עוד באמתחתך?
ההצגה שלי "גטו" עלתה בגרסה הסינית שלה משנת 2018, כשישים פעמים בכ-24 ערים באולמות שמנו מעל אלף איש. לאור ההצלחה הזו, לאחר שהסינים קראו את הגרסה האנגלית שלי שכתבתי לפני העברית ל"אדם המיותר", הם ביקשו להציג אותו. כעת נותר לי לקוות ששערי העולם ייפתחו ואוכל לנסוע, כדי לביים את מה שהוא בעצם פנטאסמגוריה עכשווית. ז'אנר של תיאטרון-אימים שהתפתח במאה ה-18 וה-19 באירופה. בחודשי הקורונה אספתי חומרים שעשויים להזין מחזה מטורף עוד יותר משני הקודמים, וככל הנראה לא יהיה לי מנוס מלכתוב אותו בימים הקרובים
