התמכרות לפירנצה
יש הרבה סיבות טובות להגיע לפירנצה, ואולי אפילו להחליט להחמיץ את הטיסה חזרה. זה מה שקרה לי כשנחתי בעיר. הגעתי לשלושה שבועות, לקורס לימודי איטלקית, נשארתי שלושה חודשים, כדי להתפעל מהיותה יצירת אמנות מונומנטלית, שיר הלל לאסתטיקה
פירנצה-צלמה גילי מצא
כשפגשתי את ליאור אביב-Lior Aviv, מדריך טיולים ישראלי, שלקה בסינדרום פירנצה לפני כעשור, הבנתי שאני בחברה טובה, לפחות במובן אחד. ליאור הגיע לטייל, התאהב באמנות של פירנצה בתקופת הרנסאנס, והשלים עבודת דוקטורט
פירנצה-צלמה גילי מצא
את הידע שלו כחוקר אמנות וכמדריך מוסמך, ליאור חולק עם תיירים דוברי עברית, שהוא מלווה למוזיאונים ובסיורים בעיר. "מה שקרה לך, וגם לי בזמנו, נקרא תסמונת סטנדהל", הוא אומר. "הסופר הצרפתי ביקר בעיר ודיווח על סחרחורות, בלבול, הזיות, תופעות פסיכוסומטיות ועוד, והכול 'באשמת', יצירות האמנות המפורסמות שהעלו את לחץ הדם שלו. ומאז, התקבע המונח"
סינדרום סטנדהל הוא אכן תופעה מוכרת בפסיכיאטריה, ומכונה גם סינדרום פירנצה, שכן זו העיר שבה תועד המספר הרב ביותר של תיירים שלקו בו. את המונח טבעה ב-1979 ד"ר גרציאלה מגריני, פסיכיאטרית מפירנצה, לתיאור מקרים שבהם תיירים הגיעו למחלקה הפסיכיאטרית שניהלה בבית חולים בעיר
בעקבות ביקורים באתרים היסטוריים ברחבי העיר, בעיקר מוזיאונים וכנסיות, אושפזו בבית החולים תיירים שחוו סימפטומים, שנעו בין קוצר נשימה ודפיקות לב מואצות ועד להתקפי חרדה והזיות
בגלל אפקט ה"וואו" שהעיר עוררה בי בכל צעד ושעל, העדפתי ללמוד איטלקית בדוכני האוכל ברחובות, בבתי הקפה, בגלריות, בבתי כל-בו, בגנים עם מזרקות ופסלים, ולא בכיתה קפואה, שבה במשך חמש שעות מדי יום ניסיתי להצטיין, אבל פיגרתי אחרי סינית גאונה וכומר מצ'ילה. שיסלח לי סטנדהל, אבל אני מצאתי את אלוהים בפרטים הקטנים
למשל-שולחן משיש, כפפות משי, מיניאטורות של מבני העיר מזכוכית, נברשות קריסטל וכובעי לבד, וגם במאכלי רחוב. שוטטתי לי מוכת תסמונת ברחובות העיר, שמרכזה בנוי כמו פעמון
פירנצה-צלמה גילי מצא
קתדרלת הדואמו (הכיפה), הנהר וארבעת הגשרים משמשים כנקודת התמצאות, וסביבם מתרכזים רוב המוזיאונים, המאכלסים את יצירות המופת כמו פסל "דוד" של מיכלאנג'לו או "האביב" של בוטיצ'לי, המוכרים מאלפי חיקויים וציטוטים
תרצו לקרוא עוד על העיר?
