גילי בגליל: הבשורה מנצרת-חלק שני
נצרת היא עיר שנזכרים בה בעיקר בתקופה הזו, כשקר אבל לא מספיק בשביל שיצנחו פתיתי שלג, שייערמו על גגות רעפים, יחייבו להדליק את הקמין המפצפץ ומחוץ לחלון תשתקף גלויה אירופאית.
העיר מקושטת כעת בהמוני צליינים ונסיון לקרוץ לישראליים שחלקם כבר התכרסטנו-דהיינו מקיימים כריסטמס כשר : "מדליקים" שרשת פנסי נצנצים בסלון, שמים עץ אשוח קטן (שנקנה בתחנה המרכזית החדשה) שלמרגלותיו מתנות לילדים והוא דולק לצד נרות שבת! (אשכרה ראיתי במו עיני), כדי להיות הלכתיים לכל כיוון אפשרי.
למה העיר העתיקה?
כי אם אתם רוצים לגלות את נצרת, מזוויות שלא נלעסו ונטחנו באופן מייגע, להתלהב מפינות שדורשות מכם לקחת את הזמן ולא רק לסמן צלב או V- רחמנא ליצלן, על מקומות בהם יש קטורת ורוח הקודש השורה על המאמינים.
לאוזניים תרבותיות:
ממש בסיבוב בתחילת השוק, יש מקום עם שיק בוהמייני. על כרטיס הביקור של ליוואן-liwan כתוב: "קפה תרבות", בהחלט מקום עם קונספט חברתי-תרבותי שמשלב את האבן העתיקה של המבנה, עם עיצוב מזמין לשבת סביב כיסאות ולשמוע ספרות או לראות סרט.
הזדמן לי לראות את "רוקדים ביפו" (של הבמאי פייר דולאן), זוכה פסטיבלים, שיש לו כזה מסר מרומם של דו-קיום שכל הנוכחים, מכל המגזרים, יצאו ממנו עם אופטימיות וחיוכים הדדיים, שהחלום על שלום עם השכנים, הוא לא פנטזיה חסרת שחר.
לאירוע בומבסטי:
"האקדמיה לאופנה" -Accademia Di Moda, הוא מקום מרתק, שהקים סוג של "כוכב נולד" - מעצב האופנה סאהר עוקול.
סאהר פרץ לתודעת השמנא והסלתא דוברי ערבית, בתחרות שהתקיימה בביירות-לבנון מטעם ערוץ האופנה של המזרח התיכון. בתודעה - הכוונה בעיקר של נשים שיכולות להרשות לעצמן לרכוש שמלת ערב או שמלת כלה, החל מ-60 אלף דולר.
סאהר חזר למכורתו בנצרת, לאחר שלמד ועבד באיטליה עם טובי המעצבים. חוויה בפני עצמה - ביקור בסטודיו-אקדמיה-אטלייה, שהיא ממלכה אוריינטלית עם תשומת לב מרתקת לפינות עבודה ולחלל שיש בו השראה רק בערבית, לתלמידים שאפתניים שבונים תיק עבודות בתחומי עיצוב נעליים, תכשיטים ועוד כדי לקבל תעודת מעצב אופנה, להשלים תואר ולפרוץ את מחסום השפה והדימוי.
פמיניזם ברקמה:
מה זה Teib ? – לתומי חשבתי שזו המילה "טוב" בערבית, אבל בעמותת ״נסיג׳ונא -נצרת״, הבהירו לי בגאווה שזו רקמה מסורתית פלסטינאית, וגם הראו לי דוגמאות שהן הכינו למכירה. הרקמה היא חלק משימור המורשת ולא פחות מעניין-חיזוק וקידום מעמדה של האישה הערביה בישראל.
בבוקר נשים שנכחתי בו, היו עשרות נשים מנצרת ורחבי הגליל, שהגיעו למועדון חברתי באולם שנתרם על-ידי נזירות, שבו הן שותות קפה, אוכלות כנאפה, משיחות, מלמדות חוגים ומכינות עבודות יד שהן "הנד מייד אין נצרת".
קולינריה למתחילים
הבחירות הקולינריות שלי היו צנועות, אבל נוחות לטיול מהיר, כזה שרוצים להספיק לראות בו הרבה, ולא לבזבז את הזמן על המתנה בתור או על ישיבה ממושכת במקום סגור:
קפה אבו-סאלם:
חתיכת היסטוריה יושבת פה מ- 1914 ודופק העיר פועם לדורותיו. גם פה מדובר בעסק שעבר כמה דורות מאב לצאצאיו. בכל שעה כמעט, אפשר למצוא בבית הקפה, לפחות רביעייה אחת של שחקני שש-בש, קלפים, שהמפסיד ביניהם משלם על כולם.
בעיקר על המשקה המיתולוגי בהשפעה טורקית-עותמאנ'ית: תה מבושם בקינמון. "שעתיים על אש קטנה", מסביר לי ויסאם ששופת מולי פינג'אן וממשיך "אני מוסיף לתערובת אגוזי מלך כתושים ורום ומכאן הצבע הכתום. התה הזה מצוין להגברת החלב של יולדת", אבל ראיתי במקום רק פנסיונרים ולא אף חולצת שמניקה. ויסאם הגיש לי לטעום גם סירופ של לימונדה ורימונים, שהיו מתוקים לאללה, חראם.
משחקים ושותים בקפה אבו-סאלם-צלמה גילי מצא
מסעדת דיוואן אל סראיא
לאדון מוזיום אבו אשרף חזרתי לא רק בגלל הקטאייף, שזה ממתק ששווה להקדיש לו כוס קפה ובטן רבע ריקה, אלא בגלל כל מה שתלוי על כל מ"מ פנוי במסעדה.
המסעדה היא ממש חנות ענתיקות והרבה סקרנים באים רק כדי לצלם, לכן יש במקום שלט שמבהיר שפה זה לא פוטו-מזכרת, אלא משהו רוצה להתפרנס מהאוכל הביתי הטרי, שנעשה בעמל כפיים ויזע.
מכוון שאי אפשר לקלוט במבט אחד את ערימות הכלים, ציורים, חפצים שחלקם עזבונות שניתנו למוזיום במתנה, באתי כמה פעמים, כאשר דווקא בשעות הערב ניתן היה להתרשם טוב יותר מהאוצרות, שמן הסתם אספנים יודעים להעריך. הם מציעים לקנות מהבשלן, שלא מוכן "לשחרר" כדי לאוורר את תחביב האגרנות שגולשת על גדותיה, גם למטבח.
פלאפל ח'אזן:
טעם של פלאפל ירוק טרי-טרי, שיצא הרגע מסיר מהביל, עם קורטוב פלפל ועוד מרכיבים שבעל הבית לא מוכן לגלות, סגרו לי את הפינה של ארוחת צהריים מאוחרת, טרום ארוחת ערב. סלט ירקות, ניגובים בפיתה וקפה שחור עם קרדמון, ומה עוד צריכה בת אדם כדי להיות מבסוטית?.
אל מוטראן -Al Mutran Guest House
נמצא במיקום נהדר. בכניסה לשוק, דקות הליכה מהכנסיות החשובות. אל-מוטראן הוא בן ה-200 שנה ומתוחזק היטב כעסק משפחתי. כולל 11 חדרי אירוח בסגנון מלון בוטיק שנפתחים לתוך מעין סלון עם ריהוט עתיק, מאוסף פרטי ומרפסת עם תריסי עץ נוסטלגיים.
פינות באל מוטראן-צלמה גילי מצא
לנתי בחדר יחיד קומפקטי, מרוצף באריחי שש-בש מקוריים, מתאים למי שמחפש רק לשים את הראש, אחרי יום שוטטות מניב צילומים. זה יכול להיות יתרון אם אתם מכורים לרשתות חברתיות, שרק בלובי הגדול יש נקודת אינטרנט חינמי, ואמצעים להכנת קפה ותה ללא תשלום.
צלמה גילי מצא:
לראות את העיר מלמעלה
לא מצאתי נקודה אחת בעיר, שממנה היא נפרשת בתמונה מלאה, כי למרבה השמחה אין פה עדיין מגדל שמגרד את השמיים.
קטעי רחובות, גגות של כנסיות, פינה עם אווירת שוק, חיי יום-יום, שנפתחים מחצרות ומרפסות, הם גם דרך להעשיר את הפרספקטיבה.
מלון לגאסי יושב במרכז העיר ברחוב פאולוס השישי. לוחצים במעלית על הקומה האחרונה והנוף נפרש מחלון רחב. לקומת הגג אין גישה. מרכז המבקרים מרים מנצרת – מקום מעניין לפולקלור ולמסורת נוצרית יש גישה לגג ולנוף. ממרכז הקניות "דודג' סנטר" ומהחניון העליון בקניון "ביג", גם ניתן למצוא זוויות צילום.
היכן לחנות:
זו בהחלט נקודת תורפה, שאישית גרמה לי להדיר את גלגלי המכונית שלי ממרכז העיר, גם בפעמים שממש רציתי. הפקק הקבוע מתמשך מהכיכר הגדולה בכניסה ועד לאזור השוק, הוא מטרד ועוד לא הגענו לעיקר: בילוש אחרי מקום חנייה, שעלולה להימצא בקצה זינוק בעלייה לסמטה צרה, שבו סביר שישאירו לכם צלקת, באחת הצלעות של המכונית.
טיפ: אם אתם מגיעים ללון בצימר, יש להם בדרך כלל פתרון מאולתר וחבל שתגררו מזוודה על מדרכות לא סימטריות וצפופות.
לבתי המלון יש חניונים תת-קרקעיים וכך גם לשני הקניונים העירוניים (שהם מקום חנייה מומלץ למי שלא נשאר ללון).
בנוסף -יש תחבורה ציבורית מהר הקפיצה ומנצרת עילית, אבל אם אין לכם בעיית הליכה, פשוט תצעדו מהאוטו ובדרך מן הסתם תגלו מקומות שלא תכננתם.
עוד מידע:
עמותת התיירות של נצרת, מארגנת סיורים בתשלום. באתר שלהם מפורטת רשימת המומלצים בנושאי לינה, אוכל, אטרקציות בשוק, כנסיות, סיורים ויש אפשרות להשאיר פרטים ב"צור קשר".
בית הארחה אל מוטראן:
ליצירת קשר: 052-7229090
אתר הבית-www.al-mutran.com
