יסמין לוי-מלכת הלדינו
יש מעט כתבות שנצרבו בדי.אן.איי של חיי כגורליות. כזה היה ה-28 לדצמבר 2010 בשעה 17.20; התאריך שבו אבא שלי, עורך הדין יהודה מצא הלך לעולמו. ביום הזה כמדי יום שלישי; עלה הטור שלי ב"תיירות ווינט", פוטו-סיפור, מיזם שהמצאתי בשם "מסע עם כוכבים". הכנתי את הטור על יסמין לוי מבעוד מועד , כי אבא שלי גסס כמה חודשים באותה שנה ארורה.
לא סתם בחרתי ביסמין לוי, להיות הקול של הצרחה שלי ביום מותו של אבא שלי. לוי, שאלבומה הרביעי "Sentir" הגיע למקום השביעי במצעד אלבומי מוזיקת העולם של בילבורד, שהוכתרה כתגלית השנה של הרדיו הבריטי ב־2005, ועוד כתרים רבים לה כמלכת הלדינו העולמית
אבא שלי, עו"ד יהודה מצא ז"ל, דור 8 בארץ, היה שייך למה שנקרא ס"ט. "אצולה ספרדית" שבין היתר חיה את מורשת הלאדינו בארץ. הזמרת היחידה שאבי הלך איתי אי פעם לראות מופע שלה, הייתה יסמין לוי, בהופעה אינטימית שנתנה ב"צוותא" בת"א. את קולה הקורע לב השמעתי לו באוזניות, כשכבר היה סיעודי ולבי נשבר
בתגובות למדור שעלה באותו יום של שלהי דצמבר, היו גם ניחומים עבורי. פיסקה אחת שכתבתי על יסמין והטראומה שהיא חוותה ממותו הפתאומי של אביה, זמר הלדינו המצליח יצחק לוי ז"ל, שזכה לפופולריות אדירה בקהילת היהודים הספרדים בישראל ובעולם, רמזה למי שהבין את הדרמה שהתחוללה באותו יום בחיי. מאז ראיתי את יסמין פורחת כמו הפרח המשכר הנפלא, שהיא קרויה על שמו
מאישה חסרת בטחון, שחיה בתוך קונפליקט רגשי עז בין הפרסונה הבימתית שלה, לשדים שרודפים אותה בשגרה, למישהי שמוצאת את שביל האמצע. ובשנים הללו היא גם הפכה לאמא, למיכאל בן 9 ולמנואלה בת ה-6, מה שקרקע את תחושת התלישות שלה, כמי שהעידה על עצמה שיש לה יותר "זמן אוויר" מזמן אדמה. ואכן יסמין עופפה לכל עבר בשנים הללו, שיריה נכנסו לאוספי מוסיקת עולם, ביניהם ל-budda bar ולאוסף של ה-BBC, רשת הטלוויזיה הגרמנית-צרפתית arte עשתה סרט דקומנטרי על חייה והיא הפכה להיות גם שחקנית מהשורה הראשונה. יסמין כיכבה בסדרת הטלוויזיה "הבתולות", השתתפה במחזמר "זה אני", המבוסס על שירי אייל גולן, שיצר מאור זגורי ובקרוב יעלה ויבוא עוד פרק תיאטרלי בחייה
איפה תפס אותך "וירוס" הקורונה?
באחת התקופות היפות בחיי, שבה סוף סוף נעצר המירוץ המטורף. בעשרים השנים האחרונות, לא היה לי כזה פסק זמן של בית ואימהות במשרה מלאה וזו מתנה עבורי. בהתחלה נלחצתי ממה אעשה עם הילדים, פול טיים, אבל הם כל כך שמחים שיש להם אותי ואני נהנית לבשל ולאפות להם. בתחילת הקורונה, מילאתי את המרפסת שלי בצמחייה וגם הטיפול הזה מסב לי הנאה גדולה. באולפן החדש שלי שהוא במרחק הליכה מהבית, התפנה לי זמן לסיים כתיבה של סדרת פשע נשית, שאני כבר שנתיים וחצי שוקדת עליה
מאיפה באה לך הכתיבה הזו?
גרתי בלונדון במשך ארבעה חודשים, כשהופעתי ב"רויאל נשיונל תיאטר" בתפקיד הראשי במחזה "סלומה", שמבוסס על הברית החדשה. אני הייתי קול הכאב של סלומה וזה טלטל אותי. כשחזרנו לארץ קרו לי שני דברים דרסטיים. החלטתי שאני חייבת לגור בתל-אביב, אחרי שכל חיי גרתי בירושלים והתחלתי לכתוב סצנות שהפכו לסדרה. יורם מנדל, התסריטאי הראשי של "הוט" התלהב ואני מוצאת את עצמי בסוג של חיים כפולים
למה חיים כפולים?
כי חיים שלמים, שלא ידעתי על קיומם נוצרים מתוכי וזו מתנה ענקית שקבלתי. למזלי גם ישי (בעלה המוסיקאי ישי אמיר-ג.מ) וגם הילדים נותנים לי מקום לזה, כמו למוסיקה. המעבר ללב תל-אביב, שדרות בן גוריון הוא הדבר שאיזן אותי, אחרי שנים שסבלתי מתנודות רגשיות. יש לי נטייה לדכדוך ולקח לי המון זמן להבין, שקשה לי מאוד עם שקט מסביב. גרתי במבשרת ציון מול בית העלמין של גבעת שאול. קברים היו הנוף שלי. כל אוושת רוח הייתה עלולה להוריד אותי לתהומות, כאלו שנמשכו חודשים. לירושלים אחזור מן הסתם בסוף חיי
בתור מי שהכאב הוא עוגן היצירה שלה, מה עושים עם "אלגריה?"
את צודקת. כשאני שמחה האמנית שבי אומללה. אבל זה משפט שהיה נכון לפעם. כיום מצאתי את האיזון ויוצאים לי כעת כמה פרוייקטים בו זמנית. מזה 7 שנים שלא הקלטתי, כי הפנמתי מסר שקבלתי ממפיק אנגלי ידוע שעבדתי איתו; שאלבום זו לא אסופה של שירים יפים, אלא מה אני רוצה לומר בנקודת זמן מסויימת בחיי. האלבום החדש שלי Aire הוא אלבום בינלאומי, הקלטנו חלקים ממנו בספרד עם הרכב פלמנקו, בישראל עם הגיטריסט והמפיק יחיאל חסון ומשתתפים בו כנרים ומוסיקאים מחוננים מארצות נוספות
מה עם איזה דואט חדש כמו עם הלני ויטאלי?
הדואט Porque עם הלני ויטאלי, שנחשבת "קול הכאב של יוון", היה השג אמנותי נדיר. כעת הקלטתי עם חאריס אלכסיו, שנחשבת "המלכה של יוון", דואט בשם "צל" שבו היא שרה ביוונית ואני בספרדית. בנוסף יצא שיר שלי שנקרא "כאב של אמהות", מלווה בקליפ וצילום מצמרר של התינוק שנפלט לחופי יוון.
ללוי יש קהל מעריצים בכל העולם, כולל באיראן, שהיא שומרת איתם על קשר בחשבון האינסטגרם הפעיל שלה: שיש לה בו כמעט 100000 עוקבים. החוסר פוזה שלה, ניכר גם שם. יסמין שיתפה בו תמונה שלה בנטורל, אקט שדרש ממנה תעוזה רצינית. כמי שתמיד מתאפרת בכבדות, עם ריסים מלאכותיות ותוחם שחור "גדלתי בתחושה שאני מכוערת וחייבת להתאפר", היא אומרת לי בכנות מפתיעה
אנשים מגיבים לשירים שלה באותה עוצמה מטלטלת שהיא מנפיקה. הם ישתפו אותה על מחלת סרטן ששרדו, על רצון להתאבד ו"דולורס" רציניים, ואיך המוסיקה שלה הייתה מבחינתם קול השפיות והנחמה באותה תקופה קשה. "לדעתי אנשים עוד יתגעגעו לתקופת הקורונה, כשהם יבינו בדיעבד את היתרונות שבה. אני בטוח אתגעגע לתקופה הקסומה הזו, שבה כל-כך נהניתי להרגיש בבית בכל מובן". ואני תמיד מתגעגעת ליסמין, שמבחינתי היא הקול של אבא שלי זכרונו לברכה
