מרסיי-אמנות רחוב, צרפת
יום ראשון בבוקר, קומץ דייגים עם סיגריה תלויה בפיהם ופרווה שמרפדת צינה, הציגו את השלל המפרפר שלהם, שהיה לו קהל מינורי. פגשתי אותם כשירדתי ליום עגינה מהפלגה בקרוז בנמל במרסיי ,שקידמה אותי באפרורית ולא ממש ידעתי לאן לוקחות אותי רגליי. הרוח החזקה שנשבה בגבי מלווה בצינה חודרת עצמות, העיפה אותי מפה לשם
הדבר היחיד שרציתי בשעה קפואה שכזו היה למצוא בית קפה נעים, כדי לפמפם בו אנרגיה טרייה לגופי
אבל גברת מרסיי, הייתה שרויה בתרדמת ובמקומות שנכנסתי אליהם, ריח של אלכוהול משולב באוויר דחוס, הבריח אותי לרחובות, בהם רק אנשי משמרת הלילה, או לחילופין עובדי הבוקר צעדו מכונסים בהרהוריהם
אנשי בוקר ברקע ציורי קיר ברחוב ראשי במרסיי-צלמה גילי מצא
בעודי מחפשת קרואסון וקפה או-לה, התעכבתי מול קירות, שדברו איתי באמנותיות מרהיבה
ניסיתי לחלוף על פניהם במהירות, אבל רצף הפורטרטים הללו היו נוקבים מדי, בשביל שאשאר אדישה לעומתם. סקרן אותי לראות, אם מתקיים דיאלוג בינם לבין העוברים והשבים, רובם מהגרים מצפון אפריקה, ימאים, דייגים, סוחרים בעיר נמל למודת ימים, שהפכה בשנים האחרונות לעיר מקלט שממש סובלת מדימוי אלים ומסוכן לתייר, מה שבוודאי לא מוסיף לרייטינג שלה.
"מוראלים"-ציורי קיר בעלי אופי לאומני ואיסלמי, סיפורים והבעות שקשה להתעלם מהן, מרסיי-צלמה גילי מצא
להפתעתי-בהוראות העגינה, שמחולקות בתא דואר של מפליגי הקרוז נכתב מפורשות, לגבי מרסיי וגם ביחס לברצלונה שהן ערים שמועדות לפיגועים, ולכן חשוב להיות ערניים ולהימנע מלהימצא במקומות הומים.
ממה נולד האיום הזה, שלא ממש מוסיף שמחה וגיל לרדת בנמלים? מבדיקה עם הקפטיין, הוא סיפר לי שההפלגות נעצרו למשך כשבועיים, בעקבות מרדף אחרי טרוריסט שהמשטרה חששה שיעלה לקרוז במרסיי
סיפור בשלושה חלקים-שיחה בין פועל נקיון לקשישה, מרסיי-צלמה גילי מצא
ובחזרה לאמנות הרחוב-פועל ניקיון שניהל דיאלוג עם קשישה, שלא ברור על מה הוא נסב, אבל אני בניתי ממנה מטעמים בדמיוני, פנה אלי כי הוא ראה אותי מצלמת במרץ. משום מה, היה לו חשוב להסביר לי בצרפתית משובשת, שמה שאני מחפשת נמצא בכלל בהמשך ולא פה-ברובע הראשון של העיר
ברובע הראשון במרסיי-פרוייקט של פורטרטים של תושבי הרובע-צלמה גילי מצא
וזה היופי עם אמנות רחוב- היא מוצאת אותך בכל מקום, בלי הכנה מראש. ומה שצלמתי היכן שפגשתי את הפועל קשה היום, היו ציורי קיר במעין "סרט נע", חלקם מתפוררים ובמצב ירוד, בעצם סדרת פורטרטים של אנשים בגילאים שונים
הסתקרנתי לדעת מי הם ובשלט רחוב גדול, הוסבר שאלו הם אינטלקטואלים ואמנים, תושבי הרובע בינהם עיתונאיים, מחזאים, פוליטיקאים, מהפכנים שהשתייכו לתנועת הרזיזטנס באלג'יר של המאה הקודמת וגם מקומיים חסרי אפיון
"המוראלים" הללו- זה שמם המקצועי של ציורי הקיר, הם תוצר של פרויקט אמנות הרחוב הראשון בעיר, וקצת נאיבי לקרוא באותו שלט שהציפיות ממנו היו: "לעורר בעוברים ושבים תקוות, חלומות ורגשות מעידן הנעורים, שהם תמיד הלב הפועם של החיים" (תרגום חופשי שלי...)
בשלט מימין:"מרסיי קור ז'וליין". בשלט משמאל:"גרפיטי לא נעשה בשביל 100 אנשים, אלא עבור מיליונים".צלמה גילי מצא
לפי ההסבר האמור של האיש, מצאתי את עצמי מסתעפת לרחוב "קור ז'וליין"-Cours Julien, שהוא ההארד-קור של הסצנה המחאתית של אמנות הרחוב, שמתפוצצת על הקירות, בשלל ביטויי מחאה שהכניסו לי בוקס בבטן, עד כדי כך ששכחתי שאני רעבה, צמאה, קפואה ועייפה
פרחוניות מלבבת על עמודים, מסר אופטימי בניגוד לשאר הביטויים ברובע קור ז'וליין מרסיי-צלמה גילי מצא
בכיכר שהיא הליבה של השכונה, שכל עמודיה מצוירים עם פרחים, הרגשתי כמו במבוך. כל רחוב שהסתעף ממנה היה רווי בציורים והלכתי לאיבוד בתערוכה, שבהחלט הייתה חסרה בה מוסיקת רקע
כי פה-ברובע הצבעוני הזה צמחה תרבות ההיפ-הופ והפאנקי, סצנה ידועה בצרפת, שאמנות הרחוב היא חלק בלתי נפרד ממנה. פעם היה כאן שוק הפירות והירקות הסיטונאי של העיר, היום זו המקבילה של ה"איסט גלרי" בברלין + ווריאציה על ניו אורלינס, שמתעוררת לחיים בברים המקומיים בלילות.
מיני מאוס כמקדם ביסטרו, כניסה לבית, סמלים של מרססי גרפיטי, הנמל של העיר ועוד רמזיםצ לדרמות וכאב-צלמה גילי מצא
הקטע ההיפסטרי הזה אפילו זכה לשם חיבה "בובו"-קיצור של צמד המילים: "בוהמיינים בורגניים", מה שלא נראה על פניו, מאלו שניקרו על דרכי אולי בגלל השעה ויום המנוחה הלאומי.
עסקים, בתים, עוברי אורח "קור ז'וליין" במרסיי-צלמה גילי מצא
"קור ז'וליין" הוא ללא ספק אזור מרוחק מעיני התיירים שנשפכים מאוניות הקרוז הגדולות.
חנות "ספריית הנעורים", אפילו המרזבים והמאווררים מצויירים, גרפיטי עם תמונת מהגרים/פליטים-צלמה גילי מצא
לקח לי זמן לקלוט את הגודש שהרובע הזה מציע-מקומיקס פוליטי ועד ביקורת על אלפי המצלמות שנשתלו בעיר בגלל הטרור שמקנן בו בגלוי ובסמוי
על מה עוד המחאה מדברת מהקירות ברובע קור ז'וליין?
איסלמופוביה-אימאם נושא דרשה, נשים עם רעלה, טרגדיית התינוק שטבע בחוף הטורקי, אפליה על רקע גזע וצבע וגם פרסומות למשל למסעדות אסייתיות. בליל שצועק מהקירות ושוטף את העיניים במעברים חדים מבחינה רגשית, כי טראומות "תלויות" פה לצד קלילות קולית וחייכנית
החזיתות של רוב המסעדות, החנויות והבוטיקים שפה, הם קנבס לגרפיטי מסיבה פרקטית-אם בעל העסק לא יממן ציור מוזמן, סביר להניח שימצא את חזית העסק שלו "מלוכלכת" בשלל אמירות לעיתים אפילו נאצות, קשקושים ובמקרה הטוב גרפיטי מרובה שכבות.
לפרסומת המצויירת יש יתרון שלא ניתן להקל בו ראש- הצגה אטרקטיבית של מה שנמצא בפנים, בשעות בהן לא מתנהל מסחר ובכך לעודד לשוב למקום, לטעום או לרכוש.
חזיתות של עסקים: מרכז ליוגה, מסעדות, חנויות ספרים,בוטיקים עם "פוסטרים" שרומזים על התכולה-צלמה גילי מצא
בכתבה שקראתי על הסצנה, נאמר שהעיר משקיעה כ-1.2 מיליון דולר, כדי להלבין את הקירות שצוירו, כי הם לא מתאימים לקהל המכובס והמעונב, שהעיר מקווה למשוך אליה.
אין לי מושג אם המידע הזה הוא עדכני, אבל לצערי, לא הספקתי לצלם אפילו עשירית מההיצע. מבחינתי המוזאון רחוב הזה במרסיי, הוא מאסט לעלייה לרגל, לכל חובבי האמנות באשר הם.
תושבי האזור, חזיתות, אין מטר פנוי מהבעה עצמית-צלמה גילי מצא
הגעה לרובע "קור ז'וליין"-אפשר רגלית מהנמל או במטרו-קו מספר 2
חוץ מ"קור זו'ליאן", יש ברובע מספר שניים של מרסיי, עוד מה לראות
ברובע השני- הסצנה מתמקדת ברחוב "לה פנייר"-le panier שיש בו סמטאות צרות ומדרגות צבעוניות וגרפיטי שהוא סימן היכר-דייג מוכר סרדינים.
בפרק הקודם-איך להפליג בקרוז-להלן המדריך
