נורבגיה-שייט חלומות
כבר העלייה לספינה אותתה שכאן זה הולך להיות אחרת. אמנם שיט, אבל שום דבר שמזכיר "קרוז" ונגזרותיו הקולניות, כשהבידור, ההאבסה וכל הגירויים כלולים. ההפלגה בהורטיגרוטן היא הצדעה לשקט, לנוף, לבעלי החיים, לצורת חיים בדלנית ומאוד ירוקה.
גם אוכלוסיית הנוסעים שונה. המשתתפים מכבדים את מה שהם רואים - קרחונים, צוקים, מפלים, גשרים, מגדלורים, שחפים, להקות דגים - בין אם הם צופים בהם מעל הסיפון העליון ובין אם דרך חלון ענק בסלון אלגנטי בצורת חצי ירח, שורה ראשונה לנוף. לתחושתי, כשאלוהים ברא את העולם, הוא חשב על נורבגיה. בעיניי זו הארץ הכי בראשיתית, הכי טבע נשגב. טביעת היד העוצמתית ניכרת בארץ הפיורדים. הקפטן מנווט במיומנות בין המעברים הצרים של קירות הפיורדים. המעברים האלה הם תופעת טבע שנוצרה עקב נסיגת הקרחונים, לשונות ים ארוכות, החודרות לתוך היבשה בצבעי כחול עמוק וממגנט.
ה-Hurtigruten היא ספינת תעבורה. הקו ההיקפי שלה מפליג בפיורדים במשך 12 ימים בין העיר ברגן, שמכונה "השער לפיורדים", לעיר קירקנס שבגבול עם רוסיה. עולים ויורדים ממנה אנשים שחוזרים הביתה או מפליגים לעבודה, יחד עם מכוניות, עם חבילות דואר ועם סחורות שמספקות את צורכיהם של דיירים במושבות ימיות מבודדות, וכאלה לא חסרות לאורך המסלול. תוך כדי הדינמיקה הידידותית הזו, כאלף נוסעים יכולים ללון בתא עם צוהר או עם חלון פנורמי ענק לים.
בצי החברה 11 ספינות שעושות את המסלול במקביל, צפונה ודרומה, במהלך כל חודשי השנה; גם בחורף, בזכות זרם הגולף שממתן את המים שלא קופאים. שטים, עוגנים ויורדים לחוף. טיול החורף בהורטיגרוטן הוא גם דרך לחוות טיול מזחלות רתומות לכלבי האסקי שבוטשים בשלג, או מרדף לילי אחר הזוהר הצפוני החמקמק. עוד באטרקציות החורף: השמש השוקעת מעבר לאופק, ביקור במלון קרח שמקושט ביצירות נוזליות שהוקפאו, טיול לקוטב וחוויות ארקטיות בלתי נשכחות נוספות.
כשחצינו את החוג הארקטי ועגנו ביבשה, כולם רצו לצלם גבעה שעליה ניצב גלובוס, שמיקם את הקואורדינטה המפורסמת 66/33 .N בחדר חיכתה לנו תעודת הוקרה, עם שם המשתתף, התאריך וחתימת הקפטן המאשר את המאורע. רוב הנוסעים נורבגים בגיל העמידה פלוס, זוגות-זוגות כמו בתיבת נח.
רבים עולים לסיפון העליון, הפתוח לרוחות ולמזג אוויר הפכפך. אלה תופסים שמש עם ספר ביד, אלה משוטטים חסרי מנוח עם מצפן ומפה, ואחרים טובלים בג'קוזי המבעבע במשך שעות, גם כשיורד גשם. הנועזים פחות ישבו בסלון מול חלון פנורמי כשמשקפות טלסקופיות בידיהם. כולם מדברים בשקט מופתי בשפת הטרולים שוברת השיניים.
