עמק גלילות-פה יש הכל
מה שתמיד שם, הוא לפעמים נסתר מן העין. למרות שזו הריאה הירוקה הכי קרובה אלי, התרחקתי ממנה. אני מדברת על הנוף המיוער שאני רואה מהחלון שלי, שנמצא בגבול בין תל אביב לרמת השרון
שטח שיש בו שלושה ביי בונוס: אתר ארכאולוגי שמתחבא, חורשת עצים שמתאימה ללימוד בוטני לתלמידי יסודי, קטע של נחל אכזב עם איקליפטוסים שמשמשים בתים לקני עץ אנושיים שנבנו פה, על-ידי חניכי צופים נלהבים
"עמק גלילות", "מערות אפקה", "חורשת האיקליפטוסים", ככה נקרא משולש ברמודה הזה שנושק לנתיבי איילון ממזרח, פי גלילות מצפון, כביש החוף ממערב ורמת אביב מדרום
איפה מתחילים? אפשר להגיע למתנ"ס רוזין, לחפש חנייה, במפגש הרחובות דרזנר וגרונר ברמת אביב ג' ואז לרדת לתוך "היער", בשביל בוצי בחורף וחרוש תלמים יגעים בקיץ. מולכם יש נ"צ שקשה לפספס. מתחם למפגש כלבים, שמוצאים את דרכם בשמחה זה לזנבו, למבושיו או לאוזניו של ידידם הנובח והעולז
ממש ראיתי איך בעיניהם נמזג קורטוב של רחמים מהולים בעצב על בעליהם ששומרים מרחק זה מזה, עוטים מסיכה ושולפים בסתר אלקו ג'ל, במקרה שלחצו ידיים, או קיבלו חיבוק מיותר, שיחייב אותם לכבס את החולצה, המכנס והתחתונים. בשיחה הנבחנית שניהל דוברמן עם רוטווילר, הם ברכו את מזלם הנדיר בתור מחמדים שבוייתו, על-ידי יצור שהפך לחיה רדופה בידי מיקרוב בלתי נראה, בעין לא מזויינת
אני חייבת להודות שבשעה ארבע אחרי חמסין, לא היו פה יותר מדי חובבי כלבים או בני אדם. מהמכלאה הכלבית המגודרת במעט נביחות שהפרו את השלווה המחניקה, נדרשתי להשיב על שאלה עמוקה-אנה אפנה?. שאלה קיומית חשובה, שמציקה לי בימים אלו ,בהם לא בטוח איפה אפשר לנשום בחופשיות משוללת רסן
האם לקחת את השביל ימינה, שמאלה, או להמשיך ישר-היו שלושת האופציות הקריטיות, שברור שלכל אחת מהבחירות, תהיינה השלכות שאצטרך לשאת במלוא משקלן, בנוסף למשקל הסגולי שאני משתדלת לשאת בחן. השבילים כאן לא מסומנים, מה שמוסיף מומנטום לאפשרות לתהות ולטעות, שזה ממש צו השעה
פתאום הסתמנה אפשרות לשאול משהו, שרץ מולי אם אוזניות, אבל הוא עשה את עצמו שהוא לא רואה אותי, למרות שאותתי לו בשפת החירשים-אילמים והורדתי את המסכה, מה שגרם לו לרוץ יותר מהר. החלטתי לקחת שמאלה, כדי להתחיל איפשהוא במקום להיות אשת לוט המאובנת בחוסר אונים
מכוון שדומייה מתוחה עמדה באוויר, התחלתי לצלם כל עץ מעניין. מעניין זו כמובן הגדרה סובייקטיבית לעיני המתבונן. מדי פעם נכנסתי לתוך איזו אסופת צמחים וקיוויתי שלא אשמע שריקה מלטאה יורקת אש, או אתחכך ביצור הזוחל שחווה אמנו האלגנטית והגבירה צ'יצולינה (קצת פחות) אהבו
ולא, אין לי דמיון פרוע, אני למודת נסיון. אני המקרה היחיד שהותקף על-ידי איגואנה בפארק התעמלות בוקר-אמנויות לחימה בבנקוק, תאילנד. איגואנה העיפה אותי קיבינימט בצליפת הזנב הדרקוני שלה, כי לא שמתי לב שאני כמעט בשיח שלה וסינים טובי לב, עם משחות ריחניות וחזקות הסבירו לי שאני צריכה הוספיטל. עכשיו נשמתי עמוק, התמקדתי בעוד מאותו מוטיב, עד שהגעתי כמעט לאיילון הסואן ומדי פעם רכבת חלפה לנגד עיני
כשסוף סוף השתלבתי בטבע, הנייד פתח לי סרטון קורע לב על קשישה בספסל ששתי שוטרות גוררות בכח. בו במקום החלטתי להעיף את האפליקציה של "ווינט" ולהשאר לא מעודכנת בזוועות אקטואליה. בקורונה גם מחקתי את "פנגו" ו"וויז", וכשהמשכתי ללכת מהר כדי לשכוח את התמונות, שמתי לב שאני בחניון של עצים, ששמו בישראל "חורשת דרזנר"
ליתר דיוק בית הבראה לכמה מאות עצים, שמחלקת הגינון של העיריה נאלצת לכרות וכאן הם עוברים שיקום. אני חייבת להודות שהם היו מסודרים במרחקים שווים ונראה שיש פה יד גוזמת ומגננת
חזרתי לנקודת ההתחלה של הטיולון-מסתבר שממנה הפנייה שמאלה היא הזמנה לשיכון צמרת
משיטוטי בעבר כאן, בינות לאקליפטוסים, זכרתי שהיו פזורות בינהם מגוון זולות, פתוחות לארבעה כיווני אוויר עם ספות חבוטות ועוד אביזרים יש תשיעית, שכנראה היו בית שני למעשני עשבים למינהם
כעת השיכונים היחידים שראיתי היו שלל בתים על עצים, שנראו כמו קינים לפעילויות של צופים שרופים מהשבט הצמוד
ליד אחד מהם היה תלוי דגל שחור, בסגנון "כאן גר בכייף פיראט צפוני". הלכתי בעקבות קולות מפתיעים, כמה צעירים תלו ערסלים באורך הגלות ולמרות נטייתי לחקור לעומק, עזבתי את הסוגייה והתקפלתי בתחושה שמיציתי
מה לא ראיתי-יש למה לחזור
1.גבעה עם שרוך בצד צפון-מזרח, שמשום מה היא דילגה עלי. גבעה שמשהו קשר למרומיה חבל, כך לפי צילומים שהועלו ברשתות החברתיות, כדי לדרבן אנשים לעלות אליה ולראות את המרבדים הירוקים, ביום של ראות אביבית אופטימית
2. העונה הכי פוטוגנית פה-האביב עם מרבדי כלניות, צבעונים, חרציות, נוריות ועוד. מחכה לי פה סתיו עם חצבים רבים, חמציצים, ובינו לגשם ולאחריו אמורים לצוץ חצבים, סתווניות ואחיותיהן
3. הקיץ הצליח לייבש גם אותו. נחל אחיה שבחורף צריך מגפיים כדי לחצות אותו, ולהגיע לשדה הנרקיסים מהגדולים במדינה, ככה אומרים פרחולוגים מומחים
4.מערות אפקה – 15 מערות קבורה שומרוניות עתיקות מהתקופה הביזנטית, שלפי התמונות הן נראות נטושות היטב ואולי מקננת בהן קרצייה, שעלולה לעשות מוטציה עם הווירוס העכשווי
זהירות-כרישי נדל"ן חמדניים
על הפסטורליה הזו קיים איום שהוא דליק לא פחות ממיכלי הענק שהיו פה. בולענים כלכליים מאיימים לחסל את השטח הזה, שאמור להיות נכס ירוק לטובת מגדלי שן, כ-10000 יחידות. הלוואי והדורסים יפנימו, שווירוס אחד קטן מעניש אנושות שלמה, שלא כיבדה את אמא אדמה
חצבים בסתו
