דורי בן זאב-שטותניק חיוני
פעם בעידן היורה, כשאפשר היה לטייל באוויר הפתוח, קבעתי יום טיול עם הילד הנצחי של עולם הבידור הישראלי. מר למון טרי-דורי בן זאב, שהוא דוגמן כובעים מצטיין שעל פדחתו מתנוססים הכותרים: שדרן, פזמונאי, זמר, שחקן, קומיקאי, מדבב ובטח יש עוד כמה. הטיול בחברתו של בן זאב, לא קרה חלילה בעלמא, אלא תוכנן בקפידה ונועד למטרה פובליציסטית חיונית. טור שבועי בדגש פוטו-סיפור שכתבתי עבור Ynet בשם "מסע עם כוכבים". המפגש עם בן זאב, שבאתי לאסוף אותו מביתו בבנימינה, היה מפגש לא קונבנציונלי, שדרש אימפרוביזציה וסיבולת לב-ריאה של הוגת המיזם
בין כל התחנות שעשינו בסובב חיפה, בהן עצרתי בדרך כלל בחריקת בלמים, הייתה אחת שקשה לשכוח בדרכנו למוחרקה. בלב יערות הכרמל, במקום מלא בגדרות תיל ומוקף חומות של תקווה, דורי החליט שזה יהיה רעיון טוב לטפס עליהן, אבל מייד הגיע שומר עם אזיקים ופרצוף נדהם. נעים מאוד-כלא דמון, או לפי ויקיפדיה: בית הסוהר למאסר ולמעצר של שוהים בלתי חוקיים, שגם כולל אגף של אסירים פליליים. בנוסף לכל הששון, הסתבר שחניתי בחנייה של מפקד הכלא ואוטוטו שנינו היינו "בפנים"
דורי תמצת את משנתו על הביקור בדמון, בדרכו הייחודית:"כלא דמון הוא אזור שהאדם הקדמון אהב לגור בו, והאדם העכשווי היה שמח למלון בוטיק באותו המיקום. זהו מקום שמהווה תזכורת לכך שהחופש הוא דבר יקר"
ביקרנו בגינות בהם התמזמז דורי לראשונה כנער - וגם שטפנו את קרבנו ועיננו ביקבי בוטיק, תיירים יפניים ועוד-ראה כאן
מאז ועד הלום, עבר עשור שבו דורי מגיש בשישי אחה"צ את תוכניתו "בן זאב לסוף שבוע" בתחנת הרדיו 88FM. תוכנית שהמלצתי עליה בעמוד הפייס שלי כדבר הכי שפוי בקורונה ברדיו הפסימי שקבלנו מכל תחנה במינונים מייאשים. סגנון הגשה חופשי, זה אנדר סטייטמנט להומור הנהדר, שגרם לי לפרוש מזרן ולהתעמל קבוע עם התדר הבן זאבי, שכולל רצועות מוסיקה מרהיבות לצד קטעי שנינות, מערכונים וים של יצירתיות, שגרמו לשרירי הבטן שלי להתבלבל עם שרירי הצחוק
בשיחה שקיימנו כעת דורי סיפר לי ,שאכן יש חיה כזו יצירתיות ברדיו וזה פורמט שהוא מלמד בקורסים סמסטריאליים ב"אקדמית של ת"א-יפו", בבית הספר למקצועות הרדיו "בלה-בלה" ובמכללת "אורנים". הקורונה תפסה אותו באמצע שתי הצגות ילדים, מופע עם רוביק רוזנטל בשם "אין עליך אחותי", מופע סיפורים וסטנד-אפ וגם עוד פינה ברדיו, בקול המוסיקה בימי רביעי בין 12.00-14.00. תוכנית בעלת זיקה מוסיקלית מגוונת, שבה דורי מלהטט בנינוחות עם קטעים בעלי נפח מתוך למשל כנר על הגג, אדית פיאף, אגם הברבורים, או שם טוב לוי
מה דעתך על התקופה?
זוהי תקופה שבה אני מרוכז בדלת אמותי. אני עובד על אלבום חדש. המרחק והזמן שנוצרו מאפשרים לי להיות קרוב לעצמי. לא צריך להתרוצץ, אין פקקים, בעיות חנייה. יש מספיק זמן להספיק. עוד אין לי כאבים בעמוד השגרה. בביתי בבנימינה עשינו נקיון גדול בגינה. בימי שישי, יש לי שכנה צעירה שעושה מסיבת רחוב עם שירה בציבור. היא מחלקת שירונים, כולם עומדים במרחק ושרים והיא מלווה את עצמה בקלידים. השאלתי ליוזמה המקסימה שלה רמקולים ומיקרופון.
למי אתה הכי מתגעגע?
למאיר אריאל, לטליה שפירא, לאבא ואמא ולפטר ורטהיימר. קשה לי להתרגל כעת בעיקר לזה שאי אפשר לחבק ולהתקרב
לא סתם דורי הזכיר ראשון בגעגועיו את מאיר אריאל ז"ל. בשנת 2000 הוא הפיק את האלבום "מודה אני", שיצא לאחר מותו של מאיר אריאל והכיל שירים שהשאיר אחריו. בן זאב הפיק והנחה שני מופעים לזכרו של אריאל, "עם הגב לים" בשנת 2000 ו"ערב כחול עמוק" בשנת 2001
בימים אלו יצא לרדיו שיר שתפור על התקופה, פרוייקט משותף בשם: "פתאום יש געגוע". מילים: חגית רימון, דורי בן זאב, חמוטל בן זאב. אחותו היא הפזמונאית חמוטל בן זאב, ואחיו הוא השחקן ערן בן זאב ועם שניהם הוא משתף פעולה בתוכנית הרדיו שלו בימי שישי וזו בהחלט המחשה לסלוגן: "רדיו עושים באהבה". "גם השחקן דרור קרן והכותב קובי לוריא הם חלק ממשפחת הרדיו שלי", הוא מבקש להדגיש
אני מודה שאני מאזינה אדוקה לתוכנית "בן זאב לסוף שבוע", שהיא קבלת שבת בסבבה. פרצתי בצחוק גרוני עמוק, כאשר דורי היגג כדרכו בקודש, על רחפן-מספרה שמסתובב ברחבי הארץ ואנשים יורדים מדירותיהם לרחוב כדי להסתפר באמצעותו, כדי שלא יראו חלילה יהושע-פרוע, אבל הבסט שלו היה החלוקה לשרים, בטרם הוקמה הממשלה ההזויה מרובת השרים והלשכות. דורי מינה את שר החרות והדרור. שר לענייני ביצים, כפפות, בדיחות בוואטס אפ, שרת הזום ועניני גוגל מיטינג. סגן שר לענייני שיחות ועידה, שרת הספורט והזומבה, שר לענייני בטחון עצמי. אני כבר לא זוכרת אם הוא הזכיר שרה לענייני פדיקור וצבע לשיער-כי זו השרה שהכי מדברת אל ראשי ורגלי
באחת התוכניות של "בן זאב" הוא הקריא טכסט שנשמע כאילו הוא נכתב כעת. נדהמתי כשדורי אמר, שמדובר בשיר שנכתב במהלך המגיפה של שנת 1800 על-ידי פרננדו בורסוק ובקשתי לצטט מתוכו:
"והאנשים נשארו בבית והם קראו ספרים והקשיבו. והם נחו והתעמלו. והם עשו אמנות וניגנו והם למדו דרכי הוויה חדשות ועצרו. והקשיבו יותר לעומק. מישהו עשה מדיטציה. מישהו התפלל. מישהו רקד. מישהו מצא את הצל שלו. והאנשים התחילו לחשוב אחרת. והאנשים נרפאו. ובהיעדר אנשים שחיים בבורות. מסוכנים. חסרי משמעות וחסרי לב. אפילו האדמה החלה להירפא. וכשהסתיימה הסכנה. והאנשים נפגשו שוב. הם בכו על המתים. והם קיבלו החלטות חדשות. והם חלמו חזיונות חדשים. והם יצרו דרכי חיים חדשות. והם ריפאו לחלוטין את האדמה. בדיוק כמו שנרפאו"
לסיום הראיון קבלו שיר, שכתב קובי לוריא על המנגינה של המקרנה, שהושמע בתוכניות האחרונות של בן זאב:
"די אני כבר לא יכול לשמוע מקורונה
כל הזמן אומרים את זה דרומה וצפונה
רק תגיד את זה- אני בורח לדימונה
די בלי קורונה!
עוד מילה אחת אני קופץ מהחלונה
מישהו כבר צריך לפוצץ את הבלונה
לא יכול לשמוע כבר מקיא מהגרונה
די בלי קורונה!
רק אני רואה בחדשות את בר סימן טוב
כבר אני יודע שהיום כבר לא אישן טוב
איך שיעבור הכל אני אומר מזל טוב
די בלי קורונה!
די כבר אין לי כסף לשלם את הארנונה
וחשמל ומים ומ"עמ וטלפונה
עוד מעט נישארתי כבר בלי הפנטלונה
די בלי קורונה
מומלץ לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק:
דורי בן זאב Dori Ben-Zeev
