ליד הבית-להיות אלכימאי
"במקום שנמצא לבך, שם יהיה גם האוצר שלך", כך אומר האלכימאי לנער סנטיאגו "אבל ליבו דיבר
על דברים אחרים. הוא סיפר לו בגאווה סיפור על רועה צאן שעזב את עדרו, כדי ללכת בעקבות חלום שחלם פעמיים בשני לילות
הוא סיפר לו על ייעוד, ועל האנשים הרבים שהגשימו את ייעודם, שהלכו לחפש ארצות רחוקות ונשים יפות, והתייצבו כנגד אנשי זמנם בעלי הדעות הקדומות. הוא דיבר על מסעות, על תגליות, על ספרים ועל תמורות גדולות. והנה כשעמד לטפס על דיונה אחת, לחש לו לבו:"שים לב למקום שבו תתחיל לבכות. במקום הזה נמצא האוצר שלך"
כך כותב פאולו קואלו בספרו "האלכימאי", ספר שהוא אחד מהממתקים הכי טעימים של הספרות המודרנית, שהשפיע על חייהם של רבים ברחבי העולם. אני מצטטת מהכריכה שלו "ספר שמדבר על אדם, שנוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכל-על הצורך ללכת בעקבות חלומותינו"
ספר שהוא מבחינתי אורים ותומים, כמי שנוסעת רחוק עם הבלוג שלי ומשהו בתוכי תמיד חושב, שהאוצר (משאלות ליבי) בכלל נמצא בחצר האחורית שלי. השבוע כשעוד אפשר היה להסתובב חופשי ליד הבית בלי להתניע את המכונית, החלטתי לעשות מסע קטן
ירדתי לפארק ולגינה הציבורית להתבונן מאותו ספסל, שבו ישבתי לפני יותר משני עשורים כשהבת שלי הייתה פעוטה. הייתי כמעט לבדי בגינת המשחקים הזו ושלפתי מהמעיל מראה קטנה. החלטתי להיעזר בה כדי לראות טוב יותר את העולם, שהכי קרוב אלי. למה לקח כל-כך הרבה זמן ונסיבות מיוחדות, כדי שאחזור לשבת ולהתבונן, זו שאלה שהדחקתי
פתאום היה לי מספיק זמן, כי אני לא צריכה להספיק שום דבר. בעולם ההפוך שהצטייר לי במראה, ראיתי קשיש על כיסא גלגלים ומטפלים פיליפיניים במפגש חברותא, שלא הבינו מי זו המוזרה שנצמדת לאדמה בגובה הדשא. כי זו נקודת המבט בעיני כמובן, שהכי מעניינת לאמץ בזמנים שסדרי עולם מתהפכים
הנחתי את המצלמה של הטלפון הפוך על האדמה, כמו שלמדתי בסדנת צילום #מתחתלאף של נתלי טמיר, שבחלקים ממנה רחשו נמלים ובאחרים היו מעין גידים, שלוחות של שורשי עצים מעובים, בעלי וותק בעולם
משם התחלתי לצלם, כדי לקבל פרספקטיבה שונה ממה שהתרגלתי. כל מיני נקודות מגוז השתברו להן והזמינו תמונות שהוקסמתי מהן
המשכתי לשיח ענק של לנטנה-שהפרחים שלו דביקים כמו פטל, שנהגנו כילדים לקטוף ולזרוק אחד על השני. השיח המפושט הזה שצמח למעין גדר חיה, העסיק אותי במשך שעה ארוכה
משם עברתי לשני עצים מרובי גזעים, שכשעשיתי עליהם קלוז-אפ, הם הביאו לי דימויי פסלים. גיליתי מכשף זקן, טורסו וגם אחוריים של נערה
המשכתי להשתעשע בגן המשחקים האינסופי של דמיוני וכך ממש מתחת לבית, מצאתי אוצר שהיה חבוי מעיני ולבי זמן רב
