סיעור חושים בשוק הכרמל
מאז שעמדתי על דעתי, כי על רגלי עמדתי הרבה קודם, טיילתי לבד. במשך השנים זה הפך לטבע שני שלי. לפעמים ההרגל הזה בעוכרי, במיוחד כשמדובר בטיול בקבוצה בלוקשן שמציף בגירויים.
כדי להתמודד, אני מצמצמת את נקודת המבט לעינית במצלמה וזהו, יש לי פוקוס. כל מה שיחדור את המיסוך של אוזני הערלות יהיה בונוס, כי יש איבר אחד שעובד שעות נוספות.
ועם הליקוי הזה-נרשמתי לסיור "סיפור באוכל" של שרה גלב, שקרץ לי בשובבות של חנות ממתקים מפתה. כמי שהמוטו שלה "נהנית לבד", עשיתי ממש לאחרונה סיור עצמוני בשוק הכרמל, שעליו כתבתי פה: https://www.gilimazza.com/blog/המשולש-הכי-מעניין-ת-א
הפעם בחרתי בזווית ראייה, רחרוח, נשנוש, מישוש בתיווכה של מקומית אסלית. ובהחלט אפשר לומר ששרה היא אטרקציה כדיירת, שלא שייכת לתפוצה וגרה בלב כרם התימנים, הנושק לשוק.
מקום בו היא למדה על בשרה, איך להזין את האנרגיות ולרומם את המוזה, למצב של יצירה.
”אני חווה בשוק אקסטזה, כי הוא מקום אינטנסיבי, שבו החושים מתעוררים במלוא העוצמה", כך שרה שמבשלת רומן שעדיין לא ראה אור יום, מסבירה לנו, תוך כדי שסוחרים מאיצים בנו לזוז קצת, נשים דוחקות עגלות וטייסים על אופנוע חשמלי משתחלים ביננו. קבוצה של עשר בנות, אם זו הגדרה פוליטקל קורקט לנשים במנעד של 25-60 שנות נסיון.
מבעוד מועד-שרה בקשה להביא אתנו תמונות ילדות ולא סיפקה הסבר. מבחינתי היה עדיף אם הייתה מבקשת מאתנו להביא ארוחת עשר: כריך, תפוח ושוקו. אני די מתעבת לפשפש באלבומים עתיקים, שהניילון שלהם עזב את עמוד האם וגם חלק מהתמונות, חוו נטישה של חומר דביק. מה גם שזיכרונות הילדות שלי, הם לא להיט בעיני הסובייקטיביות כמובן.
את עשר הנשים שהגיעו לסיור, פגשתי במקום מדליק בשוק שנקרא "מטבח יום". בעיקר בגלל הווריאציה על פטיו, שמצאתי בגב של המקום. ארונית כחולה, מאוורר רטרו ושולחנות עם מוזאיקה, שזרקו אותי לשני יעדים: יוון וטוסקנה.
פה התבקשנו לשלוף תמונות ילדות, ז"א לעלות אותן בקבוצת וואטס אפ, שנפתחה לכבוד החגיגה.
מטעמי פרטיות וטאקט, לא לעשות ספוילר לסיור, רק אגיד שהעליתי תמונה שבה אני אולי בת שבע, ברציף תחנת רכבת בלוצרן בשוויץ.
הפוני השנוי במחלוקת שלי גם מופיע בתמונה. אני נראית כמי ששומרת על מזוודות כבדות, משום מה מחייכת, עוד לא מודעת לייעוד שלי כטיילת חובקת עולם.
בהתלהבות יצאנו לכבוש את השוק- כדי לצוד השראה. פגשנו בדרך קבוצות קולניות עם חולצות זהות, או קסקטים, שנראו כאילו יש להם להבה בטוסיק-למהר לנצח במשימות שקבלו. אנחנו התקבצנו סביב שרה, שעצרה בדוכנים לטעימות שמאחוריהם עמדה מחשבה מדויקת, איך "לחמם" אותנו לקראת כתיבה בסוף הסיור.
הדוכן שהכי- דיבר אל תיבת הפנדורה מהילדות שלי היה פיצוחים, תבלינים, אוצרות מפעם. כמו ממתק בשם לדר: קרש כתום ודביק, שאבא שלי היה מביא בימי שישי יחד עם פיסטוק חלבי נפלא, מרציפן במתיקות עזה, רחת לוקום שנדבק לסתימות, משמשים מיובשים, שזיפים מבריקים שחורים ועוד דברים, שהתאימו כמזטים לכרסום בזמן הסרט הערבי העלילתי, שהוקרן לקראת שבת, הבידור היחיד המשובח של ערוץ אחד ד'אז.
הסיור הסתיים במזנון של עירית אהרון, שהיא טלנט שממש התגלה לאחרונה. ג'ימי אוליבר, השף הערום והכל יכול, הציץ והחליט לצלם על הלחוח והטמרפמנט התימני שלה, פרק שיוקרן בקרוב, בתוכנית האוכל הידועה של שף שהוא מאסטר מהמובילים בעולם.
שרה הפגינה שרירים טובים של "מלח ופלפל", זרוע קדמית ואחורית, כאשר סחטה מיץ תפוזים אישי לכל אחת.
עירית שהייתה היפר-עליזה, כאילו היא מגלגלת בלשונה את הממתק השכונתי -גת, הקפיצה על המחבת, את עיסת הבצק של הלחוח שתפחה והתמלאה בנקבוביות. היא הסכימה ללחוש באוזני שהעיסה כוללת את הממריץ האולטימטיבי חילבה, בתוספת שמרים, מים פושרים ויד מיומנת.
"לחוח עם ביצה"-במטבח של עירית אהרון:
משרה קבלנו מחברת שבתוכה כל אחת שרבטה את אשר על ליבה, שהיה שבע ממיטב הגירויים. על שולחן פורמייקה נכתבו זיכרונות, סיפורים קצרים, הגיגים וכך עפו להן שלוש שעות של "סיפור באוכל", סיור שמקבל ניקוד גבוה באתרים וגם מבחינת: "לטייל עם גילי" הוא בון-בון משובח.
בדוכני השוק השונים:
נקודות ציון בטיול:
"מטבח יום"- בית קפה, רחוב רבי מאיר 21
"פלאפל תן חיוך"-רחוב רמב"ם 2
"לחוח עם ביצה"-אצל עירית אהרון, סמטת הכרמל 13
פירות יבשים, האחים כוחלני-סמטת יום טוב 21
סיפור באוכל-סדנה בהשראת טעמים עם שרה גלב:
הנייד של שרה גלב-0523824492
תרצו לקרוא עוד על שוק הכרמל?בכתבות שמצורפות פה:
https://www.gilimazza.com/blog/המשולש-הכי-מעניין-ת-א
https://www.gilimazza.com/blog/insider-tips-to-tel-aviv-markets
