מוזאון חובה בוינה-אריק בראואר
אריק בראואר, Arik Brauer; שהלך השנה לעולמו בגיל 92, היה צייר ואמן, אוסטרי-ישראלי, מדור הנפילים של הציירים האיקוניים, של המאה הקודמת. בעיר שלו וינה, עשו לו כבוד מלכים בחייו ובמותו, בארץ, התעלמות גורפת
בראואר שהיה טרובדור רב-תחומי, שהתפרסם גם כזמר, רקדן, משורר ומעצב במה התגורר לסירוגין בווינה ובעין הוד בישראל
בראואר, נמנה עם מייסדי אסכולת וינה של ריאליזם פנטסטי, למרות שעסק במגוון אומנויות, הציור הפך להיות המיומנות בה זכה להכרה בינלאומית משנות השמונים, כאשר הציג תערוכות יחיד בארצות הברית
הגינה של אריק בראואר בוינה-צלמה גילי מצא
בראואר, שחייו היו רצופים הרפתקאות, כמי שבצעירותו טייל בהודו על אופנוע, יצא למסעות ממושכים ביערות והרים מושלגים והטבע היה נוכח בעבודותיו, הפנטסטיות מכל בחינה
אריק שביו חבריו הטובים נמנה, הצייר הוינאי הונדרטווסר, הוא מגה אמן, שהיצירתיות שלו פורצת גבולות, והתבטאה גם בפרויקטים אדריכליים מרשימים. בשנת 2002, הוא עיצב את הדובים המאוחדים הראשונים באוסטריה, שנתקלתי בהם בסיור מאורגן באו"ם בוינה
מי יודע על יצירותיו בארץ?
האמת, שמעטים וזו ממש בושה. לדברי תמנה, בתו, שהיא זמרת ויוצרת שמחלקת את זמנה בין יפו לוינה, אף פעם לא נכתב על אבא שלה מאמר שמכבד אותו, את פועלו ותרומתו לארץ
תמנה בראואר בוינה-צלמה גילי מצא
נדמה שרק ד"ר גוגל, יודע להזכיר את יצירותיו שפזורות בארץ והאמן החשוב הזה, שהיה ממייסדי עין-הוד, שם גם יש למשפחתו את אחד הבתים היפים בארץ, פשוט נעלם מהתודעה הישראלית
בחזית קניון קסטרא בחיפה –מצויה עבודת פסיפס שלו בשם: "אדם וחוה בגן עדן" והמורל הזה נחשב לציור הקיר הגדול מסוגו בישראל
ציור הקיר "אליהו ונביאי הבעל", מוצג בלובי שמול מוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה. לצד פסיפסים מיוחדים במינם, עיצב ציורי קיר ואריחים מצוירים. למשל באוניברסיטת תל אביב-בקומת המבואה בבית הספר לחינוך, בטיילת טבריה, בהר תבור ועוד
בית-מוזאון אריק בראואר-צלמה גילי מצא
בית בראואר ברחוב Gumpendorferstraße, וינה
כדי לבקר במוזאון של בראואר, ששוכן בביתו באזור יוקרתי בוינה, צריך לתאם ביקור עם תמנה בתו, שייצגה את אוסטריה בתחרות האירוויזיון ב-1986. המוזאון הביתי הזה נולד ב-2002 כאשר בראואר הבין, שהוא רוצה מקום למגוון היצירתי שלו, שכולל גם ספרים, כלי קרמיקה ואוסף שכולל מאות ציורי שמן גדולים
בית-מוזאון אריק בראואר-צלמה גילי מצא
לפני שנכנסתי למוזאון-טיילתי בגינה היפיפה, פראית ומסוגננת. גינה שופעת פסלים אלגוריים, שקשורים בחיים, במוות, וקוראים תגר על תכונות ותשוקות אנושיות. הגינה, אותה טיפחה וגיננה באדיקות אשתו של בראואר, היא תמצית התשוקה של האמן להיות בטבע, לטייל ולגמוע מרחקים
יש בה מרפסת קסומה עם וורדים ריחניים ובריכת מים קטנה עם נימפאות. יש פה מרחבים של דשא ירוק, כמו שדשא וינאי יודע להיות ולא מעט עצים, שהם משהו שאריק היה זקוק לו, כאוויר לנשימה. מדי יום הוא צעד ביער או בפארק הסמוך לביתו
בציוריו יש לא מעט פרחים והוא טען, שאף אמן לא באמת יכול להעתיק את הטבע ולהתחרות עם המצלמה, אלא רק להשתמש בדמיון, וזו המהות של הריאליזם הפוטורי שאותו הנחיל. הנושא היהודי, חוזר כמוטיב בציוריו, כמי שנחלץ בעור ושן מ"משלוח" בשואה. הוא עבד כנער בנגרייה בגטו ובזכות קרוב משפחה לא יהודי, הוחבא בבית כפרי, עד אשר הרוסים שהיו בפאתי וינה הגיעו לעיר. אבא שלו, נשלח למחנה ממנו לא חזר ובציור דרמטי, הוא מצוייר כרוח ערטילאית שעונדת טלאי
בית-מוזאון אריק בראואר-צלמה גילי מצא
בגיל 16 החל אריק ללמוד באקדמיה של וינה והתחבר עם מחוללי האסכולה הוינאית, ונחשב כממשיך דרכם של גוסטב קלימנט ואגון שילה. בראואר כאמור, מרד באסכולה הפורמליסטית המופשטת, וצייר בצורה ריאליסטית רוויה במיסטיקה, סמלים, מיתולוגיה, בעצם שפה שעוררה את כעסם, או אולי קנאתם של הקולגות שלו, שהיו מאוהבים בסגנון הפופולרי
אני חייבת לומר, שכשהתבוננתי בציורי השמן שלו, הם נראים כל-כך קורנים ובעלי חיות משל עצמם. אריק הפליא להשתמש בשכבות ובצבעוניות, שמזכירה לטעמי את "שאגאל". במהלך הסיור שתמנה עשתה לקבוצה מקומית, היא הקרינה סרט שבו אבא שלה מנגן ושר, שירי מחאה שכתב
הוא הופיע עד גיל 85, וצייר מעל 2000 עבודות, שפרנסו את המשפחה כל חייו. אני ממליצה לכם, לכלול את המוזאון הזה, בתור חוייה אמנותית, עם אמן וינאי-ישראלי
ליצירת קשר לסיור במוזאון אריק בראואר: www.brauer-meiri.com
עוד כתבות על וינה
