קובנה 1-אמנות רחוב, ליטא
בפרק הקודם ספרתי לכם על שנות הצנזור האמנותי שקובנה עברה בעידן הסובייטי ,שהיו מצע תוסס לסצנה המדליקה שיש בה כיום. כזו שהתחילה ב-2014, עם פסטיבל לאמנות רחוב-ניקוקה-Nikoka, אבל שלחה זרועות ארוכות והפכה להיות שיר הלל עצמאי ובעל אופי דומיננטי
אין ספק שמאסת אמנות הרחוב הזו גם תרמה להכרזה על קובנה כבירת התרבות של אירופה לשנת 2022. אם אתם במקרה מבקרים בה בקרוב, תקבלו בסבלנות את החריש העמוק שהיא עוברת לשיפור תשתיות והנראות שלה שתשודרג עד הפעם הבאה שתחזרו לגלות את יופייה הביישן קמעה, שצמא להתגלות לעולם
גרפיטי על אוטובוסים
פרויקט מקורי שנולד בשנת 2018 , כשעיריית קובנה החליטה לרכוש 85 אוטובוסים מסוג טרולי, במקום האוטובוסים הישנים והחורקים מדגם סקודה, שהיו בשימוש נאמן במשך כ-25 שנה. כדי להגיד "תודה וביי, ביי", לאמצעי תעבורה שראה הרבה בחייו, התקבלה החלטה שאמנים יציירו עליהם. מעניין לראות אוטובוסים חולפים על פניך, שהם ויזואליה קינטית, כשלעיתים בכל צד יש ציור אחר ומתקבל משהו בתלת מימד
אוטובוס זברה ואחר ססגוני-צלמה גילי מצא
על חלק מהאוטובוסים צוירו ציטוטים מגרפיטי שהפכו לאייקונים בעיר כמו מתוך "גלריית החצר”, או שהם סוג של כרזה שמפרסמת את העיר כבירת התרבות של אירופה לשנת 2022. לצלמים כייף "לצוד" אותם בצמתים ורמזורים, או בתחנה המרכזית של העיר שאמנם היא מרוחקת מהמרכז אבל שווה להגיע אליה בסופו של יום כדי לראות בה, את כל היצירות מתנקזות ללוקשן אחד עם לינה משותפת
מה זה וולגרפים, מרקרים וניו-פרסקו
במפה שמחולקת חינם במרכז מידע לתייר ונקראת:"וולגרפר" Wallographer מינוח מעניין כשלעצמו-שמשמעו ציורי קיר, מסומנים כ-40 גרפיטי בלוקשנים שונים, אבל כמו שתמיד קורה עם אמנות רחוב שהיא כותבת שורות חדשות, בזמן שהפרקים הקודמים שלה מאבדים את מגעם הטרי עם הקיר
הוולגרפים של קובנה, מוגדרים בעוד שני מינוחים מענינים: מרקרים וניו-פרסקו, אבל איך שלא תקראו לזה הם מייצרים נרטיב הרבה יותר מעניין בעיני, ממסלול ה"מאסט" שמוצע לתייר המזדמן
לא נובחים, לא נושכים
באותו עלון של וולגרף שמחולק חינם נכתב שאחד היתרונות של גרפיטי זה שהם:"לא הולכים לישון אף פעם, לא מתלוננים, דורשים או מצהירים, הם פשוט חיים". נשמע כמו יצור שכדאי לאמץ כחיית מחמד
מי הם הוולגרפים של קובנה
מעיון בביוגרפיה של רוב אמני הרחוב בקובנה, מסתבר שהם לוקאל-פטריוטיים. כאלו שלמדו באקדמיה לאמנות של וילנא והתמחו למשל במוזיאקה ופרסקו, או בשלוחה הגרפית שלה -VAA שנמצאת בקובנה. מקצתם הם "אורחים" ידועים למשל :ניפר ג'ון ובנג'מין וינקל,שניהם מנורווגיה
נשים בנות זמננו
הציור משלב לטעמי בצורה מתוחכמת למדי, אמנות קלאסית וקוליות בת זממנו. לינאס קזוליאוניס (שיצר את עבודת "החלונות" על הבית-בכתבה הקודמת) לקח שתי נשות אצולה שצוירו על-ידי לאונרדו דה וינצ'י והוסיף להן טאץ' עכשווי, עם אוזניות שמע-בלוטוס ואולי אפילו אפליקציה פופולרית, לשמיעת מוסיקה בזמן צעידה בעיר לאיתורם של עוד וולגרפים
היצירה שהושלמה בזכות תמיכה מצד הפקולטה לטכנולוגיה באוניברסיטת קובנה, מצדדת בהקשרים שקיימים בין אמנות למדע, בין אסתטיקה לפעילות אינטלקטואלית ומקדמת את הרעיון "המודרני", שאוניברסיטה היא אכסניה טובה לסטודנטים, כשהיא מרובת דיסיפלינות ופתיחות
צבע נוזל
שם העבודה הוא "מנהרה זורמת",בגלל המיקום שלה במעבר להולכי רגל. יצר אותה מורפיי שאחראי גם לעבודה נוספת שמוזכרת פה בהמשך (המילה-משפט הכי ארוכים בליטא). הרעיון נולד אצלו מעצם השימוש בטכניקה של גרפיטי: ריסוס צבע על קיר שקשה לדייק בו. הנזילות-"מעידות" של צבע לצדדים הופכים פה לפסי רוחב במנהרה, שבצד אחד שלה יש מניפת צבעים עזה ואילו הקיר שמנגד הוא מונו-כרומטי בשחור-לבן והחולף במעבר הזה, אמור להבין את האירוניה- כך מקווה היוצר
המריבה
בגב של רחוב מרכזי בעיר שממש צריך לדעת שהיא שם, יושבת "המריבה". כמו רמזור בצבעי ירוק ואדום, שתי דמויות חייזריות קמעה ממוסגרות בעיגול שחור. לדברי מורפיי-שיצר את העבודה הקודמת ועוד רבות, מדובר במלחמה בין שניים, שאין בה מנצח ואין בה מפסיד. האנלוגיה לדבריו היא החיים: "לפעמים אתה חייב לפעול, להאבק, אבל לפעמים אתה צריך לחדול מעשייה ולחכות לרגע המתאים. הדמויות פה מוקפות בעיגול שחור שמסמל את היין והיאנג, שני הפכים שיוצרים את השלם"
מסתבר שגם מורפיי עצמו עבר תהליך עם "המריבה". לפני כמה שנים הוא יצר את העיגול השחור שחיכה לדבריו:"כמה זמן שצריך", עד להשלמת התוספת של הזוג המתנצח. היה לי מסקרן לגלות, שמזווית מסיימת ממש בפינת הסמטה, הצמד הזה משתקף בחלון שממול כמו בנוסחה מתמטית, של הממציא-רב אמן לאונרדו דה וינצ'י ,שציוריו צוטטו בגרפיטי "נשים בת זמננו"
ילדים זה שמחה, נגיד
ברוב עבודתיו האמן ארנסטס זכרביץ' מצייר ילדים וגם כאן , על הקיר של אחד ממרכזי התרבות של קובנה. שלושה בנים מטפסים ונשענים על שלושה פסים לבנים של גדר, שמהווים מכשול עבורם. האמן Ernestas Zacharevic לא נימק את הרעיון שמאחורי העבודה והצהיר שהוא מעדיף שכל אחד יפרש אותה כראות עיניו. לדבריו המיקום של הבניין בצומת סואן ובאלכסון, אתגרו אותו לפתרון הוויזואלי שיצר
המשפט הכי ארוך בעיר
במרומי בניין נטוש, ששימש כמלון בשם בריטניקה נכתב:"בשביל אלו שלא בוחרים מספיק להשתמש בסרגלי עץ". גם כאן יש לנו עבודה של האמן מורפיי- Morfai שיצר גרפיטי שכולו מילה אחת ארוכה כתובה ברצף, שנראית מרחוק ובכך הוא מנסה לשכנע אותנו שאת המסר הזה כדאי שניקח ברצינות: בעיית בנינים נטושים בעיר. הוא תמצת אותה לתצריף אותיות מאוד ליטאי, במאפייניו הסמנטיים והצורניים שהם כמו דוגמא אתנית
רוכב אופניים עם שושנה
באזור מאתגר בעיר מול תחנת רכבת, צייר טדאס סימקוס (אותו אמן שיצר את "הנסיכה על הסוס") את "רוכב אופניים עם שושנה", כדי לכסות על קיר מתפורר ושכונה אפרורית במהותה. העניין הוא שגם הציור הזה, שבו רואים רוכב אופניים נטול פלג גוף עליון, לא תרם לקיר הזה להיות בולט, מה גם שצמח לידו שיח-עץ פראי, שמקשה על הזיהוי שלו ונראה שהגנן העירוני שכח לגזום אותו
פסל שמתכתב עם קיר
"האיש הזורע"-הוא פסל שנעשה על-ידי האמן מורפיי (שיצר את המשפט-מילה הכי ארוכה, את הגרפיטי של "המנהרה הזורמת" ועוד) והוא ממוקם בגינת מוזאון המלחמה. חלפתי על פניו בלי להתעכב אלמלא הפנו את תשומת ליבי, לדיאלוג שהוא מנהל עם הקיר שמאחוריו, עליו צייר מורפיי כוכבים סמויים.
בלילות, כאשר פנסי הרחוב נדלקים נראה כאילו החקלאי זורע כוכבי לכת על הקיר ולא את לחמו מהשדה. היצירה עברה ונדליזם ובלחץ תושבים מקומיים וקולות תומכים מרחבי ליטא, נמצא מימון לשפץ אותה ולזרוע שוב את הפסל באור של יופי
המלצה חמה מהקיר
ניתן למצוא בה שלל מפות, בינהן מפת גרפיטי:"וולגרפר נוטס" שמחולקת לנושאים: קירות, חפצים, פנאי עם כתובות איפה למצוא את הגרפיטי ותאור קצר על העבודות ובעצם איך לתכנן מסלול שישתלב ב:"מה חייבים לראות"
בלשכה גם יוכלו לסייע לכם במידע על אירועים עדכניים, מוזאונים שווים ולארגן לכם סיורים בשפות שונות, אפילו בעברית וביידיש בקובנה וגם ברחבי ליטא.
כתובת המרכז לתייר-info
Rotušės a. 15f
בימים א-ה:09.00-18.00
יום שישי: 10:00-16:00
ימי שבת וראשון: 10:00-15:00
במרכז מידע לתייר יש חנות מזכרות חמודה ושווה. אם במקרה נפלתם על סופ"ש, הלשכה נמצאת בבניין העירייה ובכיכר שמובילה למדרחוב העיר העתיקה וזה הזמן לצפות בחתנים וכלות, שלעתים מגיעים לטקס, ברכב אספנות פוטוגני
