מטיילת לבד- איך לקרוז בספינת תענוגות
לפי אוסף הספינות, עוגנים, מגדלורים שתופסים מדף בסלון שלי, אפשר לחשוב שאני זאבת ים וותיקה. כשאני עוגנת בשגרת חיי, אני מנווטת בהליכה מול שקיעה תל-אביבית, בהמתנה לדייט הבא שלי עם מרחבי ים או אוקיינוס
בין אם מדובר במעבורת/יכטה/ספינת ענק אני מעדיפה לשהות בסיפון העליון, כדי ליהנות מרוח קרה, אוויר מלוח, גלים מהפנטים ואפילו לדוג את ארוחת הערב. בתמונות: שקיעות מהמרפסת בהפלגת קרוז:
"חוויה של פעם בחיים”, שאני מאוד מקווה לחזור עליה לפחות עוד פעם אחת, הייתה כשהפלגתי בים הצפוני בספינת הדואר הנורבגית "הורטיגרוטן". ספינה שהיא מאסט לחובבי טבע, כי המחוזות שנגלים לצופה בין הפיורדים ואיים מבודדים, שמשו השראה בין היתר לסימון דה-בובואר וז'אן פול סארטר, זוג הסופרים-אינטלקטואלים-טיילים מהוללים, שהפליגו על ההורטיגרוטן לפני כמאה שנה.
על התנסותי בהפלגה המעצימה הזו, הפלגתי שבחים בכתבה במוסף G ב"גלובס" ובפינת טיולים ברשת ב'. רק לשם הבנת האקסטזה שחוויתי בה אומר, שלשמוע לווייתנים צוללים מתחת לסירת זודיאק בהפלגה מיוחדת במשך שבע שעות לאיתורם, או להתעורר בזריחה כדי לרוץ בפיג'מה לצלם מושבת ציפורים, זה היה גם בוחן עמידות לסיבולת לב-ריאה.
חופים, ערים ומושבות ים בהפלגת הורטיגרוטן בנורבגיה-צלמה גילי מצא
ובכן ,כבודה של הורטי הנורדית מונח במקומה, כבר כמה שנים. בחורף האחרון, יצאתי להפלגה בים התיכון, שסגרתי אותה בספונטניות יומיים לפני התחלת הקרוז של חברת "קוסטה" באיטליה, כשבמקביל אני מחפשת טיסה ומלון במיקום נגיש להעברות להפלגה
הפלגה שהמסלול שלה היה: סאבונה, רומא, מרסיי, ברצלונה, פלמה דה מירוקה ופלרמו. כדי להגיע לסאבונה נחתתי במילאנו- המרוחקת ממנה שעתיים ובמילאנו ביליתי לפני ואחרי הקרוז
מה כדאי לדעת, כדי לא לצאת פראייר טרום הפלגה:
חורף זה זמן טוב לקרוז, בגלל שני יתרונות: המחירים יורדים משמעותית והספינה אמורה להיות מאוישת חלקית. לצערי, הנתון השני לא התקיים והפליגה איתי שכונה שלמה -כ-5000 איש. ברובם איטלקיים, אני הייתי הישראלית היחידה (וידאתי עם הצוות).
הזמנת מלון בבוקינג
הזמנתי חדר סופריור זוגי, למלון קרדנו-Cardano שנמצא חמש דקות נסיעה מנמל התעופה מלפנסה, במילאנו ויש לו שרות הסעות בתאום טלפוני, שהיה ממש נח וכלל גם הסעה למסעדה סמוכה, כי אין במלון ארוחת ערב.
מומלץ: לוותר על ארוחת בוקר בעלות 10 יורו, כי היא לא אטרקטיבית. בתחנת הרכבת שצמודה לשדה התעופה (ההסעה חינם מהמלון) יש מגוון דוכנים ובתי קפה עם מאפים טריים, כריכים נהדרים וקפה טוב –בכל הטעמים.
לחסוך: העלות בבוקינג לשני לילות הייתה 133 יורו. כאשר הזמנתי במקום שני לילות נוספים- חסכתי 15 יורו ושריינתי חדר ספציפי.
הזמנת הטיסה
תלויה בשני משתנים: מה הנמל ממנו יוצאת ההפלגה ומה עלות הטיסה לעיר הכי קרובה אליה, כי מסלול השייט הוא מעגלי, דהיינו הלוך-חזור לאותם נמלים.
תחפשו דילים. למשל ראיתי כעת שבחודש ספטמבר: שלושה לילות, מברצלונה או מרסיי החל ב-154 דולר. כמובן לא כולל טיסות והעברות, באתר חברת קוסטה קרוז: https://www.cruisedirect.com/cruise-line/costa-cruises?gclid=Cj0KCQjw_r3nBRDxARIsAJljleEm-nL2LnCDaUEN2MQf0HnCej7NyrqpQbZ8lgzuGsmPcRe7gMfEzKAaAioeEALw_wcB
העברות-מהעיר לנמל
בארץ רצו כ-150 דולר על העברות, בעוד שדרך החברה שילמתי רק 30 יורו לכל צד. העברות הן אופרציה מאורגנת למופת, באופן שהאוטובוס המיוחד שעליתם עליו מנקודת האיסוף יכניס אתכם לנמל, שם אתם עוברים הליך צ'ק אין ועולים ישירות לספינה, בלי לדאוג אם איחרתם.
שימו לב-לא להשאיר את הדרכון, כסף וחפצי ערך במזוודה כי תפגשו אותה שוב, רק לקראת ההפלגה עצמה, אחרי שכבר התמקמתם בחדר. בגלל שיש לי דרכון ישראלי, שהוא לא חלק מהאיחוד האירופאי, התבקשתי להפקיד אותו למשמורת ובמקומו קבלתי את כרטיס ספינת הדגל החדשנית "קוסטה חלומות" ((Costa Diadema) שהוא תעודת הזהות של ההפלגה והמפתח לחדר, כך שמומלץ- אם יש לכם דרכון זר, תצטיידו בו.
הזמנת השייט
רצוי לעשות זאת באתר חברת השייט בחו"ל בגלל מבצעים מפתים, מצד שני-אם חשוב לכם שירות לקוחות בעברית ואיש קשר מקומי, אז צרו קשר עם סוכני נסיעות בארץ.
הקבינה
מומלץ לבקש קבינה שצמודה למעליות, בגלל שצריך נעלי התעמלות כדי לחצות מסדרונות ולהגיע לחדר, במיוחד כאשר אתם באים עם שקיות של קניות, או פירות שלקחתם לחדר.
בונוס- קיבלתי תא שמספרו זכיר למדי: 6262, בקומה שישית מתוך 12 הקומות של המלון הצף.
מה הכינותי מראש לשש ערים, שלוש ארצות, שני איים:
כדאי לחפור מראש באנטרנט -באתרי התיירות של כל עיר ולמצוא סיור חינמי, תערוכה מיוחדת או קונצרט אמצע יום, שביחד עם ביקור בשוק מקומי ועוד אטרקציה, יסגרו לכם עגינה של בקושי יום. בפרק הבא-פירוט מה ראיתי בכל עגינה
מה לעשות בקרוז
קודם כל-לקרוא את דף המידע, ששמים לכם כל ערב בתיבת הדואר. בו מתעדכנת שעת העגינה בנמל ופתיחת הדלתות, ליציאה לעיר וגם שעת ההפלגה ליעד הבא, והכי חשוב-טלפון של איש קשר מקומי, למקרה שיתממש הסיוט ותחמיצו את הקרוז ,שהפליג לדרכו עם המזוודה שלכם.
בלו"ז היומי תמצאו סיורים בתוספת תשלום, איפה אפשר לנשנש בין הארוחות, פעילויות כמו: פיסול בקרח, טורניר פינג-פונג, תצוגת אופנה, תחרות בינגו, סדנת אנטי אייג'ינג וכיד הדמיון.
לטעון את כרטיס הספינה
לפני שייוצר תור-גשו לגשת לדלפק אירוח ותטעינו את פרטי כרטיס האשראי בכרטיס ספינה, כי פה זה הארנק שלכם. שמרו אותו ב"כיס" הקשיח שלו, כי מצורפת אליו מפה מפורטת של הסיפונים ומה יש בהם.
ללכת לתדריך מה עושים במקרה אסון
למי שמתגעגע לתרגילי צפירות עולות ויורדות, כל יום תשמעו שבע כאלו. אם רק עליתם לקרוז, תתבקשו להגיע עם חגורת ההצלה שיש לכם בחדר ולשבת איתה, כל עוד התדריך מתקיים, גם אם אתם נחנקים קלות. מרוב שנהניתי, בדקתי את המשרוקית בזמן התדריך, שאי אפשר להבריז ממנו, כי אחרת לא תקבלו ארוחת ערב ואולי יש עוד סנקציות.
לצלם אנשים מדליקים/יוצאי דופן
היו כאלו למכביר. את המצלמה הרשמית שלי, לא לקחתי לצורך התיעוד, כי היא מחשידה וישר אנשים קוראים לעברי: "פאפראצ'י!", ואני מקבלת תשומת לב מיותרת. ברור שכדי לצלם אנשים בתנועה, ולא "סנפ שוט" שיצא מפוקוס, בקשתי רשות מהדמויות.
למשל שתי יפניות, שכל ערב החליפו וריאציה על קימונו, או זוג שדפק הופעות, שכללו פאות באורכים שונים ומלתחה של אקרובטים/קוסמים/נערת גלגל המזל.
להצטלם בסטודיו
על וספה מדליקה, או סתם לעשות פוזה לצלמת שהייתה קצת אגרסיבית עם "סידור" הרגליים שלי בזווית שרצתה, אבל התוצאה הזכירה לי פורטרט שלי מלפני כמה עשורים, אז בהחלט היה שווה להשקיע 20 יורו. ולא נסחפתי עם הנוסטלגיה כדי לעשות מעצמי פוסטר ב-30 יורו.
יוגה בבוקר
מתנצלת אבל בשבע בבוקר, להתאמן על הסיפון כשהשמש היא רק אשלייה של קרניים חמות, זו לא אופציה. יש מסלול ריצה סביב הסיפון, אבל לא ראיתי בו מתאמנים, כנראה שהם העדיפו את ההליכונים בחדר הכושר, על רוח שורקת בסיפון ולקבוצת הליכת בוקר לא הצטרפתי, כי העדפתי לתת לאפליקציה לספור צעדים כשאני חורשת עיר ולא מקיפה סיפונים.
פילאטיס עצמאי-אלמלא חליתי, זו הייתה התוכנית שלי. לשלוף מזרן בחדר הכושר, בקטע נטול מכשירים שבו ראיתי שלוש אסייתיות, עושות לעצמן תרגולת אישית, אימפרוביזציה כלבבי, שיתרונה גמישות מוחלטת -בשעות הפעילות ללא תלות ביכולות של חברותי לפעילות, בשעור קבוצתי.
קזינו
אני לא שותה, לא מעשנת ולא מהמרת. אז מה יש לי לעשות בקזינו?, לראות את אלו שמכורים למכונות המשלשלות מטבעות, או לישיבה על קוצים סביב גלגל רולטה בוגדני. האמת, שהכי עניינו אותי שלושה ילדים, שהוריהם קנו להם טבלטים, כדי שהם עצמם יוכלו לשחק במכונות גדולות יותר.
גם אחרי שעה כשחלפתי שוב בקזינו בעודי מחפשת את הפיצרייה, הם עדיין ישבו על הרצפה, תקועים במסכים ונראו כאילו עובדת סוציאלית, צריכה לעשות איתם שיחת נזיפה על "איפה ההורים המצטיינים שלכם, אנחנו צריכים לדבר".