חיפוש=

סובב ירושלים-קיץ לוהט


המקומות הכי נעימים באוגוסט:

איפה הכי כדאי להיות במזג אוויר הבלתי אפשרי, של חודש אוגוסט?, ברור שג'רוזלם זו אופציה נהדרת. במיוחד כשיש בה מתחם קפוא, עם החלקה על הקרח שכתבתי עליו פה.הקיץ הזה, יכול להיות נעים וקריר, אם תחשבו בצורה יצירתית. למה אני מתכוונת?, להפנים את הרעיון של להסתתר במערות קדומות. זה לא דורש מכם מאמץ מיוחד, כי הן שם כבר עידן ועידנים ורק מחכות לכם, שתגיעו

לרקוד במערה

אין ספק שמופע מחול במערה בדמדומים, זו הברקה משותפת; של "רשות הטבע והגנים" ולהקת המחול "ורטיגו". מדובר לא בסתם מערה, אלא בכזו שהיא הליבה של גן לאומי בית גוברין, שמכונה "ארץ אלף המערות"

קירות מערת הפעמון, שהיא פלא אדריכלי קדום, קורמים עור ואור. גופם של הרקדנים, משתלב עם סלע הקירטון, קולות העטלפים ושאר קרואי המערה

המופע שנקרא "ליבה", מזמין את הקהל, שהוא לאו דווקא המנויים והמטיילים הקבועים של רט"ג, להיות צופים אקטיביים. ההרפתקה התחילה בטיול על השביל שמוביל למערה

התחלנו לנוע לתוך חלל המערה הענק, בלי לדעת מה צפוי. בשביל מונגש ומוגן, שהוכשר ממש לאחרונה. בהדרגה, הרעיון נחשף: לקט של יצירות וידאו ארט מתוך הרפרטואר הנפלא של הלהקה, הוצג בחללים שונים במערה שהוארה בתאורה ממוקדת, בעוצמה ובגוון שמונעים זיהום אור. כמי שרגילה לראות מחול, באולמות מוסדרים, החוויה כאן הייתה פורצת גבולות, אקטיבית ומרגשת

זו לא תהיה הגזמה לומר, ש"ליבה" זו יצירת מחול רב ממדית, שמרחיבה את המושג היבש "מופע" ומזמינה את הצופה לצלול למימדים אחרים, על-זמניים, נטולי מגבלות. אני ממליצה בחום

להזמנת מקום- למופע של ורטיגו בלהקת הפעמון

לנטוף ולהזדקק

שנת הקורונה הייתה טובה לטבע, פחות לבני אדם

מערת הנטיפים שורק, הגדולה בארץ, שנמצאת כשלושה קילומטרים ממזרח לעיר בית שמש, הייתה מהמקומות הראשונים, שנאלצו להסגר כשהמגפה התחילה ומהאחרונים שהתאפשר להם להיפתח, בגלל היותה מקום סגור, כזה שהוא לא מאורר בעליל. המערה-שהייתה שרויה בחושך מוחלט, יכלה לעשות תהליכים כימיים שחיוניים לתוחלת ולבריאות האוצרות הטבעיים

שביל הגישה למערה, מחייב ירידה בלא מעט מדרגות. כדאי מדי פעם לעצור להתבונן מסביב על שפלת יהודה. למרגלות התצפית נמצאת המחצבה, שעבודתה היא שחשפה את המערה המרהיבה, שמציתה את הדמיון. מבחינתי היא גן פסלים אינסופי בתוצריו החיים, אבל יש שבחרו לתת ליצירות כותרות כמו :אוזני הפיל, שדה המקרונים, שלגייה ובשבעת הגמדים, או רומיאו ויוליה – לנטיף וזקיף שכמעט שנושקים זה לזה אך אינם נפגשים

מומלץ בתחילת וסיום הסיור, לקחת כמה דקות להפנים את התמונה הפנורמית. מי שביקר במערה הזו בעבר, ישים לב שהתאורה הססגונית, המלאכותית הוחלפה בתאורה אקולוגית בצבע אמבר

בתקופה הנוכחית-מתקיימים סבבים כל רבע שעה, בהם נכנסים בקבוצה של עד חמישים איש, כדי לצפות בסרט הבהרה והמחשה. אין יותר סיורים פרונטליים, אלא סיור עצמאי שמוגבל בזמן, עד כעשרים דקות של שהייה.

להזמנת ביקור במערה-נדרש תאום מראש כאן

לישון ביער

מלון יערים, צמוד לקיבוץ מעלה החמישה, בגובה 800 מטרים, מוקף בנופים של של הרי יהודה ויערות ירושלים. המלון עבר מתיחת פנים, לאחר ששימש כמלון קורונה ואורחיו לא היססו "להשאיל" את האמנות

המרהיבה שהיא אוסף. הקירות לא נשארו מיותמים וכעת יש עליהם ציורים, צילומים ואמנות מתחלפת

החדרים עוצבו מחדש בשלוש קטגוריות והנוף הנהדר, ניבט מכל חלון. חדר האוכל ענק. טעמתי מהבופה שלו לארוחת ערב, שהייתה מפתיעה במגוון ובאכות חומרי הגלם ובתוצרים היצירתיים

ארוחת הבוקר מול חלון לנוף, נותנת תחושה של ניתוק מההמולה באוגוסט המהביל. בקומת הספורט של המלון, יש בריכה גדולה מקורה ומתקנים. יש גם ספא, דגמתי בו רפלקסולוגיה

בלובי המרווח, יש פינת קריאה נעימה ונחמד לגלות בה פינת טיולים, עם ספסלים מעץ ונישה בקיר, שבה יש פליירים עם המלצות לשלל טיולים באזור בדגשים שונים ויש גם אפשרות לשכור אופניים.

לאתר של מלון יערים-כאן

לנגב בסטייל

בסביבת מלון יערים פועלות כמה מסעדות שוות. על אחת מהן-מסעדה איטלקית חלבית – “קפה חממת הסחלבים המלצתי כאן-

פיקניק בהרי ירושלים עם טייק ווי מ"קפה חממת הסחלבים"

לקחתי ממנה בטייק ווי מגוון משגע ועשיתי פיקניק באזור

אבו גוש, הוא הכפר הצמוד למלון ובהחלט מהווה מעצמה קולינרית, של מיטב המטבח הערבי. הדיון באבו-גוש על איפה כדאי לאכול את החומוס הכי טוב, הוא תמיד אקטואלי.

דוגמאות לארוחות טעימות באזור יש בשפע: מסעדת "מוזה בהר"-מסעדת ביסטרו שף צרפתית במושב שורש, קפה-מסעדה "בר בהר", מהווה נקודת ציון חביבה למדוושים ולמטיילים, או "בחצר של עופר" במושב מטע, עם גינת תבלינים ביתית ומיקום שלא רחוק מהמעיין, עין מטע.

הכפר עין רפא, התפרסם בזכות מסעדת "מאג'דה", שהעיצוב שלה משגע והמנות בדגש המטבח היווני והאיטלקי מצויינות. אני דגמתי הפעם את "שנקשליש", מסעדה כפרית בלדית ,שמבוססת על התוצרת החקלאית מעין ראפה ומגדירה את עצמה כ"אוכל אסלי אותנטי"

מנת הפתיחה שלי הייתה "טאבון שנקליש” – מאפה עם שמן זית, שום, בצל ופטריות ומעליו מפוזרת גבינת שנקליש (גבינה מיוחדת שעל שמה נקרא המקום). המשכתי עם סלט שנקליש וסגרתי עם המנה "לחמה עוורקה", קציצות קבב טלה בעלי גפן, עם רוטב עגבניות.

עמוד הפייסבוק של מסעדת שנקליש