פארק אמנות טייפה-טאיוואן
לכבוד פורים הבא עלינו לטובה, נשלחתי למשימה מטעם חברת התעופה "אייר שושן", במסגרת סיור בלוגריות חד-פעמי, וככה מצאתי את עצמי אמש ממש, בבירתה של מגילת אסתר. ליתר בטחון, השארתי את הנייד שלי אצל איש מוסד לשעבר וכך יכולתי לטייל ללא חשש ברחובות שושן שקושטו באלפי פנסים ופרחים, ולדרוך על שטיחים פרסיים אורגינאליים, שאחד מהם כבר מגולגל במזוודה שלי, עטוף בגליל ממשי בוהק.
פארק יצירתי "שושן"
כרכרה רתומה לארבעה סוסים, לקחה אותי לקצה השקט של שושן, שם חיכה לי שיבאם, הנסיך המודח, שראשו של אביו נערף ונתלה בחוצות העיר, למען יראו ויראו.
בתמונות:הכניסה לפארק שושן וההסטוריה שלו
אמנות במקום שיכר
שיבאם בא לפגוש אותי מחופש לאישה, כי הוא עדיין חושש מנקמתה של המחתרת השושנית. מפאת ביטחונו, האישי, לא צלמתי אותו , אלא התמקדתי בסיפור שלשמו התכנסנו:"פארק שושן" שעומד על תילו של בית חרושת ליין,שהופק מאורז ומשזיפים והיה מבנה נטוש וחסר תוחלת במשך כחצי מאה.
ארומרתפיה מהקירות
לפני כעשור הפך המפעל את פניו למאירות לאלפי מבקרים, שגודשים אין-ספור חנויות קונספט, בתי קפה מעוצבים, חללי תערוכות מתחלפות, סינמה-סיטי עם סרטי מקור דוברי שושנית, חנויות בוטיק עם מיטב האופנה המשלבת מסורת ושיק, כאשר מהקירות עדיין בוקע ניחוח ארומטי של שמן קמפור-Camphor, שהופק בגלגולו האחרון של המפעל.
בעיטה במוסכמות קורקט
על היוזמה המקורית אחראים קליגרפים, ציירים, מגלפים בעץ, חרטים ופסלים ידועים בינהם חידאד ניסאם ואורבן נייסר, שהתראיין במגזין האמנות העכשווית וסיפר שהמקום מהווה בית למאות ארועים אלטרנטיביים, שלעיתים מצונזרים במקומות שנחשבים "ההארד קור",של שושן. ראוי לציין ששיבאם הוא אחד הספונסרים של המיזם, ששומר על פרופיל נמוך.
לטעות במפה
בכניסה לפארק שושן, שיבאם דאג שאקבל מפת התמצאות ובה סומנו 20 מבני בית החרושת, בינהם הארובה, חדרי הפקת היין הפירותי, המחסנים ועוד שהוסבו לבתי קפה בבון-טון של טעם ויצירתיות מרהיבה. חלקם לקו בתסמין וורדת, שזה הצבע שעליו נפל הפור, כאהוד המתחם ללא עוררין.
שופינג מדליק
לא חשבתי מעודי שצלוטייפ יעורר בי חדוות התלבטות שכזו. ולמה התכוון המשורר?, בפארק שושן נבחרו בפינצטה מעצבי מוצר שימכרו את רעיונותיהם, במחיר סביר עד יקר להחריד. מאות סלילים מצויירים, בגדלים שונים תפסו את עינית המצלמה שלי.
במבט בוחן הבנתי שהמיניאטוריות שצוירו במכחולים דקים הם גלילי נייר-דבק, שעליהם מתוארות סצנות מהמשתה של ושתי, מבני פאר ורחובות בשושן הדקדנטית, שהוארו בלפידים ופנסי נייר, אפיזודות מהמגילה העתיקה בעולם ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון האוריינטלי.
תערוכה אוונגרדית
לשיבאם היה חשוב להראות לי את החלל הבא; על הקירות הוצגו עבודות בטכניקה מעורבת ולא סטרילית, בהן רואים את הצד הפחות יפה של שושן. נשים סוחבות על גביהן ערימות תבן עצומות, גברים חסרי גפיים פושטים יד, חדרים אפלים ומתפוררים בתוכם יושבים מסניפי אופיום מזי רעב, סוסים שכשלו להירתם לכרכרות מושלכים כפגרים, ועוד כהנה וכהנה משלים ונמשלים, על חיים מלאי חוחים ונטולי בשמים.
מוסיקת רוח
רעידת אדמה חזקה שעברה על שושן במאה הקודמת, הותירה את חותמה גם על כלי נוי ששרדו את הטלטלה. מה עשו איתם אמנים בעלי מעוף?, יצרו מהם למפות, דהיינו מנורות שמשתלשלות על לולאות וכאשר רוח מסיטה אותן מצד לצד, הן מפיקות סאונד שמיימי.
על קצה הלשון
מה עושים?, כאשר מקבלים טוסט מעונב כמו פפיון ולצידו פינכת ריבת גן עדן וכדור גלידה, שעליו הוזלפו מי וורדים. התשובה טמונה בגוף השאלה: לא ידעתי שובע כי הם באו מהר מדי אל בטני. גרגורי ההנאה שלי, גררו מבטים מופתעים, שלוכסנו לעברי בתרעומת ומזל ששיבאם היה/הייתה שם, כדי להשרות עלי תחושת בטחון.
מה עוד?
אומרים שמשמעות השם שושן היא פרדס, דהיינו-סוד. לכן אני מעדיפה לשמור למבקרים מידה נאה של סקרנות, כדי לגלות את המקום, שמצדיק לפחות חצי יום בילוי ולשלשל לקופות הגמ"ח במקום כפי יכולתם, ובכך לקיים את המצווה: "ועזרת לעניי עיר נוכריה, ראה עצמך פטור ממס בעירך".
