רמת הגולן-בחורף בעקבות הטורבינות והסדרה "שעת נעילה"
רמת הגולן, קוראת לי בדרך כלל עם סיבה מנומקת; שלכת, מפלים שוצפים, או המרחבים, שכל-כך חסרים לנשמה שצריכה מעוף, מפרברי הסיטי.
העובדה שאין ברמת הגולן ולו רמזור אחד, הדרכים השוממות גם בסתם יום של חול, אחו מגודר, ממוקש ולא מיושב מהדהדים לי בדיסוננס בולט, למקום ממנו אני באה
בדרכי באחו רמת הגולן-צלמה גילי מצא
ולמרות הבדידות המזהרת, החופש כאן הוא אינסופי על רקע תפאורה של הרי בזלת, טורבינות שחותכות את האוויר בדממה, פרות, סוסים, הלוא היא תבנית נוף ארץ הגולן
ברד ושלג
בדרכי לרמה ניצבו כמה אתגרים. איך שנכנסתי לאזור הגליל, התחיל לרדת ברד כבד וכל המכוניות בדרכי החליקו בצורה מסוכנת, אז נעמדתי בצידי הדרך.
כאשר הגעתי לרמת הגולן, התחיל מיקס של גשם עז ושלג, כאשר השיא שלהם ניגלה בפני במג'דל שאמס ובמורדות החרמון
קרח ושלג בדרכי ברמת הגולן-צלמה גילי מצא
טורבינות
אם בפעמים קודמות כשהצפנתי לפה, יכולתי להתעלם מהתרנים הנישאים שבולטים בזרותם לנוף, הרי שהפעם הטורבינות, הפכו לאחד הנושאים החמים בשטח
המאסה שלהם גדלה משמעותית וגם הגובה. הסתבר לי שמדובר במגה-פרוייקט הגדול בישראל, שהושלם לאחרונה על-ידי ענקיות האנרגיה "אנלייט" ו"אוירם"
לפי הדיווחים מדובר בהשקעה של 1.25 מיליארד שקל, בשותפות עם שמונה יישובים: יונתן, אלוני הבשן, רמת מגשימים, מבוא חמה, נטור, כנף, אבני איתן ומעלה גמלא, שאמורים להרוויח "מהשבשבות הרוחניות" הללו להפקת חשמל, שיש הרואים בהן פוטנציאל מכניס, שייצר מקומות עבודה חדשים
זה לא סוד, שהקורונה פגעה בענק בשני הענפים העיקריים פה: החקלאות והתיירות, אבל כשניסיתי להבין את הלך הרוח של התושבים במקום לגבי הטורבינות מסתבר ,שחלקם חברו לארגונים ירוקים המתנגדים להקמת הפרויקט, בטענה שהטורבינות גורמות לנזקים נופיים, סביבתיים ובריאותיים, התוכנית להקמתן מקודמת ללא שקיפות ומעל לראשיהם של התושבים
בעד או נגד, הייתה לי הזדמנות נדירה, לטפס בגרם מדרגות של אחד מהם, שמתנוסס לגובה של כ-180 מטר, שהזכיר לי מגדלאורים בחו"ל, שהם סוגה שאני אוהבת. צילמתי אותו מכל זווית אפשרית, כדי לקלוט את הפרופורציות האימתניות
משקיפה על טורבינה בלתי נגמרת-צלמה גילי מצא
בעקבות "שעת נעילה"
הסדרה "שעת נעילה" שצפיתי רק בפרק אחד ממנה, עוררה טלטלה בציבור. דור שלם, שלא ידע את מלחמת יום הכיפורים נחשף לסטורי מצמרר ולתסריט, שמבוסס על סיפורי קרב אמיתיים
מכוון שאין קילומטר רבוע ברמת הגולן, שבו אין עדות למלחמה שזכורה לי, כילדה שרצה למקלט, אנשים החלו לגלות עניין חסר תקדים באתרי מורשת הקרב, בבונקרים, אנדרטאות, שבילים, שזכו לתחייה מחודשת באיחור של כמעט חמישים שנה
תארתי לעצמי, שזו תהיה שעתם היפה של מדריכי הטיולים, אלא שהסגרים פגעו במומנטום. מדריכים מקומיים כמו רוני לוי ממושב שעל, חי את השטח שספוג בדם וברזל, כבר 50 שנה
הטיול של רוני לוי בעקבות "שעת נעילה", מאפשר הצצה מאחורי הקלעים למוצבים, שיחות עם חיילים, ישיבה בטנקים כולל דגמים חדישים ועוד הפתעות, שאי אפשר להגיע אליהן כשמטיילים לבד
מוצבים שונים ברמה-צלמה גילי מצא
במזדה 3 שלי בת העשור, שאני מתייחסת אליה כרכב שטח משופצר, הגעתי לדרכים צדדיות, בהן הזדחלו רק רכבים צבאיים, שמהם ניבטו אלי חיילים בעיניים משתוממות. עצרתי בתל סאקי–בו התנהל אחד מהקרבות המרים ביותר, שבו 28 לוחמים מהנח"ל והשריון נותרו על התל לאחר קרבות, פצועים וללא תחמושת והתבצרו בתוך הבונקר הקטן, מוקפים בכוח סורי אדיר
צינה אחזה בי, בגלל הטמפרטורות הנמוכות וגם מעצם הסיפור ולא נכנסתי לבונקר ההרוס, שמעליו מתנוסס דגל ישראל גדול, אבל צלמתי את האנדרטה בה משובצות תמונותיהם של 32 הנופלים
עמק הבכא
בעמק זה התחולל אחד מקרבות הבלימה הקשים שידע צה”ל במלחמת יום הכיפורים. מראה מאות הטנקים הסורים השרופים, הפרושים על פני העמק, שהתגלה למחרת הקרבות, נתן למקום את שמו
גם פה יש אנדרטה שהוקמה לזכר הנופלים ונשתלו עצים, לזכרו של כל חלל. הטנק שבאתר הוא טנק סורי, שטיפס על הגבעה ונעצר בנקודה זו ממש. במקום אמפיתאטרון הצופה אל העמק ומאפשר לספר את סיפור הקרב
כמה סורי-אליסטי, שכשהתחלתי לנהוג שוב, בין אזורי אש לשעבר, שדות מוקשים, נסע לפני נגמ"ש אינסופי שהוביל טנקים, שחסם לי את הנתיב הצר שבו התפתלתי. האוטו כאילו הוביל אותי מעצמו לתחנת חובה נוספת "כח נתי"– רמפת טנקים שממנה תצפית לכיוון סוריה ועמק קוניטרה ובו מטעי תפוח ודובדבן של קיבוצי הסביבה
במקום אנדרטה לכוח נתי- שלחם באזור והשתתף בכיבוש המובלעת הסורית לאחר קרבות הבלימה
המשכתי לכיוון המפקדה הסורית בקוניטרה, העיר ממנה פלשו מאות טנקים לגולן. הוייז סירב למצוא את "המפקדה", אבל הכרתי אותה, כי היא מצויה בשביל לזכרו של אלי כהן ז"ל. אני מביאה לכם פה רק דגימה סוריאליסטית מהכניסה אליה, כי היא מצדיקה פוסט נפרד שיעלה בקרוב
ציורי קיר במפקדה הסורית בקוניטרה-צלמה גילי מצא
קינוח לבן
בשביל תל אביבית מצויה, שלג זו תמצית החורף
במיוחד בשנה שבה אין חו"ל, אין אפשרות להעפיל לאלפים האירופאיים והגשם מגיע בהפוגות ארוכות בין חמסין לימים עתירי שמש, בחופים עתירים במשתזפים בבגדי ים
אז לפניכם עוד גלריה של המיטב, שהצלחתי לתפוס בהתחשב בראות ובסגר....
מבואות החרמון-צלמה גילי מצא
