שלוליות חורף ברחבי גוש דן/השרון
מצבי קיצון הם משהו, שהמדינה שלנו מתמחה בו. מזג האויר פועל בהתאמה רבה לתנודתיות הזו, בין טמפרטורות בהפרשים בלתי סבילים לגוף, לנשמה, ליכולת להסתגל לשינויים, שקורים במדינה חסרת כיוון מוגדר ברמה לאומית, מגמה שכמובן משפיעה גם על הפרט
לעבור ממצב של "השתק", "הדמם מנועים", צמצום יכולות ומשאבים במשך שנה, לאנטי תזה של פעילות בפול ווליום. הכל פתוח, הכל זמין, הכל לכאורה מתקתק כמו פעם
מזל שיש את הטבע, שנותן פרופורציות, בזכות זה שיש לו מחזוריות עצמאית, שמסונכרנת עם האקלים. דווקא הוא קיבל בשנה הזו הזדמנות להתחדשות ומנוחה מהצונאמי הדורסני שבני אדם הפעילו עליו, בניסיונות לנצל אותו עד תום, כדי להפיק אנרגיה מתועשת ומזהמת
בריכות חורף בהרצליה וצפון ת"א-צלמה גילי מצא
אין ספק שהחמסינים הם מבשרים קשוחים של סוף עונת הנעימות, הלוא הם החורף-אביב שסובלים פה מקוצר נשימה מהותי. עד שהעיניים מתחילות להתרגל לזה שאפשר לנסוע קילומטרים צפונה ודרומה ולהיעטף במרבדים ירוקים, בשדות פורחים, בניחוחות של הדרים וטבע שעולה על גדותיו, מגיעים ימים בהם חום יוקד, משבש את היכולת והרצון לצאת למרחב, בהם השמש שורפת כל חלקה טובה, גם בתאי המח
איך מטיילים
בחודשים האחרונים האוטו שלי נסע בשמחה וששון, לגלות אזורים בארץ, שרגלי לא התיידדו איתם בעבר. מגמת נדידת המזדה שלוש הצרובה שלי, הייתה בדגש פריחות, מים, יערות, פינות חמד, שלא מצריכות כושר של מסע גיבוש לסיירת. שגם אם אני הולכת לאיבוד, זה לא יקרה אי שם בנקיק בוואדי לצד יעלים לוטשות מבטים, שאסתכל על רגליהן הזריזות בעיניים כלות ואחכה לחילוץ מוטס
הבשורה-שלוליות
בשבוע האחרון, הסתקרנתי לנסוע קרוב ולהרגיש רחוק. המגמה נבעה מחמת הפקקים שחזרו לכבישים והם מעכבי ספונטניות רציניים. החלטתי לבדוק שלוש בריכות חורף, או שמא שלוליות שמצורפות לזו שכתבתי עליה בפוסט האחרון-בעין שריד, לב השרון
המאפיין של השלוליות, שהן יושבות במרחק המטראז', שהותר לנו בשנה האחרונה ולכן הן ממש ריאה חיונית מכל הבט אפשרי. מחקרים שנערכו כבר לפני כמה שנים, הוכיחו שהשלוליות הן אבן שואבת לכל-כך הרבה היבטים אקולוגיים, והן קרקע פורייה לשמירת מאזן חיים בין בני האדם למגוון הביוספרי שמתקיים בהן, ולכן חבל שרק קומץ עיריות,מתייחסות אליהן כנכס מניב בריאות ומשקיעות בשימורן
שלולית צפונית (תל אביבית)
אם יש שלולית, שהיא הכי מתחת לאף שלי ולא ידעתי על קיומה זו האחת, שיושבת בגב של רכסי כורכר, הדיונות הפראיות של חוף הצוק בצפון ת"א, שהוא חוף הבית שלי
היא מכונה גם "בריכת המכללות" או "בריכת לוינסקי", והיא הצליחה לשרוד, למרות הבנייה המסיבית של "מגדלי נאמן", שפגעו קשות בשלולית הזו, שטובעת בשטח פראי למדי. השלולית הזו שמתועדת מימי הכיבוש הבריטי, הייתה ביצתית והשתדלו לייבשה, כדי למגר את יתושי המלריה, שקיננו בה. אותה מגמת ייבוש מסיבי של ביצות, ורצון להפטר ממאות השלוליות שהיו בזמנו בארץ גם אחרי שהמגיפה הודברה, התבררה כטעות גדולה והיום, מצרים על כך
במקום יש שלט שמסביר על מיני החי, צומח, דו-חיים ועופות שחלקם חונים פה במהלך עונת הנדידה.השלט כולל צילום של איך הבריכה נראית באביב, כשהיא מלאה במים ואיך היא חרבה בקיץ
שלולית צפון ת"א-צלמה גילי מצא
יש שלטים שמזהירים מפני טביעה, ואכן כשצועדים על הקרקע סביב השלולית, נתקלים באדמה בוצית, שמאד קל להחליק בה. יש מסלעה שניתן לשבת עליה וגם דק קטן
שלולית צפון ת"א-צלמה גילי מצא
אין שביל מוסדר, אלא סבך שבתוכו צומחים פרחי בר, שמושכים מיני חרקים וציפורים, שנוחתים על המים בקול שאון ויש סיכוי שכל מיני זוחלים גם יגיחו ממנו. עוד במקהלת הקולות האופיינית לשלולית הן צפרדעים, אילניות, קרפדות. פריחה עונתית חביבה מראה פה ושם צבעוניות
שלולית צפון ת"א-צלמה גילי מצא
שלולית הרצליינית
אפשר לומר שהשלולית שנמצאת בפארק הרצליה, שבעבר כונתה "הבאסה" -דהיינו "ביצה" בערבית, היא הכי מושקעת וגדולה מסוגה
בריכת החורף הרצליה-צלמה גילי מצא
כ-120 דונמים, שבין קניון שבעת הכוכבים לנתיבי איילון, שכוללים מסלולי הליכה מוגבהים מעל הבריכה, ספסלי ישיבה ומצפורי ציפורים עם חרכי תצפית, שנחבאים בין קנה ואגמון
בריכת החורף הרצליה-צלמה גילי מצא
בדרך פוגשים שלטי הסבר על בעלי החיים הנמצאים בשלולית, שהיא ענקית. מפתיע לראות אמא אווזה ומגוון אפרוחים, שצועדים אחריה בין חלקי השלולית השונים, לא חוששים מאנשים שרצים והולכים על הדק
בריכת החורף הרצליה-צלמה גילי מצא
השטח ממש גדול ומומלץ לבדוק כל מיני חלקים של הפארק, לכיוון צפון. גם פה כשניסיתי לרדת לכיוון השלולית, האדמה היתה בוצית-ביצתית והרגשתי כמו מציצה לעולמם הסודי והמוגן של מיני ברווזים ובעלי כנף, שמרגישים בבית, כי יש להם פה תנאים אידאליים, למרות שסביבם עיר וכביש ראשי
בריכת החורף הרצליה-צלמה גילי מצא
יש פה מגוון גדול של צומח, שנראה שהוא תוצר של השלולית, לצד גינון עירוני של עצים ופרחים, חלקם מפיצים ניחוח, שמוסיף נעימות לטיול כאן
בריכת החורף הרצליה-צלמה גילי מצא
שלולית געשית
את השלולית הזו הוייז לא מצא. מבחינתו היא אמורה להיות באזור אחד הכיכרות בכביש הגישה לגעש. מכוון שלא רציתי לוותר, המשכתי לכיוון הכניסה של הקיבוץ
בריכת החורף געש-צלמה גילי מצא
שאלתי עובר אורח איך להגיע, והוא כיוון אותי לחמי געש. לדידו כנראה שהבריכות המהבילות במינרלים לריפוי מדאובים, הן היינו הך עם שלולית לחיות בר וצפורים. חניתי את האוטו באזור חמי געש, במקום שנשק לשדה פתוח, כי זה מה שהאינטואיציה רמזה לי והתחלתי פשוט לצעוד
השלולית התגלתה מתוך סבך פראי, בהתחלה רק קטע קטן ממנה ואז במלואה כמו אגם. השביל מסביב לא מוסדר ולא היה בשעה שצעדתי, אף הולך נוסף
בריכת החורף געש-צלמה גילי מצא
מהצד השני של מה שנראה כאגם, צצו כל מיני בתי עץ ופה ושם שולחן, כסא שאולי משמשים קן צופים, או אורחים לרגע. מסתבר שהמקום מופיע במפות משנת 1880 ומתואר כ"בריכת שישאן"
המשכתי לתור סביב הבריכה, עד לאזור שנושק לשדות, ממנו נראו בתי הקיבוץ מרחוק. הסתבר לי שכל מה שמצוי מעבר לסוללת אדמה, נחשב כשמורת טבע "שמורת ביצת געש", אבל לא ראיתי שום טיפוח או שילוט מוסדר שמעידים על כך, אלא יותר אזור "שמגדל את עצמו" ושומר על הצומח והחי שלו, ללא רגל או יד אדם
בריכת החורף געש-צלמה גילי מצא
תרצו לקרוא עוד כתבות על שלוליות וטבע זמין?
