top of page

חיפוש=

המחיר שנשים חזקות משלמות-פסטיבל הקולנוע בירושלים


צילומים-באדיבות פסטיבל הקולנוע ירושלים



נסעתי לסרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע בירושלים ("יוצא מן הכלל"), נשארתי ארבעה ימים, כי התמכרתי. לסרטי דוקו, סרטי מסע אכזוטיים, סרטים אמנותיים, שכנראה אין סיכוי שיוקרנו לקהל הרחב בהקרנות מסחריות.פרקי לימוד מאלפים, במדעי החיים. כי זה מה שקולנוע משובח עושה, שופך אור ומריץ חלקיקים במח. הלכתי לישון על כל סרט, שגרם לי לבחון מחדש את המובן מאליו, להתפעל ולקבל השראה, כדי לקום עם אנרגיה ואומץ, להמשיך לחלום ולא להכנע לשגרה.

גברים פוחדים מנשים חזקות-יצאתי כועסת, מופתעת ומלאת מחשבות משני סרטים, בהם נשים שעשו הסטוריה, גומדו וסורסו. כמובן על-ידי גברים שהיו מאויימים מחוכמתן, יופיין או הכריזמה העצומה שלהן. ויני מנדלה, שניצבה בחוד המאבק נגד משטר האפרטהייד, נזכרת בדפי ההסטוריה כטרוריסטית, בעוד בעלה, שישב בכלא כל אותן שנים, זכה בפרס נובל לשלום וגנב לה כל קרדיט אפשרי. הדי לאמאר-נודעה ככוכבנית הוליוודית שהפכה לקריקטורה, בעוד שהפיקה וביימה סרטים והמציאה פטנט, ששינה את הלוחמה הימית במלחמת העולם השניה, והיום שוויו נאמד בכ-300 מיליארד דולר.

בשני סרטי הדוקו הללו, "פצצה:סיפורה של הדי לאמאר" (שמוקרן היום וגם ב-21 לחודש), "ויני" (שיוקרן שוב ב-21 לחודש), משולבים קטעי ראיונות עם ילדהן, עתונאיים שחקרו את סיפורן, כותבי ביוגרפיות ואנשי מפתח בתעשיית הסרטים, או הפוליטיקה, שקבעו את גורלן בשרירות שובניסטית, ברוח התקופה. במקרה של הדי לאמאר, דרשו ממנה לשחק פתיינית מאנפפת, וכאשר בקשה להצטרף למאבק של בעלות הברית נגד הנאצים, בזכות ההמצאה שפתחה "דילוג תדרים", הציעו לה למכור אגרות מלחמה ואת עצמה.

הסרט מראה איך אחרי 12 שעות עבודה ביום, באולפנים הנצלניים של "מטרו-גולדן-מאייר", לאמאר שקדה על ההמצאה שלה, שנרשמה כפטנט שנגנז ויושם בלי ידיעתה בחזית הימית נגד הנאצים, ובלי שזכתה לקבל ממנה דולר. בחייה האישיים, התחתנה עם כמה בעלים, שראו בה קישוט ייצוגי ובגדו או רוששו אותה. היא ניסתה להמציא את עצמה כל פעם מחדש וחטפה סטירות לחי כואבות. גם בזכות העובדה,שהקדימה בהרבה את זמנה וגברים לא יכלו להכיל את היותה גאון, לא רק פרצוף יפה.

סרט מגלומני שהפיקה ובו שיחקה שלוש דמויות במקביל, לא הצליח לגייס אף משקיע וגרם לה לאבד את כל הונה. היא התמכרה לכדורי מרץ, שהאולפנים האכילו אותה כמו את יתר הכוכבות, כדי שיתנו תפוקה תמורת שכר עבודה זעום. אבל הכי כואב לראות, איך נשבתה באשליית החזות שלה והחלה לעבור ניתוחים פלסטיים, שבסופו של דבר עיוותו את פניה. באחרית ימיה, הסתגרה בביתה בצורה קיצונית ולטקס שבו קבלה פרס מגוחך על המצאתה, שלחה רק הקלטת תודה לאקונית, באמצעות בנה הנרגש.


הייתם מאמינים שהיפיפיה הזו, שהיתה סמל מין לוהט בעיני מיליוני גברים, היא זו שפיתחה את הטכנולוגיה שיש לנו היום בוי-פי ונגזרותיו???, ולאמאר סיימה את חייה בדירה עלובה עם קצבה חודשית של 300 דולר??.עוול הסטורי, שזה המקום שקולנוע משובח יכול לתקן. אז תגידו שאני נאיבית....

הסרט על ויני מנדלה, מעורר תהיות לגבי דמותו של נלסון מנדלה, כמנהיג פיוס וסמל אוניברסלי בלתי מעורער. האיש שהכלא הפך אותו לשורד הרואי, מתגלה כאיש קטן בהרבה, לנוכח מה שנחשף בסרט. ויני מנדלה, שמעולם לא היתה רק אשתו, לוקחת על עצמה את הנהגת תנועת האפרטהייד ונידונה למעצרים אין-סופיים, לגלות, לסכנת חיים יומית לשתי בנותיה, לרצח של חתנה ועוד קורבנות בלתי נסבלים. באומץ, קור רוח מדהים ובהירות מחשבתית, היא מתעמתת עם הממשלה הלבנה, שרואה בה סרח מטריד, שמסוכן יהיה להפטר ממנו.

למרות שרק בזכות עקשנותה והקשרים שלה, היא מצליחה לשחרר את בעלה ממאסר עולם, הוא מחזיר לה בכפיות טובה. מנאום השחרור שלו ועד הבחרו לנשיא, לא רק שהוא שוכח להודות לויני, או לתת לה מקום כסגניתו, הוא משתף פעולה עם ההנהגה הלבנה שדורשת ממנו פרוד ומכריז על גרושהם.

לכאורה יש לו, מניע מוצדק, פרשיית אהבה שראש הביון הדרום אפריקאי מלביש עליה, ומודה בכך בפה מלא בסרט. לראות את טקס השבעתו של "לוחם החרות", כאשר אשתו יושבת באחת השורות ממול כאחרונת העם, זו תמונה משפילה, שאי אפשר להתווכח איתה. היה מצופה ממנהיג בעל שיעור קומה, שיתגבר על האגו וימחל.

אבל רגעי השיא בסרט, הם כאשר ויני מובאת למשפט חוזר, בגין אשמתה לכאורה ברצח נער, שגרם לפילוג בתנועת ההתקוממות שלה וצרב את דמותה, כטרוריסטית ואוייבת העם. עדויות שקר נשמעות על דוכן העדים, והכומר הצבוע דזמונד טוטו, בעצמו חתן פרס לשלום, מציע לה להגיד שטעתה ולבקש מחילה. משפט שדה בוגדני, שנערך על-ידי שחורים, מובילי המאבק לצידה שבגדו בה. זה הרגע היחיד במהלך הפלש-בקים שלה כמרואיינת, שעיניה מתמלאות בדוק של דמעות. עיניים עייפות, מאוכזבות, שלא זכו לראות איך מי שנתנה לו את חייה, מכיר בתרומתה.

בפוסט הבא- על הסרטים שאהבתי במיוחד:האופה מברלין,הסדנא, מימוזה.


כדי להתרשם מכל המגוון של הפסטיבל, שיימשך עד ה-23 ליולי, ב"סנמטק ירושלים", "לב סמדר" ו"יס פלאנט", כנסו ללינק-http://www.jff.org.il/he


אולי יעניין אותך:
bottom of page