מה חדש בירושלים?-בואו איתי
לונדון בירושלים-במוזאון מגדל דוד
לפעמים תמונה אחת מעוררת סקרנות להבין טוב יותר תקופה, תרבות, עולם ומלואו. זה מה שקרה לי ברגע שנכנסתי לתערוכה "לונדון בירושלים – תרבות בריטית ברחובות העיר", שמוצגת מהקיץ במוזיאון מגדל דוד בירושלים ותימשך עד חודש דצמבר.
התמונה המוצגת פה למעלה, של סרוויס קנקני תה, לבוש אחיד מחויט וצמרירי, כובעים בסגנון שמרני, עוררה את תמיהתי. בעיקר נוכח החמסינים המאפיינים את עיר הבירה שלנו בקיצים האחרונים וסביר להניח שלא נפקדו גם במאה הקודמת. חזרתי הביתה כדי לחפש מידע על סצנה ספציפית, שמעניינת אותי כבר שנים: בתי קפה. פריז, וינה, בודפשט, ברלין, ערי חוף בלטביה ובאסטוניה, באיים יוונים ובכל מקום שבו מתקיים שיח ערני, סביב ספלים תמימים למראה.
ניסיתי למצוא חומר כתוב ומצולם על שעות הפנאי של התקופה ההיא, שבהם סרג'נטים בריטים חובשי כומתות אדומות, שנודעו בכינוי "כלניות", רקדו עם עלמות עבריות, שגויסו כדי להנעים את זמנם/ לחלוב מידע נחוץ למחתרות. חלק מהבנות המצודדות ניהלו רומנים סוערים עם האורחים-כובשים, כמה מהן תפסו כותרות לא נעימות ברמת רכילות, אבל היו גם התנכלויות ואפילו רצח, על רקע מה שנחשב אז כבגידה לאומית בישוב שנלחם על עצמאותו.
מכוון שהתחוור לי שלפשפש ולמצוא חומר תקופתי זה תחקיר לעבודת סמינריון או לפחות לספרון, החלטתי להתמקד במה שהוצג בתערוכה כפינה ייחודית: סלון משוחזר מביתה של תלמה ילין ז"ל. מתברר, שהגברת ילין נהגה באותן שנים לארח מסיבות תה שהפכו לשם דבר. בכל יום ראשון, בשעות אחר הצהריים, התכנסו בסלון האלגנטי קצינים ועלמות, שלגמו תה מספלי פורצלן, אכלו תופינים ממגש תלת-קומתי של סקונס, נגסו בצנימים ודברו בעיקר על אמנות, כשברקע צלילי פסנתר כנף או כלי מוזיקלי אחר, שהנעים סמול-טוק נימוסי.
הומאז' למושג ריקודים סלוניים מתקיים בתערוכה באמצעות המחשה משעשעת. רצפה שהיא מעין שטיח הדגמה, קם לתחייה מדי עשרים דקות, עם הנחיות ממוספרות של איפה לצעוד כדי ללמוד את ריקודי התקופה התוססים: סווינג, פוקס טרוט וצ'רלסטון, שנוגנו בזמנו בלייב או לצלילי תקליטים שחגו במעגלים מהירים על גבי פטיפון, או גרמופון.
הבריטים מתברר, אהבו את כוס התה שלהם פחות מאשר את בקבוקי הוויסקי והבירה, שאותם יכלו להשיג אז במעט מקומות בעיר הבירה, שהייתה אז בעלת אופי מוסלמי וירשה מנהגים מימי השלטון העותמ'ני, שהטביע את חותמו בספלי קפה-הל ונרגילות.
את הטיפה המרה-מתוקה יכלו הבריטים למצוא בין היתר ב"בר פינק", שהיה ממוקם בשדרות העצמאות (ליד המדרחוב של ימינו) וסגר את דלתותיו רק ב-2005. בעלי המקום שמרו את החפצים מהמוסד המהולל, אוסף ממורבליה מרתק שכולל בקבוקים, ציורים, תקליטים ישנים ואפילו קופסאות סיגרים, לצד ספר המבקרים, שדפיו כבר צהבהבים ובו נכתבו רשמים של מפורסמים בני אותה תקופה. הבר המשוחזר תופס את העין מיד בכניסה לתערוכה.
מה עוד מוצג בתערוכה "לונדון בירושלים"? בית קולנוע מאולתר, עם מושבים מתרוממים עשויים עץ, קצת חורקים, לא ממש נוחים, אבל מה לא עושים כדי לצפות ביומני קולנוע משנות ה-40-30.
מה להביא מהבית?- מניפה, כדי להצליח לראות את הסרטים בלי להירדם באוויר הדחוס נטול משבים מרעננים.
לפרטים על התערוכות במגדל דוד ולכרטיסים מומלץ להכנס לאתר:
יחי המלך
אין תייר בעיר הקודש גם אם הוא מקומי, שלא חייב לראות לפחות פעם אחת את דוד המלך ופועליו ההיסטוריים, מוקרנים על חומות מצודת מגדל דוד במופע גרנדיוזי; מקרני לייזר עוצמתיים ומערכת מחשוב מפעילים בו-זמנית "תזמורת" שכוללת 20 מקרנים, 10 נגנים, 14 מחשבים, 14 רמקולים ותשתית כבלים באורך 10 קילומטרים.
תחילתו של המופע בסיור וירטואלי בין יצירותיהם של גדולי האמנים – שאגאל, מאטיס, מיכלאנג'לו, רמברנדט ואמנים אחרים שדמותו של המלך יפה התואר והמוכשר, היוותה עבורם השראה על-זמנית. סיפור חייו הסוער של הוירטואוז הרב-תחומי, הוא גם שיר הלל לפירוטכניקה, שבה ספר תהילים יוצא מדפיו ומזמוריו מומחשים לכל רוחב ואורך מצודת העיר. בפינאלה מושמע "מזמור לדוד", בביצועו של הזמר ארז לב-ארי, שגורם לצופים להמהם בתחושת שבט אחים גם יחד.
האמרה אין חכם כבעל ניסיון רלוונטית-מומלץ להזמין כרטיסים מראש, בטלפון *2884
מה חדש ברובע היהודי?
מציאות מדומה עם גיבורי התנ"ך
איפה שלא תזרוק אבן בעיר הזו, תקבל את סיפורו של האחד והיחיד - דוד. כך גם במיזם טכנולוגי חדש: "חויית תנ"ך ישראלית" שנמצא בלב הרובע היהודי, ומזמין לרדת עמוק לבור יחד עם יוסף ועוד הפתעות, שלא נעשה להם ספוילר. אני חייבת להודות שהקבוצה שלנו (קולגה ואנוכי), התגאתה במקום האחרון, במשחק מונופול אינטראקטיבי, במהלכו עמדנו מול טאבלט וקבלנו ניקוד מביש על הלוח המרכזי, בשאלון שדרש זריזות וקשר טוב בין המח החושב, ליד הלוחצת על הכפתורים בטאבלט.
לאחר התבוסה הקולוסאלית, וויתרנו על האופציה להרכיב משקפי מציאות מדומה אקטיבית (vive-vr ) שדרשה מהמתנדב להיות דוד בכבודו ובעצמו ולזרוק אבנים עם רוגטקה, במטרה להפיל את גוליית הענק הפלישתי. העדפנו לראות על מסך גדול את מה שהמתנדב האמיץ (ששיערנו שהוא מיומן במשחקי מחשב עם ילדיו), ראה דרך המשקפיים הפלאיות ודייק בקליעות שהטיחו את גוליית אפיים ארצה.
נהניתי לראות את ההתלהבות שסחפה את המבוגרים האחראיים לידי, שנכנסו למוד של תחרותיות ופתרון משימות. למי שהמינון הזה לא הספיק, הוזמן לקחת חלק בפעילות בסגנון חדר בריחה, שהוא הטרנד החזק של השנתיים האחרונות שמתפשט כמו אש בשדה קוצים (מונח אקטואלי לאחרונה...).
לסיכום ייאמר: הייתה לנו חוויה חינוכית עם טויסט של אקסטרים טכנולוגי.
"חווית תנ"ך ישראלית"- בקרדו, בעיר העתיקה
פרטים נוספים אביטל סלע, יזם הפרויקט:052-5666462
פורטרט משפחתי מהתנ"ך
Live the Bible –"לחיות את התנ"ך", הוא מיזם שיושב כמעט בדלת שליד "חווית תנ"ך ישראלית", ברובע היהודי. נכנסנו למבנה עתיק מהתקופה העותומאנית ונתקלנו במחסן תפאורה מרשים. לפני שהספקנו להבין מי נגד מי, לבשנו שכבות של תלבושות תנ"כיות ואצנו לעבר הקארדו – רחוב רומי עתיק ויפהפה, כדי לעשות פורטרט קבוצתי מבויים.
אין ספק שללבוש כפתנים, וסטים, חגורות שעירות, כיסויי ראש ברוח הנושבת מימי התנ"ך העתיקים, גרם לתזזית בקרבנו. גם הגברים שעטו עליהם ממבחר התלבושות של כוהנים בבית המקדש, או להבדיל אלפי הבדלות המרגלים עם אשכול הענבים, נראו מדושנים בעונג .
המסקנה המתבקשת- אם יש לכם צורך לגבש עובדים, או לחגוג מאורע זו דרך מקורית ומשעשעת.
"לחיות את התנך"-רחוב חב"ד 58, הרובע היהודי ירושלים.
054-5327286
לטייל עם מפה
הגיע הזמן שתתחילו לבקר ברובע היהודי ולא רק תחלפו על פניו בדרך לכותל המערבי. מפה חדשנית של הרובע היהודי, כוללת ברקודים, אותם ניתן לסרוק באמצעות טלפונים חכמים ודרכם המבקרים יכולים לשמוע ולקרוא על האתרים בנוסף למידע על אטרקציות תיירותיות והאתרים המרכזיים, שנמצא כמקובל בשולי המפה.
לראשונה סומנו כל האטרקציות התת קרקעיות ברובע ביניהן מנהרות הכותל, תעלת המסתור החדשה המחברת את עיר דוד עם האגן הארכיאולוגי ומרכז דוידסון, המגדל הישראלי, הרובע ההרודיאני ועוד.
מה עוד מעניין במפה החדשה? הודגשו מסלולי ההליכה, במטרה להקל על המבקרים את ההתמצאות במבוך הרחובות
כדאי לדעת -שכרגע ההיצע עולה על הביקוש והמפות אזלו.
איפה לישון?
אם אתם רוצים להספיק את כל מה שדגמתי לעיל, כדאי להתאכסן לפחות לילה אחד בעיר הקודש. אחרי שישנתי במלון ibis בעיר ריגה, בירת לטביה, שמחתי על ההזדמנות לדגום את הסניף הראשון של הרשת הבינלאומית, שממוקם בלב ליבה של העיר ירושלים, בגב של כיכר ציון. טווח שהוא מספיק רחוק כדי לא לשמוע את הרעש של בלייני העיר העולזים בלילות במדרחוב בן יהודה, אבל דקותיים ממגוון אטרקציות שאפשר לנוע בינן רגלית, בעזרת אופניים להשכרה מהמלון, או בשימוש ברכבת הקלה.
אם התפעלתי בריגה מכך שהמלון, שמדורג רק בשלושה כוכבים, משדר טעם צעיר, מדליק ומינימליסטי, הסתבר לי בירושלים שזהו הקונספט העיצובי שזהה בכל העולם: צבע אדום, ריהוט עץ, פסלוני שחמט גדולים, רצפת דומינו ועוד ט'אצים שמוטמעים כסימן היכר לאירוח נינוח ולא מעונב.
בין היתר כי הנדסת השינה, אולי הדבר הכי חשוב לאורח כדי לחדש את המצברים שלו, היא מיטה עם מזרן ייחודי מבית היוצר של איביס. דרך אגב המזרן הזה ניתן לרכישה, כך שאפשר להמשיך להיות בחופשה גם בבית. העובדה שהחדרים הם ללא עישון, יש בהם מספיק שקעים כדי להטעין טלפונים, מצלמות, מחשבים ופתרון קומפקטי לשולחן עבודה ואחסון בגדים ותיקים, הופך אותם לידידותיים למשתמש.
העיר העתיקה, מוזאונים, כנסיות, בית הכנסת הגדול, שוק מחנה יהודה, מסעדות וברים הם מקומות שתרצו לבקר בהם אחרי שאכלתם ארוחת בוקר מבופה ענק, או תפסתם שנ"צ מרענן
