5 המלצות אמנותיות לקיץ מושלם-אופרה, תערוכות, קונצרט בגן לאומי וסרט
- גילי מצא
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 6 דקות
נבוקו-אופרה מונומנטלית וטוסקה מותחן פוליטי
אין עוד אופרה, שמגלמת סיפור יהודי-היסטורי, כמו "נבוקו". שם "חיבה" למלך בבל נבוכדנצר, שהגלה את העם הנבחר וחירב את המקדש
הסיפור הרחב של האופרה, שנכתבה על ידי ג'וזפה ורדי, שבזכותה ניצלה הקריירה התקועה שלו, עולה כעת בעיתוי קריטי. חגיגות 40 שנה להקמת האופרה הישראלית, שמצויין בעזרת סיפור כמיהה של העם הגולה, לשוב לציון ולזכות בחירות אמיתית.
סיפור של מקהלה
"נבוקו" עלתה לראשונה בלה-סקלה במילאנו ב-1842, וזכתה להצלחה מסחררת בן לילה. פרשנים טענו שזה קרה בזכות הממד הפטריוטי שלה, על רקע היותה נתונה תחת המרות של האימפריה האוסטרית. שירת העבדים במקהלה עם מאות זמרים והדרמה המקראית על חורבן ירושלים, הפכה מייד לרלוונטית לצופים ולאחר מכן סווגה, כהמנון הלא רשמי של התנועה הלאומית האיטלקית
אם נסתכל רגע על המציאות שלנו, של קיטוב ותחושה אפוקליפטית של חורבן בית שלישי, "נבוקו" היא צו השעה. גם אנחנו זקוקים לארגזים של תקווה ולאחדות, כדי למנוע אויבים מבחוץ ומבית לפלג אותנו ולהכחיד את המפעל הציוני-לאומי, שנקרא מדינת ישראל
מימד אישי
מספרים שורדי התהלך במילאנו מוכה אבל, לאחר שחווה חורבן בית פרטי, בעקבות מות אשתו ושני ילדיו. בנוסף האופרה האחרונה שלו כשלה והוא שקל להפסיק להלחין. שורה אחת מהליברית של נבוקו "עופי מחשבה על כנפי זהב", העיפה אותו לכתוב יצירה, שנתנה לו משמעות, הדהדה במימד הלאומי והפכה אותו לסלב נערץ. נבוקו עולה בשתי מערכות, למשך שלוש שעות עם הפסקה אחת. אופרה מונומנטלית למיטיבי שמע
אני חייבת לומר שכל ההפקות של האופרה כעת, הן מדהימות מכל הבט. גם התפאורה היא מאסטר פיס מהפנט. אתמול היה המופע אחרון של "נבוקו", ועל הפרק האופרה הנהדרת "טוסקה" של ג'אקומו פוצ’יני. מותחן אופראי על אהבה, כוח ופוליטיקה, בניצוחו של מאסטרו דן אטינגר, בבימויו של עידו רקלין. טוסקה תוצג בין ה-17 ל-30 ביולי ואני ממש ממליצה לשריין כבר כרטיסים.
לינק לרכישת כרטיסים לטוסקה
טלפון לרכישה:03-6927777
מוסיקה צוענית בגן לאומי בית שערים
"רשות הטבע והגנים" יזמה מהלך יצירתי ומרענן, לקיץ הקרוב. סדרה של קונצרטים בשעות הערב, שמתקיימים בחזית שרשרת מערות הקבורה המרתקות, בגן הלאומי "בית שערים". הגעתי במיוחד מתל אביב (שעה וחצי עם פקקים) לחוויה הלוקאלית
האוירה בגן
ליד חנות המזכרות של האתר, סודרו כסאות ושולחנות לפיקניק חגיגי. ניתן היה להזמין פרצאל, גבינות ויין, שהרימו את האווירה. עשרות כסאות "כתר פלסטיק" לבנים חיכו לבאים לקונצרט
בינתיים התאפשר להשתתף בסיור מודרך של חצי שעה, בין מערות קבורה, עיטורי מנורות ושרידים הארכיאולוגיים. מדובר בסיור טעימה, עם הסברים על מוסד הסנהדרין, על רבי יהודה הנשיא, על שיטת הקבורה ועוד
החוויה בקונצרט
המופע של להקת צ’וקרילה" היה סוג של מסע עולמי, שטייל בארצות שונות עם שירים עממיים מוכרים. הנגנים, כולם עולים לשעבר ניגנו בווירטואוזיות על אקורדיון, קלרניט, סקסופון וחליל
סדרת קונצרטים בגן לאומי בית שערים-צלמה גילי מצא
הקהל רקע ברגליו, שר ומחא כפיים בעליצות רבה. סוף סוף, קצת נחת וניתוק מחדשות רעות על אלימות חרדים בכבישים, חיזבאללה והאיום האירני. אשמח לראות עוד יוזמות בריאות כאלו הקיץ
מה בתוכנית
ביום רביעי 15.7 - להקת "קולמוס" תופיע בסגנון רוק, פולק ומה שביניהם. ביום חמישי, 30.7 - אלון נוימן ואוריין צ’פלין במופע "שחוקים"
ביום רביעי, 19.8 - להקת אמנטיקה עם מוסיקה יוונית, טורקית ולאדינו.
ביום רביעי, 26.8 - האופרה הישראלית מופע לכל המשפחה
פרטים רלוונטיים
בכל מופע ייפתחו שערי הגן הלאומי בית שערים בשעה 17:30.. הסיורים המודרכים, שמועברים על-ידי מתנדבים יחלו בשעה 18:00 והמופעים בשעה 19:00.המופעים נמשכים כשעה
מחירים: 50 ₪ (המחיר כולל כניסה לגן הלאומי). למנויי מטמון ואזרחים ותיקים תושבי קריית טבעון (בהצגת תעודה מזהה) : 40 ₪.
הסרט "ערך סנטימנטלי" בכל בתי הקולנוע בארץ
אני אוהבת סרטים סקנדינביים, שמביאים עולמות מרוחקים גם בשפת הנפש. יש לי חיבור מיוחד לנורבגיה, שבה היה לי רומן קיץ מתמשך עם ויקינגי מתבודד, בתפאורה של אי פרטי מושלם לכאורה. כך ששמחתי לגלות, שהסרט עתור השבחים "ערך סנטימנטלי" של יואכים טרייר, מדבר בשפה הזו.
סרט שניחן ברגישות יוצאת דופן, במיוחד במדינה עם קודים תרבותיים מאופקים וקשים לפיצוח. הסרט זכה בגרנד פרי בפסטיבל "קאן" ובאוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. תקציר העלילה: במאי קולנוע מזדקן, שזנח את משפחתו, מבקש לחדש את הקשר עם בתו השחקנית, באמצעות תסריט שכתב עבורה. המפגש איתה ועם בני משפחה נוספים, חושף זיכרונות כואבים וקונפליקטים נוקבים בין אמנות לחיים
מה אהבתי
"ערך סנטימנטלי" הוא סרט שמכניס את הצופה, לקונסטלציה של טיפול משפחתי, באמצעות אמנות. בעיקר לגבי שתי האחיות שמגלמות שחקניות בסרטים של האב, שלא מצליח להגיע אליהן ונחוש לסחוף אותן להרפתקה קולנועית בתקווה שתפרום את הסבך. שמעתי אנחות מועקה ובכי שנספג בממחטות מהצופים לידי באולם.
הסרט גם מתייחס לתוכן של המעטפת שנקראת בית. לכאורה וילה מתוקתקת ארכיטקטונית, על חדריה ודייריה במשך כמה דורות. למעשה בית שמסתיר סודות אפלים קשים, שהקירות עדים להם ויש בהם סדקים פיזיים ומטפוריים. קשה היה שלא להיזכר בסרטים המינימליסטיים, עם מעט צבע וגיבורים מתוסבכים של אינגמר ברגמן, שיש לבמאי פה גם חשבון אישי איתו. טרייר מצליח לפצח בעדינות ובעומק מרשים, את תווי הנפש של בנותיו של הבמאי והסרט מסתיים בסוג של קתרזיס.
אכויות נוספות
מדובר ביצירה אפית, מרובת פרקים טעונים, שנחתכים בקאטים חדים. צריך סבלנות, כדי לראות איך הם מקדמים את העלילה. מוטיב של התאבדות, מונח פה פעמיים על כסא של "איקאה", ממנו נעשה ניסיון אחד מוצלח והשני שכשל. כמי שמכירה את התרבות, התאבדות היא נושא מדובר בנורבגיה, לכאורה מדינה עם מדד אושר פנטסטי. לסיכום:סרט קיץ לחובבי קולנוע אמנותי, איכותי, איטי, לעומת אמריקניזציה של סרטי פאסט פוד.
שימו לב:יש הקרנות של הסרט מלוות בהרצאות ב"סנמטק ת"א, אז שווה לעקוב. הסרט מוקרן בכל בתי הקולנוע בארץ
הבינאלה לאמנויות במוזאון א"י חוויה חושית
אני אוהבת לראות תערוכות גדולות עם הדרכה. אז הצטרפתי בשבת בצהריים, לסיור של שעה במו"זא, בבינאלה השלישית לאמנויות, שהיא ממש מרתקת. כמובן שאי אפשר להתמקד בסיור ב-200 עבודות ופרויקטים, במנעד רחב של חומרים ופרקטיקות, שמנהלים בינהם דיאלוג חכם, תחת נושא העל של התערוכה "מעשים וימים"
המדריכה המעולה, בחרה להתמקד במעט עבודות בשתי הקומות של התערוכה המרכזית, שמוצגת במרכז "רוטשילד". אהבתי את נושא הכד, שמגלם מקום של הכלה, וגם של המשכיות וחוסן. הצורה הארכיטיפית שלו, קיבלה פה פרשנויות מרתקות, ואני ממליצה להתעכב לראות סרטונים בצמוד לעבודות, שממש מתמצתים נפלא, את תהליך היצירה
העבודות מתכתבות עם מושגים של עמל, טבע, זהות, זיכרון תרבותי, זמן והמשכיות, בית, אגירה ושייכות. לצד התערוכה המרכזית שמוצגת במרכז רוטשילד, הביאנלה פורשת כנפיים לביתני הקבע, מארחת חממות אקדמיות, מקיימת שיחי גלריה לקהל רחב ופעילויות לכל המשפחה
תערוכת מעשים וימים במוז"א-צלמה גילי מצא
מלהיב לראות איך פרויקטים חדשים מקימים לחיים, את האוספים הארכאולוגיים, ההיסטוריים והאתנוגרפיים ומציעים דיאלוג בין תרבות חומרית מן העבר לפרקטיקות יצירה עכשוויות
שימו לב:מומלץ להקדיש לפחות שעתיים לסיור פה. כדאי לקחת אתכם את העלון שמחולק בכניסה, כי יש בו הסברים תמציתיים. אפשר כמובן גם להשאיל אוזניות אודיו, שזו ממש הדרכה צמודה. הבינאלה תוצג עד סוף חודש נובמבר
אמן הפופ האמריקאי תום וסלמן במוזאון ת"א
בעולם אמנות הפופ האמריקאי, הוא שם גדול ומרכזי בסצנה, מאמצע המאה הקודמת. אצלנו תום וסלמן מוצג לראשונה, בתערוכה שנקראת "גדול", החל מהחודש, במוזיאון תל אביב לאמנות.
האמת שמפתיע שרק כעת הוא נוחת בת"א, עם 40 יצירות בשמן, עבודות על נייר, קולאז'ים ורדי מייד. חובבי האמן יהנו לראות הסדרות המרכזיות שיצר בשנות השישים והשבעים ובהן "עירום אמריקני גדול", "טבע דומם" ו"ציורי חדר השינה"
צריך להבין שוסלמן יצר בהשראת מהפכת השחרור המיני ולכן ערום, הוא מוטיב מרכזי אצלו. הכל בקנה מידה גדול וראוותני. הוא ממש גוזר איברים כמו שפתיים, שדיים, רגליים ומשטיח אותם לדימויים ממוסחרים, של תרבות הצריכה האמריקאית. תום לא חושש להציג איברי מין גבריים, נטולי צנזורה ושמרנות, אבל עם ביקורת מרומזת
אהבתי את השימוש החזק שלו באמנות הקולאז', בין היתר עם חומרים מודפסים ומגזינים. וסלמן הוא רב אמן של פירוק והרכבה, בין אם שברי חיים, בתים או חפצים יום־יומיים הנטענים באסתטיקה של פרסום ומדיה. העבודות שיש בהן לעיתים עיוות פרופורציוני ושימוש בקנבסים לא סטנדרטיים, נראות בחלקן כאילו נעשו על-ידי בינה מלאכותית
תום וסלמן במוזאון ת"א-צלמה גילי מצא
התערוכה נאצרה בצורה מעניינית. לצד יצירותיו מוצגות עבודות מאוסף המוזיאון של אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, אלכס כץ, מילטון אייברי, אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מיקלין תומאס, ועבודת וידאו של דורון סולומונס
התערוכה של וסלמן מאוד צבעונית ומשדרת עליזות, במבט מרחוק. המסרים הנוקבים מתבררים, רק כאשר מתעכבים על היצירות והדימויים. וסלמן בהחלט משתלב בעולם הדיגיטלי העכשווי, ויצירותיו נראות כאילו הקדימו את זמנן. ממליצה למהר לראות.התערוכה תוצג עד סוף דצמבר 2026
תגובות