המשולש הכי בעיר-ת"א
בסופו של יום, מה שחשוב זה מה שנשאר אצלי מהטיול. אם חוץ מתמונות זה גם משהו שאני יכולה למשש ולראות בבית או שזה לבוש עליי, הרי שמדובר במזכרת שמחייה את החוויה. וכן, יש לי נטייה, כמו לילדה חסרת גיל, להתלהב מצעצוע חדש. לכן בימים האחרונים אני חורשת על שתי חולצות וצמד תכשיטים, בציר קניות ממקומות נפלאים שקצת שכחתי על קיומם אבל הם ממש בלב הפועם של תל-אביב.
משולש ברמודה
בשלישי אחד, פעמיים כי טוב ובשני בקרים בשישי שוקק חיים והמונים, גיליתי סצנה תוססת ומרתקת, כזאת שיש לה ראש שמתפצל לשני זנבות. מבחינה גיאוגרפית לא מדובר בדיוק במשולש, אלא יותר בשלושת רבעי מכנס, מין "ברמודה" לא סקסי, שטוריסטיות אמריקאיות אימצו בשילוב שכפ"ץ של כתב שטח, כי על טעם אין מה להתווכח.
ובאמת, לא צריך הרבה דמיון, כדי לראות איך רחוב קינג ג'ורג לוקח שלוחות שיוצרות מין מלבן שנקרא שוק בצלאל ואז מגיע לרחוב אלנבי, רק כדי לקחת אתנחתא בצומת T, שזה מקום טוב להתלבטות ולפיצול אישיות בין שתי הפרעות קשב וריכוז: האחת היא שוק הכרמל המפורסם, והשנייה היא מדרחוב נחלת בנימין – הידוע לא פחות. בכל אחד מהנ"ל ביליתי במשך שעות בשמחה ובששון בלי לקחת בחשבון, שלכל בילוי כזה יש מחיר, בטח כשמדובר על חניונים שמצוידים במונה שמחשב זמן ביחידות של רבע שעה, ואחרי חצי יום נטול שעון הרגשתי כמו אחרי שחוטפים קנס.
נתחיל מהצפון-
רחוב קינג ג'ורג', שבו תמיד נחמד לראות איך ספרים הם אבן שואבת לאנשים. המוסד המיתולוגי "הנסיך הקטן", כורע מעומס של ספרים שנתרמים או נקנים במחיר סמלי, על-ידי מי שעומד מאחורי הרעיון זה כבר העשור השני. אנשים משחקים שש-בש, יושבים לעבוד או ללמוד עם מחשב נייד, קוראים בספרים שכנראה יחזירו אותם למדף, נהנים מתפריט קל בחצר עם עצים שהשתרשו ואור יום שבריא למצב רוח.
על הדרך השוקה עצרתי בחנות גרביים, שהיא מבחן טריוויה, להשכלה הכללית. בחנות Johnson.com בקינג ג'ורג, על כל הזוגות הצבעוניים צרוב פרצוף מפורסם של אמן או סלב ולכן לגרוב אותם עולה 40 ₪ לרגל ימין ושמאל ואנשים בהחלט בעד המחיר, לפי התור בקופה.
הרחובות: בית לחם, טשרניחובסקי (במקור רח' בצלאל) ומכבי היו בעבר עבורי מקום לקנות בו חולצות מודפסות עם לוגו של ביה"ס, או בגד שיימסר ליד שניה מזדמנת.
החניון העצבני שהיה צמוד לשוק וגולח לטובת נדל"ן, הזכיר לי בשעתו מערבון, כשנשים תאבות שוק היו צופרות ללא הכרה לשומר המסכן, שייפתח להן את המחסום למציאון. אבל לכל חסרון יש כידוע יתרון- ובזמנו המחיר האחיד לתושב נאמן והנגישות לסחוב שקיות גם משוק הכרמל עשו את העבודה.
התפלאתי לראות השבוע- שצץ לו חניון דנדש ונסתר מהעין, חניון תת-קרקעי, במתחם הרחובות טשרניחובסקי, מכבי, קינג ג’ורג’ ובית לחם, עם כ- 330 מקומות חנייה לשימוש הציבור והיתר חניות פרטיות לדיירי הפרויקט היוקרתי. מתחם שבו הדירות נמכרו כמו לחמניות חמות, אבל ממש לא במחירי השוק ודוכני הפלאפל של "אכול כפי יכולתך", שהורדו מהבמה שהפכה להיות תפאורה סטרילית, בסטייל סוהו בלונדון. וחייבים לומר-שחנייה פה עולה כעת בין 20 ל-75 ₪, שזה ממש לא עממי.
המדרכות העקומות, בהן גלגלי טרולי נתקעו וגם שפיצים של נעלי עקב, הוחלפו באספלט אחיד יש ספסלי ישיבה, עמודי תאורה, אבל הפלאפל שהיה תג הזיהוי נעלם ויחד איתו נבלעו כל הריחות, הטעמים והקולות והרבה מהעממיות של המקום, שעליו מתנוסס פנטהאוז עם מרפסת בשווי כ-11 מיליון שקל.
הדירות יוקרה הללו מציצות על דוכני השוק, בהם ניתן למצוא מעילים ארוכים ב-40 ₪, חולצות שוות לגברים שיש להן סטייל, נעלי בית מפנקות והכי שמחתי לגלות דוכן שיש לי ממנו חולצת "דיזיגואל", שידעה לא מעט כביסות והיא עדיין במלוא צבעוניותה.
בדוכן הוותיק, הסבירו לי שהם קונים עודפים מהחברה בברצלונה, ולמשל חולצות של המותג שבחנויות עולות כ-250 ₪ הן בסייל אצלם ברבע מחיר. יש להם גם שמלות, שאחת נראתה קופי לכזו שקניתי בחו"ל במטבע יורו, במחיר המלא של כמה מאות שקלים.
ימינה או שמאלה? מדרחובה או שוק?
המדרחוב הוא לכאורה אותו מקום כבר 25 שנה, שבו מדי שלישי ושישי מתקיים יריד אמנים עם כמאתיים ושבעים דוכנים, שצריכים להוכיח את אמנותם הייחודית, כדי להתקבל להציג אומנות שהיא שואו של אדם אחד, זה שעומד מולכם ומרעיון מקורי, שנעשה בעבודת יד.
אז נכון שרוב החומרים הם עדיין עץ, זכוכית, בד, פלסטיק, נייר, אבל היוצרים מתחלפים ומאתגרים את הבאים, שנדמה להם, בעידן של מותגים וגלובליזציה שאין חדש תחת השמש ואני כמותם ממש הופתעתי.
איטלקו-פילים ישמחו להשוואה: המדרחוב הזה מזכיר לי את מה שנקרא "בוטגות" בפירנצה. שם להבדיל מדוכנים ארעיים, אלו הן חנויות קטנות שעברו מאב לבנו, שהוא בעל מקצוע מדופלם כזגג, רצע, או מגלף בשייש והם לובשים סרבל עבודה, ומתגאים בשלט התלוי בכניסה, שכתוב בו ממתי העסק קיים.
בתמונות:המוכרים בדוכנים במדרחוב חלקם חבויים מהעין-צלמה גילי מצא
למה מתכוון המשורר?
למשל לדוכן של בת שבע הראל, שלוקחת את כל צבעי הקשת ודרגות החוזק של קפסולות קפה ושוזרת מהן תכשיטים בצבעים מטאליים, שהם יצירות מרהיבות. השרשראות שלה הן פיסים שקשה מאוד להחליט את מי מהן לקחת הביתה. הן עשירות בשילובים, לעיתים עם עוד חומרים ובדמיון שנשפך מהכוסות קפה, שיש להם בעיני ערך מרתק של מיחזור.
עוד ייאמר בשבחן שהן גם דו-צדדיות ובמבחר יש טבעות, עגילים, צמידים שמוסיפים נוכחות מרשימה לכל בגד. הבטחתי לעצמי לחזור ובינתיים גיליתי שיש פריחה של סדנאות עיצוב בקפסולות אפילו לווילונות ואהילים.
דן רוזן, מתמחה בליצור אופנועים ואופניים מסלילים וככה הוא מלפף בדוכן שלו, הארלי ושאר מוטוריים, שאני מניחה שיש להם גם ערך אספני.
מצאתי גם גברת של מנגנוני שעונים שקוראת לעסק שלה steampunk , שמהקרביים הקטנים שלהם, היא מכינה כיסויים לטלפונים חכמים וגם משלבת את המכניקה העדינה הזו, בתיקים, כובעים, ובחגורות מעור אכותי.
חלפתי על פני משהו שלקח עטיפות של ממתקים וחטיפים, כדוגמת במבה, קפה טורקי, ביסלי, שם עליהם ציפוי חלקלק ועמיד, הוסיף רוכסן קטן והנה מוצר מדליק ונוסטלגי- ארנק יאמי.
הפסקת קפה?
הפסקת קפה עם טעם של נוסטלגיה בפה?, "בקפה בירנבאום" חייבים להזמין את העוגת גבינה עם פירורים שמגיעה בתור משולש ענק, ששלושה יכולים לחלוק. המקום הוא עם אותן בלטות וכסאות פלסטיק מפעם, אבל מי אמר שכל דבר צריך לעבור מתיחת פנים, או להיות מעוצב ברוח עכשווית.
"ג'ונסי גארדנר"- הוא בדיוק ההיפוך העדכני, בית קפה שהקטע האטרקטיבי שלו, היא החצר המדליקה שהומה בצעירים מהאזור, כולל חיות המחמד שלהם. עוגת הגבינה פה היא עם אוכמניות ושאר פירות יער ונראית מפתה.
כשיושבים באחד משני בתי הקפה האלו, אי אפשר להתעלם מהארכיטקטורה הציורית של המדרחוב. להתפעל מבתים שהיו חורבה ואחרי שיפוץ ושימור הם נראים כמו פנינים צבעוניות, בסגנון העיר הלבנה מפעם, וכל האלמנטים היפים של החזיתות בולטים במיוחדותם.
פני המדרחוב-חזיתות משופצות, משומרות, בעלות צביון אותנטי-צלמה גילי מצא
יאללה שוק הכרמל-
זה לא חדש ששוק הכרמל הוא כבר לא המקום לחפש בו את הירקות, פירות, בשר, דגים, לחמים, פרחים לשבת במחיר אטרקטיבי, כי המחירים בו עלו גם עלו, והסחורה היא לא בהכרח הכי טובה בעיר. אבל-אם אתם רוצים ארוחת טעימות ולהתלהב מוייב של מטבחים מכל התפוצות והלאומים, זה המקום הכי אין בעיר.
בתמונות:מדגם של מטבחים בשוק הכרמל-צלמה גילי מצא
קבב רומני, חומוסיות ומסבחה, בורקס טורקי, קונוסים ואצות ים, חאצ'פורי וחינקאלי וכך הלאה מתחבאים בסמטאות המקבילות ושווה להגיח אליהן, גם כדי לברוח מהצפיפות.
כסאות בר לישיבה בחוץ, הם הקטע החזק של כל המקומות שמודעים לכך, שמי שבא לשוק הכרמל רוצה גם לשטוף את העיניים במגוון האנתרופולוגי שחולף בו. נכון שזה לא נח לישיבה וגם אין מרחב ביטוי לצלחת, אבל העם דורש סחבקיות והשוק הוא מקום טוב באמצע העיר לכולם.
לפעמים יש הופעות חיות של טריו ג'אז, או זמר עם דף פייסבוק פעיל, שצריכים להתגבר על הדציבלים של הסוחרים בשוק, שנדמה שהתעייפו מלצעוק חזק כדי לפרסם את מרכולתם.
שפים ידועים גם פתחו דוכנים, או בית אוכל-ההגדרה החדשה הפלצנית קמעה. חנויות תבלינים, מיצים, קליית קפה, פיצוחים, נרגילות, כלי בית עדיין פה, אבל המחירים נעשו קבועים וכל הקטע של המיקוח, גם חלף זמנו.
בתמונות:שוק הכרמל. מימין דוכן בשרי של "פנדה", משמאל בורקס טורקי עם כל התוספות, מתחת-מסעדת בשר. צלמה גילי מצא
מה עוד? -רחוב שינקין, שמחכה לי ולכם לגלות אותו "ולקטוף" את הפירות כמו בתמונות כאן למטה-שצלמתי בשוק.
