יאיוי קוסאמה בתל אביב-רטרוספקטיבה נפשית
חודשים מדברים על זה בחוגים של יודעי דבר, שהיא מגיעה לישראל. זאת אומרת גוף העבודות שלה, שמייצג את האגדה החיה, המולטי אמנית יאיוי קוסאמה. מי שקצת יודע מי זו קוסאמה, ולא ניזון רק מהקלישאה המקוממת של "כוכבת אינסטגרם בת 92, זו שמציירת נקודות, האמנית עם האובססיה", יודע שאין מה לצפות ממנה לצאת את גבולות יפן, מה שמעבה את רמת הפופולריות שלה
נוסף לפוטוגניות נטולת גיל, עם אלף פנים ומאות אאוטפיט מטריפים, ויטמין המסתוריות, הוא זה שהכי מגרה את יצר הסקרנות ומביא לה קהל, שאמנות היא לאו דווקא הלחם והחמאה שלו. קהל שקונה את הגירויים הרבים שהיא מספקת, אבל לא מעמיק דיו, בפרסונה המדהימה של היוצרת
אתמול היה היום
אתמול נכחתי בחגיגת פתיחה לתקשורת של המגה-תערוכה של יאיוי קוסאמה, במוזאון ת"א. במסיבת עיתונאים שהייתה וומן פאור נהדר: עם מנכ"לית המוזיאון, אוצרת התערוכה ואוצרות המשנה, והבנתי שהגירל'ס עשו את מלאכתן בתבונה ורגישות ואני נכנסת לטיול עומק של רטרוספקטיבה ייחודית בעולם
את קוסאמה, אפשר לראות במוזאונים וגלריות ברחבי הגלובוס (כעת בגן הבוטני בניו-יורק), במוזאון שלה בטוקיו ובעיירת הולדתה מצומוטו ביפן, אבל לתערוכה שמשתרעת על פני שש גלריות, בשני מבני המוזאון, עם כ-250 יצירות, שחלקן נעשו ממש לכבוד המאורע, צריך לפרוש שטיח אדום, כתערוכה אולי הכי חשובה והגדולה שהושקה בארץ לאמן וכרטרוספקטיבה, מהטובות שנעשו לקוסאמה
איך מסכמים קוסאמה
אי אפשר, אז לא אנסה, לדעתי אף אחד לא יכול, גם לא "אנשים רציניים" מתחום האמנות וגם לא מתחום הנפש, שבו קוסאמה מהלכת על גבולות פריכים ולעיתים קשים לעיכול, עליהם היא מדברת פה ושם, מעט מדי לטעמי. התערוכה מאורגנת באופן כרונולוגי, כאשר בכל אולם יש הי-לייט משלו. אפשר לעקוב אחרי ההתפתחות שלה מעבודות מוקדמות על נייר ביפן ועד פריצות הדרך ששינו את עולם האמנות, שעשתה בניו יורק. העיר בה הפכה לכוכבת מטאורית ושם גם התרסקה, כמו באחד מחדרי הללה-לנד מזכוכית, שהיא יוצרת
הכרונולוגיה עוזרת להשקיט במעט, את הפרעת הקשב והריכוז, שנוצרת למשל מהתבוננות ממושכת בסדרת העבודות המונומנטליות "נפשי הנצחית", שהיא החלה לעבוד עליהן ב-2009. עבודות שהן פראיות, הזייתיות, טרופות בצבעים, בצורות, בחזרתיות חסרת גבולות. מתוך כ-700 עבודות כאלו שקוסאמה יצרה כמסמך, פה יש שלושה קירות ענק, שהן רק טעימה מהסוגה הזו, שהיא כתב סתרים
בתור מהפכנית ומורדת בדם, היא יצרה מופעי הפנינג-פסטיבלי גוף ששלבו ערום, היא יצרה מיצגים בקנה מידה חסר תקדים, יצרה עבודות וידאו, קיימה שיתופי פעולה עם מעצבים ומותגי על, וכשהיה לה קצר ביכולת לצייר או לפסל או לעבוד בחומר, כתבה רומנים, סיפורים קצרים ושירה
מיצב ענק
"זר של אהבה שראיתי ביקום", הוא מבוך ענק, שהוא דנדש לכבוד התערוכה, שבו לפי הנרטיב של קוסאמה, אתה מאבד כיוון, מאבד את מה שנדמה כמוכר, רואה עוד ועוד מאותו דבר, בשפע שמהמם את החושים ולא משעמם אף פעם
מבוך שמשקף את מה שקוסאמה הכי אוהבת: להטמע בתוך משהו ענק, בין אם זה במיצבים בהם היא לובשת בגד זהה לרקע, או שותלת בהם בובה בת דמותה. בהחלט הגיוני עבור מי שבחרה באמנות כבן זוג, בטוטאליות שאין שני לה. המיצב הזה מורכב מעשרות זרועות מתנפחות דמויות תמנון, מנוקדות בשחור, על רקע וורוד בזוקה, ולרגע חששתי שהן ילפתו אותי, בזרות האימתנית שלהן ובאובססיה הפונקטואלית
הדלעות של קוסאמה
אצל קוסאמה יש חגיגת הלואין כל השנה. פסל החוצות שלה באי האמנות נאושימה ביפן, שנסחף השנה לים בצונאמי, משך גלי תשומת לב גואה וחדשה. בביאנלה ה-45 בוונציה, היא ייצגה את יפן עם דלעות וחילקה לבאים במיצג, דלעות זעירות, שכיום שוויון בוודאי עצום
הדלעות הגיעו גם לתל אביב-שימו לב אליהם כפסלים במעברים השונים וגם כחדר פיפ שואו. עוד המצאה ממוחה הקודח של קוסאמה, מתחם מרובע עם מדרגות, שמציצים לתוכו דרך מספר פתחים, והטלפון שלך ושל כל המציצנים האחרים, מתמזג באלפי הנקודות השחורות על רקע צהוב. הרגשתי בעצמי דלעת ודאגתי רק לא לשמוט את הנייד פנימה, כי אין דרך לחלץ אותו, עד סוף התערוכה
חדרי האינסוף
בתערוכה ישנם ארבעה "חדרי אינסוף", שהם חדרי מראות בתוך מראות, שהתורים אליהם מסבירים את מיקומם. קוסאמה היא פרסומאית גאונה, אלופת מדיה חברתית ושיווק, שלמרות שטענה שהיא א-מינית השתמשה הרבה בסקס כמקדם מכירות והתערטלה בחופשיות, בשנות השישים העליזות, במיצבים שצולמו מכל עבר ואיבר. "שדה הפאלוסים" שמוצג פה שהוא חדר מראות יחסית קטן, אבל מייצר הדהוד ושכפול אינסופי ואתה טובע בפאלוסים שמסתערים מכל כיוון
תערוכת יאיוי קוסאמה-צלמה גילי מצא
אחד מחדרי המראות הכי מרוחק במוזאון ותחום במבנה מסוגר, נוצר כעבודת בכורה לתל-אביב. השומרת שהכניסה אותי אליו, הזהירה אותי ש"יש לי דקה וחצי בתוכו-שזה כי את אחרונה", והדגישה איפה דלת היציאה, כשראתה שאני בוהה בכל מבזקי האורות, הכדורים, ועוד דברים שלא הצלחתי לתת להם שמות, כי הייתי המומה מהגודש
האמת, לרגע נלחצתי שאולי אתנגש באיזה כדור זכוכית-בדולח-חומר הזייה, ונזהרתי מאוד בצעדי. נטמעת באור האינסופי הזה של היקום הקוסאמי-קוסמי, עצמתי את העיניים, כדי להתאפס ולפתוח לשנייה את הדלת, כדי לנשום חמצן טרי מבום על-חושי
המלצת התעכבות
בבקשה תמצאו את הספסלים המתחבאים בכל אולם, כי שם תתוודעו בסרטים דוקומנטריים, לקוסאמה שמדברים אודותיה ולעיתים היא נכנסת לפריים ומספרת באנגלית, שזה כשלעצמו מסמך נדיר. באחד מהסרטים נאמר שהיא הייתה מוכנה לעשות כל דבר, כדי להתפרסם ולהתחבר לאנשים הנכונים וכנראה שזה גבה ממנה מחיר עצום, בדעבד. בסרט מסויים נרמז קשר חולני-נצלני עם אמן מבוגר וידוע
בעיניים קפואות, בפנים נטולות מימיקה, קוסאמה מקרינה עצבות תהומית וניתוק. נראה שהמילים לא זורמות ממנה, שהיא מעדיפה לנוע במעגלים תזזיתיים במיצבים שלה, או עם המכחולים שלה שמנקדים אלפי נקודות, רשתות אינסופיות, שמרגיעות את הסערה בנפשה
תווי נפש
אחרי שכולם הלכו, הסתובבתי עוד פרק זמן ניכר, לגמרי לבדי, בוחנת כל יצירה לעומקה ומבינה שאני רואה אינסופיות שאי אפשר לשבוע ממנה. כשרציתי עוד סיבוב לפני פרידה, גיליתי שכל האולמות נסגרו בדלתות עץ חומות ומאחוריהן השארתי את הקוסאמה הפרטית, שנגעה בליבי
קוסאמה מבחינתי היא השראה, כאישה ששברה מוסכמות בכל קנה מידה אפשרי, וגם שברה את עצמה, עד שחזרה ליפן בשנת 1973, כדי להתאשפז. שם זכתה בפריבילגיה שכל אמן בסכנת חיים, היה מת לקבל, סטודיו צמוד להשגחה רפואית. קוסאמה יוצאת מדי בוקר מהמוסד הפסיכיאטרי, שבו היא מתגוררת בטוקיו לסטודיו שלה ובסוף היום, שבה למוסד השכן
קוסאמה היא מתמודדת נפש אמיצה מאוד, ולא חולת נפש, יחי ההבדל הסמנטי והמשמעותי. היא המאסטרית הכי גדולה לטעמי, לתרפיה עצמית באמצעות אמנות. היוצרת הזו היא בעיני נס מדעי, תופעה פסיכיאטרית, שראוי לחקור אותה
בת יחידה לאמא אכזרית שהשמידה את יצירותיה ואבא, אלים. מהצמד חמד הזה קיבלה סט של "מתנות" כמו הפרעה כפייתית טורדנית, דיכאונות, חרדות, ניסיונות אובדניים, ועל על פי כן, היא המשיכה ליצור
באיזו נחישות, בטחון ואמונה היא נחתה זרה לחלוטין, יפנית קומפקטית בניו-יורק, חסרת מורא והמציאה שפות פרובוקטיביות, במדיומים שונים, כולל אופנה וכתיבה. קוסאמה חיה בעולם מופלא משלה, והעולם פשוט עוקב אחריה בהשתאות ומסיר את הכובע, בתורים אינסופיים, בכרטיסים שהם חודשים מראש סולד אאוט, גם בתערוכות שהן חיקוי סיני למהדרין
עומדים בתור
זו לא תהיה הגזמה לומר שקוסאמה שנתנה אור ירוק למוזאון, במהלך ימי הקורונה העצובים-מסוגרים הופכת את תל-אביב לסיבה טובה לנחות בה ולקוות להיות בתערוכה, כי לפי הדיווחים נמכרו כארבעים אלף כרטיסים, ביומיים, מכירת שיא שלא נראתה בארץ מעולם
התמורה לאגרה היא כוריאוגרפיה מאתגרת בבלט מופתי, שיש בו את המערכות העיקריות בתקופות היצירה העיקריות של האמנית, הכי אותנטית לעצמה. למי שתוהה, נציגים מהסטודיו של קוסאמה הגיעו להעמדת התערוכה, היו מעורבים בכל פרט וכמובן קוסאמה עצמה בדקה ואישרה, כמי שיצירותיה, הן שלוחות של גופה ונפשה
בדרך החוצה מהתערוכה, תעצרו לקפה ועוגה בגן הפסלים, שם הנקודות האדומות של קוסאמה טיפסו על עצים, ז'אנר אמנותי (עצים סרוגים ודומיהם), שגם אותו, היא הייתה הראשונה להמציא
תערוכת יאיוי קוסאמה-צלמה גילי מצא
בקשה אישית
אני ממש מקווה-שההון הרב שקוסאמה צוברת, יוקצה למחקר פסיכיאטרי חדשני מסוגו ולפיתוח מערכת רפואית ובתי חולים לטובת מתמודדי נפש-אמנים בשלב ראשון
בעומק ליבי אני רוצה לראות סרט דוקו חושפני, על העבודה של קוסאמה עם הרופאים, שמחזיקים אותה בחיים, כי היא ניסתה/רצתה להתאבד. אני מבקשת לדעת שקוסאמה משאירה צוואה, שתסיר את הנקודות השחורות וכל הסטיגמות המכוערות, שגורמות לאנשים מוכשרים בטרוף, לסבול בשקט נטול רייטינג, עם המון בושה
רק משהי בסדר גודל של קוסאמה, שלא פחדה מאף אחד, יכולה לחולל מהפך. רק קוסאמה אחת, יכולה לדבר על חללי הנפש ולגייס מיליונים ושיח ציבורי, כמו שמתקיים באמפטיה, רגישות וקדושה לגבי חולים ממאירים בגופם
רק את, מכירה את עומקם של חדרי האינסוף בנפש, החדרים האפלים והנוראיים, שקושרים אנשים למיטות וגורמים להם לאבד את שלהבת החיים. רק את יכולה לתת לעולם מופע מציצני-אותנטי כמו שאת אוהבת, עם תקווה ענקית לריפוי
תערוכת יאיוי קוסאמה-צלמה גילי מצא
