לטייל בין גרפיטי של "חרבות ברזל"
בימים עצובים אלו, אין מקלט טוב יותר לנפש, מאשר אמנות. ואין כמו אמנות רחוב, כדי להשפריץ קשת רגשות עזה, על קירות מוזאון פתוח. הצטרפתי השבוע לסיור בעקבות גיבורי
מלחמה, שמהווים השראה ואור גדול בחושך הלאומי, שפקד אותנו מאז השביעי לאוקטובר
חברת "גרפיטיול", מתמחה בסיורים אורבניים של גרפיטי, שחלק ניכר מהם, הם בעצמם מציירים. מעניין לשמוע איך התגלגל הסיפור "בשנת 2011 היו כמה מקרים של הדרת נשים שזעזעו אותי", אומרת אלינוי קיסלוב מייסדת המיזם." החלטתי יחד עם שתי קולגות שלי לצאת לעשות על זה גרפיטי. זה נשמע מגניב, אבל זה לא היה, כי אנשים התייחסו אל זה בשלילה, אפילו כונדליזם, פתחו לנו תיק פלילי ובילינו לילה במעצר"
מפה לשם, הציורים שלהם קיבלו פידבק חיובי, כמו למשל "מועדון ה-27" המפורסם והן הבינו, שהן רוצות להשפיע על כמה שיותר אנשים, להעביר מסר שלא ייעלם מיידית ושגרפיטי זו דרך מסקרנת וחדשה בארץ
הן התחילו לצייר, לחתום בחתימה משותפת "גרפיטיול" ולהזמין בני משפחה וחברים לסיבוב יצירתי. התגובות המתלהבות הבהירו להן שיש פוטנציאל לסיורים. היום הן מציעות סיורים לא רק בת"א, אלא גם בחיפה, ירושלים ואפילו אתונה
הסיור שלקחתי השבוע מתקיים בשכונת קריית המלאכה, בסמוך לפלורנטין, בירת הגרפיטי של ישראל. הוא קונספט חדשני, שנולד בעקבות "חרבות ברזל". את המתח המצטבר מהשביעי באוקטובר, הן יצאו לפרוק על הקירות, במה שהן הכי טובות
"אצלנו בצוות גרפיטיול, יש כאלו שלקחו חלק במסיבה הגדולה (ותודה לאל ניצלו),חלקנו איבדו אנשים קרובים, אחרים רצים מהבית למקלט עם התקפי חרדה ויש לנו גם נציגות במילואים"
הן הבינו שיש מספיק חדשות רעות, שמורידות את המורל ולכן הן צריכות לחפש אימג'ים שירימו. הן מצאו איור של דניאל עמית לרחל מאופקים עם העוגיות, ובהסכמתו הן עשו את הגרפיטי המלחמתי הראשון. העבודה קיבלה יופי של הדים תקשורתים, פרגון ובקשות להמשך הקונספט. המציאות סיפקה כל רגע עוד סיפור חזק והן הבינו שהן רוצות ל"נעוץ על הקיר", אירועים ספציפיים שישמרו למשך שבועות ואולי חודשים
את הארועים הללו מייצגים אנשים אמיצים, שהפכו בעל כורחם לגיבורי תרבות, ש"בגרפטיול", רוצים להבטיח שהמעשים שעשו יישמרו הרבה זמן ויסופרו לקהל הרחב, כולל לתיירים שיגיעו. ציור טרי נוסף היה "תודה לשלושת האלופים", ישראל זיו, יאיר גולן ונעם תיכון, שלושה אלופים בדימוס, שבאותה שבת ארורה, יצאו ביוזמתם להלחם כמו אחרון החיילים
הצוות צייר אותם כמו גיבורי על במדי צה"ל, אבל הרקע נראה להם מיותם, אז הם הוסיפו מגיני דוד. תוך שמונה שעות הציור הזה, שנעשה עם רולר היה "באוויר".
צעדנו ברחובות העיקריים של האזור התעשייתי, שמאכלס רפדים, נגריות, חנויות ומפעלי תעשיה קטנים. בעשור האחרון, המקום הפך לסצנה אמנותית בועטת. אלינוי ידעה להוביל אותנו בסמטאות צרות, כדי לגלות ציורים מסויימים כמו הנשיקה בין חמאס לאיסיס, הלוא הוא דאעש. ציור מחווה לנשיקה מפורסמת בברלין. כדי להעצים את האפקט הציני, הן ציירו ברקע את דגל ישראל
אהבתי את הקונספט של האדרת גיבורות המלחמה, שבא לידי ביטוי במוראל עם המג"בניקית שפרה בוכריס, אמא לעשרה ילדים, שנשארו בבית והיא נסעה כדי להציל עשרות ילדים של אחרים מהמסיבה, במכונית שלה
יצירת מחווה לענבל ליברמן, הרבשצ"ית של ניר עוז, שהצילה את הקיבוץ. גם היא מצויירת כמו גיבורת על, למרות שהיא מאוד צנועה ונרתעת מפרסום
פופאי המלח המיתולוגי, קרוי פה בשם "הופ", תקווה, והוא לובש כחול-לבן. עוז דוידיאן, שבמשך יומיים העמיס עשרות בליינים וניצולים, גם קיבל קיר
עוד ארבעה שנכנסו לפנתאון של גיבורים אלמותיים שלמרבה הצער נרצחו הם בן שמעוני, שניצל מהמסיבה וחזר ארבע פעמים לחלץ אנשים, עווד דרוואשה, נהג האמבלונס שטיפל באנשים וענר שפירא, שברח למיגונית ותפס שבעה רימונים שהושלכו ובשמיני הוא נהרג ועמית מן, הפרמדקית המדהימה, שהצילה עשרות ונרצחה
עצרנו ליד שיר שכתבה ניצן מינץ בעזרת שבלונה, שהיא בת הזוג של דדה, אמן גרפיטי בינלאומי. כעת הם יצרו בניו-יורק את הפוסטרים של "חטופים", שמופצים בכל העולם והפכו לאחד מסמלי המלחמה, הכי חזקים. יש פה גם ציור ענק בהשראת הגרניקה של פיקאסו.
יצירות שונות גם של ניצן מינץ-צלמה גילי מצא
בסוף הסיור שנמשך כשעה וחצי, שלאורכו יש מרחבים מוגנים, קיבלנו הזדמנות להתנסות בהשפרצה וריסוס ממיכלי ספריי ריחניים. אלינוי הדריכה אותנו, מה מידת הלחיצה והמרחק הנכונים מהקיר וביחד יצרנו כתובת "משקפיים וורודים". מסתבר שחוץ ממיומנות, חשובה המהירות כי מדובר בציור מחתרתי שלא רוצים להתקל במהלך יצירתו בשום גורם "חוקי"
המלצה חמה-בימים עצובים אלה, שאנשים כל הזמן מחוברים למסכים, הסיור הזה הוא הפוגה מרעננת מלחץ, הזמנה לפתוח שוב את העיניים, את הראש ואת היצירתיות.
לכתבות אמנותיות אקטואליות נוספות:
