עמק הדורו, פורטו-פורטוגל
מעולם לא התיימרתי להיות מבינה גדולה ביין, בשנתוני בצירים, בזני ענבים ובסוגי חביות ליישון. אבל גם אנשים כמוני עשויים ליהנות מאוד מטיול יין בעמק הדורו (Douro) בצפון מערב פורטוגל.
כמעט מאתיים קילומטרים של טרסות צפופות לאורך ערוץ נהר צר, המתפתל בין גדות סלעיות, מצע מחשל לגפנים שנאחזות בו. למתבונן הפיכח נראים הכרמים האלה כמו שמיכת ענק. כשלושים אלף חקלאים מתפרנסים במתלולי עמק הדורו, מכ-15 זני ענבים.
לחיי פינו וקברנה
פינו וקברנה, הם חומרי הגלם ליין הפורט המפורסם של האזור וליינות נוספים. בשנת 2000 השכילו הייננים להתאחד, ויצרו את דרך הפורטו, מסלול בעקבות יין הפורט. שבילים נכבשו לכבישים נוחים יחסית, אם כי עדיין צריך להיות נהג מיומן וזהיר בעשרות עקלתונים, שאין דרך מהירה לעקוף אותם בגלל הטרסות.
לאורך הנתיב הוקמו מלונות יין וספא, כי מתברר שיין וספא הולכים יחד לא פחות טוב מיין וגבינות, ולו משום שהם פונים לאותו קהל יעד. חלק מהמלונות ומהאכסניות הללו הם קינטות (quintas), אחוזות יין היסטוריות, שבהן יוצר הפורט בימים עברו (וגם בהווה).
אפשר ללון בהן בנוף של כרמים ונהר, לסעוד בהן (יש בהן אפילו מסעדות מכוכבות מישלן), ולצפות בתהליך הכנת המשקה בסיורי יין באחד מכחמישים כרמי-יקבי האזור, לרוב סיורי בוטיק אינטימיים.
במאה ה-19 התעבורה הפופולרית באזור המאתגר הזה -בראגה לפורטו, הייתה ברכבת.
ברכבת מבראגה לפורטו
גם היום ניתן לערוך בו מסע ברכבת (ובזמן) שמתאים גם למשפחות. ברכבת חמישה קרונות וקטר משקשק. הסיור מתחיל בבית העירייה של Reuga de Peso ומשם עוברים בתחנות שונות על גדות הדוארו. גם אם מטיילים ברכב, חובה לעצור בתחנת Pinhao, כדי לראות את אחת הדוגמאות המרשימות לאמנות האזולחוס (azulejos), אריחי הקרמיקה המצוירים.
אזולחוס כחולים
שמם הפורטוגלי של האריחים נגזר מהמילה תכלת, שכן צבעם כתכלת של ים רגוע, ועליהם נופים, סצנות היסטוריות, תמונות דתיות ועוד. ואם כבר מזכירים את האריחים הפורטוגליים, כשתהיו בעיר פורטו חובה לבקר בתחנת הרכבת המרכזית Sao Bento - יצירת מופת עצומת ממדים, שבמבואה שלה כעשרים אלף אריחי אזולחוס. פורטו עשירה בחיים תרבותיים וקולינריים וביופי ארכיטקטוני ייחודי של מבנים ציבוריים ופרטיים. לצד האטרקציות המוכרות והמפורסמות יש גם קטנות ונחמדות, וידועות פחות.
בראגה
קילומטרים מפרידים בין פורטו לבראגה (Braga), העיר העתיקה בפורטוגל. בראגה קיבלה את הכינויים "עיר הארכיבישופים" ו"רומא של פורטוגל", עם המוני כנסיות וקפלות לרבבות עולי רגל בדרכם לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה, השכנה מספרד, יעד צליינות מהמפורסמים בעולם הנוצרי. שווה להעפיל לקתדרלת בראגה, בטרק רגלי ביער נחמד, שבסופו 747 מדרגות. אפשר את מחציתן לעשות בקרונועית שמופעלת על סירקולציה של מים.
הקרונועית מקרטעת במשך כעשר דקות, והבונוס הוא תצפית לעיר, בתנאי שאין גשם, שלפעמים ניתך גם באמצע הקיץ. הקתדרלה מהמאה ה-12 היא שעטנז סגנוני מרשים, ויש בה פסל מפורסם, "המדונה של החלב" (Madona do Leite) - מריה חשופת חזה המניקה את ישו, יצירה שמפגינה נועזות מפתיעה לז'אנר.
לאוהבי שווקים
פורטו היא חגיגה. רבים מהם פעילים בעיקר בסופי שבוע. שוק Matosinhos בקצה העיר, שתי קומות שהם חלל פתוח ענק ומקורה. עשרות דוכני דגים מרהיבים, שלל טרי מהבוקר. השוק הרשמי bolhao משמר ניחוחות עבר אותנטיים, עם פרזולים רקועים בסגנון ארט דקו.שוק הציפורים (הוא משנה מיקום, צריך לברר עם המקומיים) קשור בספורט מקומי של תחרויות מירוץ של אנשים עם ציפורים מאולפות. משלחים אותן בבוקר, והראשונה שמגיעה ליעד - מנצחת.
בשוק Vandoma, במדרון שכונת העוני הנשפכת לנהר, אלפי פריטים פרוסים על האספלט, חלקם סחורה גנובה מהלילה הקודם, לכן לא מומלץ לצלמם.
לאוהבי גנים
"הגנים הרומנטיים" של העיר מצדיקים את שמם. בעבר היה זה ביתו של שליט ממשפחת סבויה הידועה. יופי של פינות מוצלות, גינת ורדים ריחנית, פסלי אוהבים, ותצפית שמחמיאה לעיר ולששת גשריה. מקום מושלם לברוח מהבאזז התיירותי, שלא מגיע לכאן. להבדיל מ"גני סרוואלס", שמקיים פסטיבלים וקונצרטים המוניים ויש בו מוזיאון לאמנות מודרנית.
לאוהבי מוזיקה
אי-אפשר בלי להזכיר את מוזיקת הנשמה הפורטוגזית, הפאדו, שמוצאה בשירי יגון עממיים שבירתם דווקא ליסבון. העמליה רודריגז החדשה של הסגנון הזה היא הזמרת האקסטרווגנטית מריזה, שגם הופיעה בארץ. ב"בית המוזיקה" - Casa da Musica של פורטו היא נותנת קונצרטים שמכורים חודשים מראש, ושווה לעשות בו סיור מודרך (בתשלום), כי הוא מופת ארכיטקטוני ואקוסטי. בכל אולם יש אפקטים מיוחדים, חיישנים בקירות ובכיסאות, פעלולי סאונד אינטראקטיביים, חדר המונגש לעיוורים ולמוגבלים ועוד הפתעות.
