פוסט טראומה-פוטו תרפיה בחיפה
דילמת בוקר
רציתי להישאר במיטה. הגוף שלי רצה להבריז לחברתי הבלוגרית אילנה בר, הנפש לא. קבענו שישי בעשר בבוקר, באמצע הדרך לפסטיבל קירות מצויירים- גרפיטי בחיפה. ידעתי שזה יעשה לי טוב, לצמצם את המחשבות שלי לריבוע הקטן בעינית של המצלמה. לעשות קלוז-אפ על מה שיש מולי עכשיו, בלי העורב שצורח בפולנית אסלית :"מה היה?", "מה יהיה?", דאגות, פחדים, כיווץ בגוף, יאללה נתכסה בשמיכה. אז לקחתי את הראש לשיחה ארוכה והוא הבין, שיש לו מה להפסיד והצלחנו לדייק לדייט במושב בפאתי השרון.
תירוצים
הרגל השמאלית שולחת דקירות של כאב. כשאילנה עוצרת לתדלק, אני עושה וריאציה מוזרה של התקפלויות-מתיחות תוך כדי ייצוב, בעזרת עמוד שצמוד אליו פח. אני צריכה איזו פחמימה מנחמת ומסתפקת במסטיק סמוי. אין פקקים, הכל זורם חוץ ממני. אנחנו מגיעות לחניון של תחנת הרכבת בחיפה. השמש לא קופחת כמו שחששתי, אפילו יש עננות קלילה, הלך לי עוד תירוץ ממש טוב. אני זקוקה לחיבוק לפני שמתחילים. לאילנה יש אחד כזה טוב ומועך.
פוטו-תרפיה
לפנינו מרוח ציור קיר ענק, שצולם מאין ספור זוויות. אילנה ואני מתפצלות בלי לדבר. בפינה חבויה, אני רואה את הסטיקר הזה, סימן מהיקום שאני במקום הנכון: "הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה". בינגו. יש לי הארה, אני מציעה לאילנה שנעשה פוטו-תרפיה. כל אחת תצלם דברים שמעירים בה אסוציאציות שיתגבשו לטכסט, בתנאי שהוא קצר וקולע. להתמקד ולבחור- רלוונטי לכל תחום בחיי. ואז אני נבהלת מזה שאצלם המון ואטבע במיון. "בואי נחשוב על מספר", אני מציעה ושתינו אומרות פה אחד: "עשרים".
להתכתב עם קיר
אני חייבת ריסטרט: פיפי -אאוט, מיץ תפוזים -אין, להשפריץ בריאות וחיוביות. בשרותים של בית קפה איני- תלוי שלט "אם היית קפה היה נחמד". מה לעשות אבל אני לא. בשרותים של מקום אחר השילוב בין נייר טואלט, פח, קשקוש על הקיר בצבע אדום שנראה לי כאילו צוייר בדם, יותר מעניין בעיני. הנפש שלי מתכתבת איתו - מילה פלצנית שאהובה על מבקרי אמנות.
גוף העבודה
ציור קיר ססגוני- עושה לאילנה ולי אסוציאציה לדיוקן של פרידה קאלו והגבות המפורסמות, אממה קצת אסייתית. אני מצלמת את האסתטיקה היפה ואז בוחרת רק בחלק התחתון, שנקטע במותניים ונגמר במדרכה. למה?, ככה. לא הכל צריך להיות מושלם. תפנימי בעצמך, גילי.
המילה שלי
עבודת זכוכית מהפנטת- על שני קירות עם פינה משותפת, משתקפות מילים ודיוקנאות. אני עושה קלוז-אפ לדואט: Sensation- Intelect אוהו, הדיאלוג המתיש בין השכל לרגש. מי יקבע, מי צודק, איפה האמצע?.
מנעול אמיתי - משתלב בציור קיר שחתיכה קטנה ממנו מתקלפת. מנעול מדבר אלי בתחושה של אין מוצא.
בתמונה הגדולה אני מגלה עוד מנעול?, שיש בו סימטריה של אותו חותם ידיים בשמאל וימין וגם הכיתוב Unity. הייתי רוצה אחדות, איזון וגם למצוא את החצי השני שלי. מודה במשאלה.
מנוחת הצלמת
אני מוצאת ספסל כדי לאכול בו את התפוח שלגייה האדום שלי. הספסל יושב בקצה של שורשים שמשתרגים כמו מפת דרך. אני מצלמת אותם ואז מהספסל, זווית הפוכה-מנעלי ההתעמלות שלי בפלורסנט כחול-צהוב. לאן ללכת?, מה הכיוון הכללי?.
חיפה תחתית
ציור על בית מגורים שכעת הוא הוסטל ונדל"ן משודרג למשקיעים. הוא תזזיתי, דורש תשומת לב לפרטים הרבים, משולב ברטרו של סמלים מפעם, מזכיר קצת פופ-ארט בסגנון אנדי וורהול. אני תופסת זווית לקטע עם המילה חיפה ופנס רחוב. פנסי רחוב מספרים בעיני סיפור כמו ספסלים, עם או בלי זוגות נוגים של קשישים.
שימי לב "Fill your mind with truth"
יש שם עוד חלק שמדבר על אהבה ודווקא המילה האוהבת מוסתרת עם עלי כותרת של סיגלית כחולה. "רק האמת תביא ישועה", אני עושה פראפרזה בסגנון מהטמה גנדי ההודי או הדאלי-לאמה הטיבטי
הנה בודהה
רק דברנו על הטיבטי וצץ לפני מודט מצטיין, שהראש שלו מצמיח תבלין לפסטה או לתה.
אדום לוהט
אין כמו רכבת אדומה, עציץ אדום, עששית, צמחים שתולים בפיילות מפעם, כדי לשמח לב עירונית צפונית-מתל אביב.
לחיי החפצים החלודים והספינות שבדרך
בגלגול קודם כנראה הייתי מלח. זו לא טעות כתיב, למרות שיש מצב שגם הייתי מלאך. על רקע נמל חיפה, נזכרתי שלפני כמה חודשים עליתי פה על סיפונה של נושאת מטוסים יוונית. אל תשאלו אותי למה. היה בהחלט יאסו.
הכל פתוח It might be today
נכון הגיע הזמן לחשוב אחרת, לפעול אחרת, לצאת מהשגרה של דלת אמותי.
חלונות הזדמנויות
אם רק ארים את המבט ואשים לב. לפעמים זה ממש מול האף.
בועת המחשבות
"אז מה יהיה?", שואל פרח הקיר, מודאג בעל כורחו.
"אני מוצא תשובות, רק כשאני מדליק סיגריה"-עונה לו גבר בקיר שממול ונושף עשן.
משאלות ותובנות Wish-List it
מילאתי מחברות מאז ועד הלום בכל-כך הרבה "לו יהי". הלכתי לאשרם בהודו, ל"מקדש" זן ביוון, גמעתי סדנאות רוחניקיות, שיטות פרקטיות, מנטרות להתמרת חשיבה. הזעתי, דמעתי, התזתי דם. המצאתי את עצמי מחדש שוב ושוב ועדיין אני גולם, שמנסה להיות פרפר.
It's all in your head
לא יכולתי לבקש תשובה מושלמת יותר, למשפט הראשון שהעליתי פה על הפחד, כדי לסגור את היום ופתאום שמתי לב, שהרגל כבר לא מציקה. מצב התבוננות אפשר לי לוותר על הכאב.
לסיכום:
בחרתי להעלות מקבץ אסוציאציות ואחר-כך בועות קומיקס כמשפטי חיזוק עצמי, סגנון לואיז היי, כוהנת הניו-אייג' של שנות השמונים. נהניתי מהתהליך. זרמתי, צחקתי, הרצנתי ושחררתי את ציפור הנפש הכלואה.
רוצים לקרוא עוד פוסטים על אמנות רחוב בארץ?
על נתניה-פה באנגלית
על גרפיטי בפלורנטין ת"א-כאן
אמנות רחוב בחו"ל:
על מרסיי-זה המקום
