טביליסי: 5 בתי הקפה הכי טובים


קפה גאורגי "מצוייר" כמו הכתב המקומי-צלמה גילי מצא




סצנת הקפאין של בירת גאורגיה

לאחרונה הזדמן לי לנחות שוב בעיר טביליסי-(כתבה ב"גלובס") בירת גאורגיה ולגלות שזמן יכול להיות מרכיב מתעתע. בסך הכל שלוש שנים עברו מאז שבקרתי בה, ונדמה כאילו מישהו הכניס אותה למנהרת זמן והאיץ את חלקיקיה במהירות מדומה.

למה אני מתכוונת בפרוזה לעיל? – ניכר שיש יד מכוונת וגם תקציבים, שהסירו מעל העיר אבק מעייפות החומר ושפרו את הנראות של מבנים מפעם, שחזרו לתפקד ולצידם קמו יצירות חדשניות, שמשתלבות בסגנון הארכיטקטוני של העיר המרתקת הזו.

טביליסי קפה וניליה-צלמה גילי מצא

בכניסה אליה מהשדה, נתקלתי בפקקים בגלל מגמת ההרחבה של הכבישים והתשתיות לנוחות נחילי התיירים שגילו אותה. נזכרתי איך בקיץ המהביל ההוא צעדתי על מדרכותיה הקופצניות, בלאות של אוגוסט מהביל, מחפשת מקום סביר להניח בו את משקלי שכלל מחשב נייד, מחברת שורות עם כריכה יפה וסיפורים שביקשו להיכתב.

ההיצע של בתי קפה היה בעיני דל, מבחינת מרכיבי התפאורה שנדרשה לי כדי לקנן שעות במקום מזמין, אבל בהחלט ראיתי את הפוטנציאל כשחלפתי במוניות עם נהגים מלאומים שונים שלא יודעים אנגלית ולא מכירים את העיר על בורייה. מהחלון ראיתי בתי קפה נחבאים, שלא הצלחתי לשחזר בהליכה בחום המעלף, וגם לא להסביר לנהג הבא, כי הייתי צריכה להיות מדוייקת ונחושה, כדי שלא יכפיל פעימות במונה ויעשה קיפנדריה מעצבנת.

מדרחוב בטביליסי-צלמה גילי מצא

הפעם - בדקתי את הנושא של "ישיבה ממושכת במקום טוב", טרום המראה והייתי אופטימית, עד שהתחלתי לצעוד בטביליסי המעוננת-גשומה של סתו 2018. גישוש הדופק בסמטאותיה הציוריות של העיר, הבהיר לי שאני בבעיה. מדי שבוע נולדות אופציות, שמתחבאות מאחורי דלת סתמית, שער של בית מגורים, חצרות אחוריות, מבנים שזכו לשימור, שלא היית מעלה בדעתי לטפס בהם במדרגות עץ חורקות, אבני שפה שבורות, או שביל מתפתל בעלייה חדה. מקומות שרק מפה לאוזן מתגלים ואין להן עדיין אתר אינטרנט או דף פייסבוק פעיל.

ספסל אוהבים ליד המרחצאות בטביליסי-צלמה גילי מצא

כאילו מישהו החליט לבחון את יכולות הניווט שלך ברזי העיר ומיקם את בתי הקפה הכי כייפים, הרחק מהמדרכות של הרחובות הראשיים. זה נחמד כשאתה גר פה, אבל יכול להיות מייאש כשאתה מוגבל בזמן.

המלצת משתמשת- לבוא מצויידים בכתובת ולהיות נחושים לעבור דרך שער ברזל, סמטה חשוכה, עזובה של חצר אחורית עם דיירים שבוהים בך.

בית קפה בשדרת רוסטוולי בטביליסי-צלמה גילי מצא

תובנה מקצועית- שיש פה סיפור טוב. שאם אהיה נחושה לדלוק בעקבותיו, אוכל להוכיח שבטביליסי יש סצנה בועטת של בתי קפה, שלא מביישת שום מטרופולין אירופאי. "בהצלחה"-איחלתי לעצמי ושמעתי קול גאורגי מדרבן אותי לצאת לדרך, בברכת: מדלובה-madloba ,שמשמעה תודה. (תאכל'ס הגבר-גבר אמר "בהצלחה", אבל זה ארוך מדי לתרגום).

קפה טרי באחת הרשתות בטביליסי-צלמה גילי מצא

טביליסי היא ברלין ופריז של 2018

בחמש שנים האחרונות- ואם אהיה יותר מדוייקת מאז 2016, צצו בטביליסי בתי קפה שהם חלון הראווה של מלונות בוטיק, יצירתיים ברמות שומטות לסת. גם סיפור הויטנאג' תפס פה חזק. מקומות שאוצרים בתוכם פריטים שמעוגנים בתרבות המקומית, שניתן למצוא בבית של כל סבתא גאורגית וגם "אקלקטיים"-שנאספו משווקי פשפשים וביחד הם מייצרים אוירה מיוחדת. לפעמים הפריטים למכירה, לפעמים יקרים ברמת אוסף למוזאון ומוטב שלא לגעת, אלא רק לספוג מהאסתטיקה, שבדרך כלל גם ניכרת בסט כלי ההגשה.

קפה ליילה בטביליסי-צלמה גילי מצא

תרבות קפה

הוייב של ישיבה בבתי קפה לא נולד מתוך חיקוי מערבי. הוא קשור בעבותות לתרבות הגאורגית, שהיא מסבירת פנים בצורה נדירה. כזו שרואה בכל אורח מזדמן, שליחו של האל וזו לא מטפורה סתמית. הרגשתי אותה על כל צעד ושעל, ומדי פעם הייתי צריכה לרדת לקרקע מהשיכרון הזה. גם בבתי קפה מצאתי את עצמי מוזמנת באקראי, עקב שיחה מזדמנת, מתוך נימוס גרידא.

עם מוסיקאים-שלווה אברמשווילי בקפה פרוספרוס בטביליסי

בעבר הרחוק- בימים טרום הפרינט, שקדמו לעיתון היומי בתי המרחץ המבעבעים גופרית ושאר מינרלים רותחים היו המקום להתעדכן, לשמוע רכילות ולפגוש חברים, כמזור לתחלואי נשימה, קיבה, פוריות ועוד רבים- ולא פחות כדי להפיג האנגאובר משתיית שיכר, שנמזג לתוך מעין שופר בטקס שנקרא "טמדה",שבו מרוקנים בקבוקים לחיי האורח ומספרים בשבחו, במשך שעות.

מרחצאות הגופרית בטביליסי-צלמה גילי מצא

היום בתי הקפה הם התחליף הנגיש והמועדף, למרות שבתי המרחץ ותרבות הספא עדיין שוקקת בעיקר בקרב קשישים. נדיר לפגוש מקומי יושב בגפו, כי המשפחתיות והחברות הם ערך עליון. מקומיים הסבירו לי ,שהרשת תמיכה המהודקת הזו מבטלת את הצורך ב"שיחות"-תרפיה או "תרופות"- פסיכיאטריה.

סעודת סופרה עם ידידים

לפעמים משהו בחבורת הקפה הקבועה, ישלוף כלי נגינה ויהיה מי שיפצח בשיר פוליפוני עתיק, בן כ-3000 שנה בקול עמוק ומרהיב והבונוס יהיה לתייר, שנקלע לקטע אותנטי, לא שואו מכור עם ארוחה "טיפוסית".

שולפים כלי נגינה עם חינקאלי-צלמה גילי מצא

הבריאות האינטואיטיבית הזו, הייתה פעם בעיקר על קפה שחור, מה שנקרא טורקי-Turkuli, שעדיין הוא כוס הקפה שבדרך כלל שותים בבית. המאסה של בתי קפה היא כמובן תוצר של תרבות קפה קוסמופוליטית שמחלחלת במהירות מפתיעה. מקומיים שותים אמריקנו, לאטה, קפוצ'ינו, אספרסו ונגזרותיהם תוצרת איטלקית. אבל יש כאלו שרוצים יותר.

יזמים צעירים בעלי חזון, שהחליטו ללמוד את הנושא לעומק ומשקיעים בהכשרת בריסטה, בבחירת סוגי הפולים מארצות מסויימות, בהבנת האומנות של קליית קפה ודקויות מקצועיות, שראויות להערכה. וכן אפשר לומר שהם פתחו סנוביות בריאה, שהיא אנטי-תזה לרשתות בטעם אחיד והם מביאים ארומה רעננה, גם לתיירים צמאי חידושים.

קפה מעבדה lab צלמה גילי מצא

אז איפה מתחילים?

לשמחתי הייתה איתי אחת התותחיות שמכירה כל אבן ופינה בעיר והיא נחשבת אחת המדריכות הטובות בגאורגיה, קתי אקובדזה-Ketevan Akhobadze ביחד הרכבנו רשימה שכללה כ-22 בתי קפה. ואז התחוור לי שיש עוד כל-כך הרבה שהם לא במיין סטרים, כמו זה שמונגש לנכים כולל תפריט בכתב ברייל, או זה שנחשב "אנטי קפה", שבו משלמים בסמליות רק על זמן ישיבה ואפשר להביא מה שרוצים מהבית, כולל אוכל.

סלפי עם המדריכה קתי אקובדזה והנהג טוקו טבונידזה

קינוח גאורגי בבית קפה בטביליסי-צלמה גילי מצא

והיה לי רק יום אחד, לא שבוע לבלוע את העיר ואין ספק שאלמלא טוקו, זה לא היה קורה. Tornike Tabunidze הנהג הכי סבלני שהכרתי מעודי, שידע איפה לחנות כדי לא לחטוף דו"ח, או להפקיד את האוטו בידי סדרן של מדרכה מסויימת, או קטע בכביש, תמורת טיפ חובה לקשיש שזו פרנסתו ולנהוג במיומנות בכל מזג אוויר ובדרכים רצופות מהמורות.

גילוי נאות-לא שתיתי קפה באף אחד מהמקומות שמוזכרים, כדי לא להזדקק למרקקה, או לסבול משכרון קפאין. מצד שני- התאפקתי לא לאכול את כל הפיתויים שקרצו כנחמה הוגנת למאמצי, וטעמתי מהם רק בעיניים.

הכי לתיירים ואוהבי ספרים

קפה וחנות פרוספרוס-Prospero's

מבחינתי-למפגשים ותפוקת כתיבה

שמו של פרוספרו'ס יצא למרחוק, בגלל שהוא ה-מקום עם המגוון הכי גדול של ספרים וירחונים באנגלית ומקום מפגש מוכר. אלא -שהוא מתחבא מתחת לקשת במבואה וצריך להרים עיניים כדי לקרוא את השלט מעליה. החצר שלו בעייתית לטעמי בקיץ הלח, שבו ישבתי במקום במשרה מלאה. חיממתי כסא בפינת הבית קפה, כשקרני השמש מטילות זוויות שונות על העמודים שכתבתי. חובבי ספרים ישבו מולי במשך שעות וקראו מדע בדיוני או הסטוריה, שחלקם הוחזרו למדף, כי לא חייבים לקנות.

בית קפה פרוספרוס בטביליסי-צלמה גילי מצא

אבל-בפרוספרו'ס פגשתי גלריה של טיפוסים מעניינים. עם אחד מהם, שלווה אברמשווילי Shalva Abramsvilli, מוסיקאי בעל קוורטט-רביעיית מיתרים, התיידדתי ובספונטניות הסכמתי להצטרף אליו ליום טיול. היו הרבה פרמטרים מפתיעים בדרך לאי שם (כמו אשתו וילד תזזיתי, אוטובוס נטול חלונות, סוסים דוהרים כשרוכביהם לובשים פיאה שחורה ויורים), שהסתברה כפסטיבל למשורר לאומי, כשאני הזרה היחידה בלב חוויה אנתרופולוגית פר-אקסלנס ובסופה הוזמנתי לטקס טמדה רווי אלכוהול ואוכל מקומי נהדר.

האוכל במקום בכיוון טבעוני-צמחוני, לא מספיק מתובל לטעמי, אבל חסכוני בקלוריות.

כתובת:34 shota Rustaveli Ave

פייסבוק-www.facebook.com/prospero's/books

טביליסי קפה מעבדה-צלמה גילי מצא

הכי קפה לבעלי"אף" ולהתחבר לשקע

"המעבדה" Coffe Lab

מבחינתי-גם בקפה יש פלצנות ועפיצות, אבל עם מקצועניים לא מתווכחים

המקום שנקרא "המעבדה", יושב בקצה שביל אלכסוני ומטעה במראה שלו. ספק בית מודרני בסגנון ווילות בארץ בשנות ה-60, ספק מוזאון של אספן פרטי. אבל זה המקום הכי נחשב בעיר, שבו אשכרה טוחנים את הקפה ואפשר לצפות בתהליך. פולי קפה בעיקר מרחבי אפריקה, נכנסים לצנטריפוגה ואז לשקים אטומים, שנמכרים לבתי קפה בעיר, כתג איכות.

ב"מעבדה" יש כמה חללי ישיבה, כאשר הנחמד בינהם הוא בקומה השנייה, שבה החלונות הענקיים מנהלים דיאלוג עם עצים סמוכים. לתחושת היער מתווספים ספוטים מעל שולחנות אורך מעץ, בהם אפשר לשבת אחד מול השני, ויש גם מבחר שקעים למי שבא לקנן.

אני מניחה שההתמדה על הכסאות שמהונדסים מעט בנוקשות, תלויה גם במידת הרגישות לבלנדים הריחניים שמטפסים לנחיריים, מהקומה שמתחת. מקום טרנדי לצעירים, שישבו גם בחוץ, עישנו סיגריה לסרוגין עם כוס קפה ולרגע קבלתי הארה קטנה-טעמים וריחות משכרים, יכולים להיות דרך נעימה להתחיל לטייל בארצות אכזוטיות, לפני שנוחתים בהן.

הכתובת:ave. Kazbegi Alexander 27

פייסבוק-www.facebook.com/coffee/lab

קפה אוטקחי בטביליסי-צלמה גילי מצא

הכי קומפקטי, היפי סטייל

קפה אוטחי-Café Otakhi

מבחינתי-טייק ווי נהדר לממהרים

למרות שהוא ססגוני ובולט, קשה למצוא אותו, כי הוא מסתתר בשכונת מגורים. קפה אוטחי שבקלות יכולתי לחשוב שהוא גן ילדים, משדר שובבות ויצירתיות שמאפיינת את הגל החדש של העיר. בתוכו יש רק שני שולחנות, ובדלפק יושב טלפון קווי מהמאה הקודמת, ווילון וחלון הצצה לרחוב. המוכרת מסתתרת בכוך קטן ומכינה בעיקר קפה לקחת, מיצים ומאפינס שוקולד, שנראים מגרים.

צריך להבין שתרבות "קפה לקחת" הגיעה לפה, רק כאשר רשתות כמו "מקדולנד'ס" ו"דנקין דונאטס" התמקמו והמקומיים קלטו שמזון מהיר הופך גם למקום מפגש פופולארי. ישבתי שם כמה דקות וראיתי צעירות חמודות ואמהות עם תינוקות מגיעות, מהנהנות אחת לשניה ותוך דקות יוצאות עם קפה בכוס חד-פעמית.

ממש התלהבתי מהעיצוב -לוגו של חתול, שלטים בכתב יד, חפצים אישיים, קרשים בחזית שצבועים בכחול, אדום, כתום, פריטים ממוחזרים, שיוצרים תחושת מקוריות וחשק לראות מה מסתתר ב"חדר" הזה-שזה תרגום המילה אוטחי מגאורגית.

כתובת:Dzmebi zubalashviebis st 6.

פייסבוק:www.facebook.com/otakhi

קפה ליילה בטביליסי-צלמה גילי מצא

הכי וינטאג'

קפה ליילה-café Leila

מבחינתי-נהדר לקבלת השראה לעיצוב הסלון

המיקום שלו נפלא, במדרחוב של תאטרון המריונטות שהוא סמל היכר של העיר, אבל ההפתעה הגמורה היא כשנכנסים להיכל של קפה ליילה. המילה היכל מסתדרת לי היטב, עם כל פרט שיש פה וממש לא הצלחתי לבלוע את כולם לא בעין, ולא בעינית שבמצלמה.

שם המסעדה אולי קשור בשמה של השפית ליילה, אבל בטח לא כמו שפנטזתי בסיפורי "אלף לילה וליילה" גאורגיים. ניסיתי לתרגם את העושר הויזואלי-אהילים בסגנון ארט נובו או צ'יינה, ריקועים בקירות בהשפעה מורית שאופיינית לאדריכלות העיר, התקרה עם בליטות בזהב, סטייל אולם נשפים מעידן הרוקוקו הצעקני, ובין כל העומס הזה תאורה שמחליקה קמטים ומשרה אוירה נינוחה להשאר לשבת ולהשאיר במלון את המחשב או הספר.

כתובת: Shavteli st. 18

פייסבוק:www.facebook.com/café/Leila

טביליסי וגאן קיוי קפה-צלמה גילי מצא

הכי עם אג'נדה והומור

קיוי וגאן קפה-Kiwi Vegan café

מבחינתי- למרות שהתפריט צמחוני, העיצוב מזמין

המהומה שקרתה בו תפסה כותרות בינלאומיות. "קיוי וגן קפה", הותקף בשנת 2016 ע"י קרניבורים חמומים, שזרקו על הלקוחות נקניקיות, סיגריות, בשר ודגים והמקום הפך לשדה קרב, שיצא מכל פרופורציה.

טביליסי קיוי וגאן קפה-צלמה גילי מצא

פרובוקציה בהחלט מפתיעה במדינה שהסובלנות בה היא ערך עתיק וחשוב, אבל יש לזה סיבות דמוגרפיות ואחרות, שהן לא כוס הקפה לשמה התכנסנו פה. הבעלים שתמך בארגונים ובפעילים של זכויות לחיות, חישב מסלול מחדש ועבר ללוקיישן שונה לגמרי. דירת שלושה חדרים בבית, שבמקרה נכנסתי אליה.

כדי להנכיח שהחזון והאידאלים של סובלנות נשארו, על הקירות צויירו במעין קליגרפיה של פונטים עדכניים, סיסמאות נוגדות אפלייה מכל סוג, מין וחי, שהם בעיני הפגנת הומור ואסתטיקה נהדרת.

הקפה הצמחוני הזה, מריח טריות, משדר ליברליות, בין אם במגוון סגנונות הלבוש והטיפוסים שישבו בו. המוצרים נקנים בחוות חקלאיות באזור, ויש בו ממש אוירת בית עם חדרי הסבה נעימים.

כתובת-Machabeli 6 Ivane

פייסבוק: www.facebook.com/kiwi.vegan.cafe

טביליסי קפה מולין אלקטריק-צלמה גילי מצא

הכי מקורי

קפה מולין-אלקטריק Moulin Electrique

מבחינתי-שכנות טובה, אפרופו סוגיית האייטם הקודם

במרכז טביליסי הישנה, יושב לו בית קפה, שכותליו הם מול בית כנסת- בית רחל. עיצוב הפנים של "מולין אלקטריק" לקח אותי לפריז האפלה והלא "חוקית" של רובע מונמרטר ודייריו המפוקפקים, אבל לא נראה שמשהו מלבדי עשה את ההקשר, בין קדושה לחול יהודי למהדרין.

בשולחן קטן בפינה השמאלית הפנימית, רואים מבעד לחלון את סמל המנורה מבית הכנסת. בתפריט לא מצאתי שום מאכל יהודי וגם לא היה את מי לשאול פרטים. למקומיים שניסיתי לדובב, השכנות נראית טבעית: "מה הבעיה שיש בתי קפה בצמוד לכנסיות בעיר". לי זה נראה מיוחד, במיוחד כשיש חג ובבית הכנסת נשמעת תפילה או שירה, ובבית הקפה הופעה חיה ומחשמלת.

הכתובת:Leselidze 28

פייסבוק:www.facebook.com/moulin/electrique


გმადლობ. gmadlob. תודה רבה

לאינגה ליקשווילי Inga Lekiashvili


אולי יעניין אותך:

 כל הזכויות שמורות לגילי מצא ©

© Made by Gili Mazza