האוכל הכי טעים-בלפקדה




כמו כל אי שמכבד את עצמו, יש ללפקדים את המנות שהן בשורשי הבישול המסורתי והן חלק מחיי היום-יום. עד שנות השישים, התצרוכת של האי היתה תלויה באספקה עצמית, כי הקשר עם היבשת ושאר יוון היה בעייתי. דייג ומסחר שהתבסס על חילופי סחורות פרנסו את אלו שלא עיבדו את אדמתם. שמן זית היה ועדיין מהווה מחצית מהגידול החקלאי.

כדי להבין יותר את המטבח המקומי, פניתי לדימיטרי סטוורקס, מנהל מסעדת פליסבוס-Flisvos, שהוקמה בשנת 72 על ידי אבא שלו, שעבד כימאי ביכטה של אונסיס. כריסטינה, הבת של האיש הכי עשיר בעולם בזמנו, היתה אורחת קבועה במסעדה ותמונתה מתנוססת על הקיר.גם של הכוכבים ההוליוודים וויליאם הולדן והנרי פונדה, ששיחקו בסרט שצולם באי בשנת 1978. תמונה הסטורית היא של התייר הראשון בכפר נידרי, בשנת 1962, מורה מאנגליה.

"מוצר הדגל של האי הוא "סלאמי לפקדוס", שהביאו מתיישבים מאיטליה. הוא מיובש ובתוכו גרגרי פלפל. מוגש כמתאבן עם קרקרים", הסביר לי דימיטרי שהגיש לי כל מנה לטעימה וצילומים. הסלאמי הפתיע בנימוחות ועדינות למרות קשיותו מהייבוש ולא נטף שומן, כמו בדרך כלל.


עוד מתכון בהשפעה איטלקית זה דיונון שנקנה טרי בשוק הדגים, מוגש עם תפוחי אדמה או אורז. הטעם היה מלוח מדי. מאכל אביבי ומרענן הוא ארטישוק ואפונה גדולה על מצע אורז. השם שלו aginares coocia. בקשתי לדעת אם יש אזור מסויים, ששמו יצא בזכות גידול מסויים. ואכן, הכפר אנגלובי-Englovi מפורסם בעדשים שלו, שגדלים בטרסות. דרך בישול אופיינית שלהם היא עם שמן זית, שום ואורגנו שמייצרים מרקם סמיך מדי לטעמי ואולי מתאים כמנה חורפית. הגבינה המקומית שמזכירה ריקוטה, היא מחלב כבשים ומעליה יוצקים דבש, מה שמאפשר להגיש אותה כקינוח. ממתק נפלא כחטיף אנרגיה זה הפסטלי,

מזרעי שומשום ודבש, פריך ולא שובר שיניים, כמו שחששתי.


רוזולי, הוא הליקר המקומי. קורט ציפורן, מוסיף לטעמו החזק למדי למי שלא רגיל לדפוק שוטים ולרוקן אלכוהול לקרביים.

בבית הקפה של "די פריז" בכפר נידרי במזרח האי, יש קינוח מיוחד, שבעל המקום פאנוס-Panos, מכנה ויאגרה. יוגורט יווני מאזור דודוני-Dodoni, שמוכר בכל יוון כמותג של מוצרי חלב אכותיים. מורכב מחלב פרה, עם פירות טריים עונתיים, דבש ואגוזים, שאחרי שטעמתי ממנו הרגשתי שאני יכולה להקיף את האי בריצה. אוקיי, רק שני כפרים. יש כ-50 סוגי ציפויים שניתן להרכיב עליו, כאשר הכיטעים הוא ביסקוויטים עם קיווי, או תותים. קשה לתאר את הרעננות בפה, לעומת הסינטתיות של יוגורט תעשייתי.


את הקפה הכי טעים שתיתי אצל קשישה בת 85 בקצה הכפר חורטיקה. צפיתי מרותקת באיך שפתה פינג'אן קטן על הכיריים, הנמיכה להבה, הוסיפה סוכר והגישה בספלים שנישקו הרבה שפתיים.

מסעדת flisvos-הקישור כאן

קפה פריז-הקישור כאן

.


#אוכל #יוון #לפקדה

אולי יעניין אותך:

 כל הזכויות שמורות לגילי מצא ©

© Made by Gili Mazza