חודש האישה 2022
מתחם עמנואל, מול מגדל דויד בעיר העתיקה, הוא שילוב מנצח של בית הארחה עם 31 חדרים, במבנים היסטוריים משנת 1842. כאלו שפונים לנוף של כנסיה אנגליקנית וחצר מקסימה. יש פה בית קפה עם תפריט אוכל מגוון ומוזאון, ששווה לסייר בו, כי נמצאים בו דגמים נדירים של העיר העתיקה, שיצר האדריכל הנודע, המיסיונר הגרמני קונרד שיק וגם מסמכי ארכיון, ששווים הצצה
במתחם עמנואל
למשל מחברות בעברית שכתבו תלמידות בי"הס הראשון לבנות במזרח התיכון, ששכן במתחם ובו למדו יהודיות וארמניות לימודי ליבה. מי שעושה את המקום הזה למעניין במיוחד לטעמי, היא הגברת אליזבת אן פין, שהייתה אשתו של הקונסול הבריטי. "בעמנואל" שכנה הקונסוליה הבריטית הראשונה בארץ וגברת פין ובעלה גרו במשך 18 שנה, בבית שצמוד לכנסיית עמנואל
מוזאון מתחם עמנואל-צלמה גילי מצא
דיר אליזבת הייתה אשת חייל, אשר פתחה עמותות לעזרה, לימדה את בנות העיר לסרוג ולתפור ואת יהודי העיר, לגלף בעץ ואף הקימה בית מלאכה. בסלון האינטרנציונלי שלה, התארחו שועים בינהם הנסיך אלפרד בנה של המלכה ויקטוריה והצייר ויליאם האנט. כשהייתה בת שמונים, היא כתבה ספר בשם "זכרונות מירושלים ומארץ ישראל" ונחמד לקרוא בו, על מעללי הליידי "בירושלים נהגתי לרכוב על סוס, והנשים שם, שמעולם לא ראו אוכף צד, נהגו להסתכל עליי ולומר: "מסכנה, יש לה רגל אחת בלבד!"
מוזאון מתחם עמנואל-צלמה גילי מצא
ביומן שלה, מתועד מפגש עם פרדריקה ברמר סופרת, פמיניסטית ופילנתרופית שוודית "יום אחד הביאו לי כרטיס ביקור של אורחת שנשא את השם פרדריקה ברמר. הייתכן שזו הסופרת השוודית המפורסמת? ואכן כך היה. מצאתי אותה בחדר האורחים שלי, דמות זעירה ומקסימה בעלת גינונים פשוטים, דוברת אנגלית מושלמת, אך בניב זר ובמבטא מודגש. היא נשארה בירושלים שלושה חודשים, התראינו רבות, והיה לי לעונג רב להראות לה את האתרים היותר מעניינים בירושלים"
ברוח התרבותית שמאפיינת את מתחם עמנואל, מאז ועד היום, מתקיימים בימי חמישי קונצרטים או הרצאות. לכבוד חודש האישה הבי"ל, יתקיימו הרצאות בנושא אקטביזם נשי במקרא, פעילות נשים בארץ הקודש במאה ה-19, והופעת יחיד של הזמרת ויוצרת שי סול. סיור מרתק במיוחד, ייצא ב-11 למרץ וב-25 למרץ בשעה 10.00 משער יפו בהובלת שלי אשכולי, תחת הכותרת "נשים בעיר האור".
"גלויות-נשים שנמחקו מהתנ"ך
שלי אשכולי, מורת דרך שחוקרת את הנשיות העברית הקדומה, כתבה ספר מהפכני "גלויות-נשים שנמחקו מהתנ"ך", שאני קוראת בשקיקה. הספר סוקר את דמותן של עשר נשים, שלא היה לי צל של מושג איזה מנהיגות ובעלות יכולות הן, אלמלא התחקיר המרתק ששלי עשתה, ובו היא ממש מקלפת שכבות אבק, מעל דמויות שמוזכרות בין אם במשפט סתמי, או בפסקאות, שרב הנסתר בהן על הגלוי
הגיבורות, ששלי נותנת להן קול צלול ובוטח ובזכותה נמלאתי גאווה נשית, שגרמה לי לראשונה בחיי, לאהוב לקרוא בתנ"ך. ציפורה, בת יפתח, הגר, אשת לוט, יעל, תמר, עתליה, אסתר, מלכת שבא ובעלת האוב שקורותיה שזורים בלילה האחרון של המלך שאול.
שלי פותחת כל פרק בכתב חידה ואז עוברת לפירוק הטקסט, בשפה הכי יומיומית ונהירה שאפשר. עם רקע של בית דתי ולימודי מדרש, טרום שירות לאומי ותואר שני בתנ"ך, שלי יצאה לדרך חקרנית של לימוד הטקסטים באופן נקי מפרשנויות של גברים, מן הסתם. הספר שלה, שיצא בהוצאה עצמית ניתן לרכישה באתר שלה
תערוכת הקפה במוזאון האסלם
במוזאון האסלם, מתקיימת תערוכה מרתקת שסוקרת את תולדות הקפה, ממגוון היבטים מרתקים ומעשירים
אני התמקדתי בנושא הנשים, מכוון שבתי הקפה הראשונים בעולם, במרחבי האימפריה הע'ותמאנית היו טריטוריה גברית בלעדית, אליהם נאסרה כניסת נשים, שיכלו להתענג על כוס קפה, רק בבתי מרחץ
במאות ה-17 וה-18 נשות אירופה, שתו קפה בביתן. כאשר נוספו לקפה חלב וסוכר והחלו לשתות אותו בספלי פורצלן, דהיינו כאשר הכלים שודרגו עולם הקפה, נפתח בפני נשות האליטה והדימוי של שתיית קפה, כמנהג לא ראוי למוניטין של אישה, נגנז
במאה ה-19 מרחב בתי הקפה הותאם לנשים, בכך שהכיסאות הוגבהו, כך שנשים יוכלו לשבת בהן עם שמלותיהן, באלגנטיות המתבקשת. קירות בתי הקפה כוסו במראות, כדי לשמור על דיסקרטיות
מצאתי בתערוכה כרזה משנת 1674, עצומת נשים בלונדון שמוחות נגד שתיית קפה בבתי קפה, כתרוץ של גברים להיעדרות מהבית שעות ארוכות, שגורמת להם לתחלואים כמו אימפוטנציה. נשמע כמו משהו שבמקבילה של ימנו, הוא עמוד בפייסבוק של מחאה כנגד עבודה של היטקיסטים עם מחשב נייד על הברכיים, כגורמת לאין-אונות
עוד בעניין נשים, על אחד הקירות תלויות אוזניות, בהן מושמעת קנטטה שבאך הלחין במאה השמונה עשרה. הסיפור מתרחש בבית קפה צימרמן (נשמע יהודי) בלייפציג, שעוסק בעלמה מרדנית, שהגיעה לפרקה ולא מוצאת חתן ראוי, כי היא נוהגת לשתות קפה. היא מסכמת עם חתנה לעתיד, שתוכל להמשיך ללגום גם אחרי החתונה. זהו בהחלט שיר הלל לחופש בחירה, שמכריז על שוויוניות מגדרית, בנושא צריכת קפאין
תערוכת הקפה במוזאון האסלם בירושלים-צלמה גילי מצא
תערוכת הקפה מוצגת במוזאון האסלם בירושלים,עד ה-23 באפריל. שווה לכם להגיע במיוחד
סטודיו משלך
ברחוב ירושלמי עם בתים משגעים, כ"ט בנובמבר, נמצא הבית של הצייר הירושלמי, פנחס ליטבינובסקי, חתן פרס ישראל. בשנתיים האחרונות המקום משמש את "סטודיו משלך", מרכז לנשים אמניות ירושלמיות. במקור הרעיון היה לתת פלטפורמה שתקדם אמניות שמגיעות מהחברה הדתית, אבל במשך השנים, ההגדרה הורחבה ובפעילויות נטלו חלק בין היתר, רוקמות ממזרח ירושלים, ונפתחה האופציה לשיתופי פעולה רב תרבותיים
מרתק להתהלך בין חדרי הבית, שבו השתמרו האמבטיה, המטבח שמשולב עם חדר עבודה, חדר השינה ויש בהם חפצים מאוד אישיים של הצייר, כמו מברשת גילוח, ספרים, מצחצח נעליים, סרגל וסכין ציירים ועוד. החללים המקסימים, בבית מידות ערבי מראשית המאה הקודמת הם גלריה שבה מוצגות אמנויות פלסטיות, מחול, סדנאות וחוגים. בקרוב תפתח חנות פופ-אפ לתוצרי נשים ובית קפה קטן
במקום יושבות אמניות ופועלות בו, יש תכנית רזידנסי לאירוח אמניות מהעולם. "סטודיו משלך", קיבל את פרס "בראשית" להעצמה וקידום נשים בישראל, ופרס שר החינוך ליצירה יהודית. ב-24 למרץ ייפתחו בו שלוש תערוכות במקביל. הראשונה עוסקת בזיכרונות מהמקום בהקשר של הצייר ליטבינובסקי והבית, תערוכה נוספת קשורה במעמדה של האישה הערבייה בעיני הדור הצעיר והשלישית היא, תערוכת פיסול אוטוביוגרפית
הכניסה למתחם בימי רביעי וחמישי, בין השעות 10.00-15.00, ובימי שישי בין 10.00-14.00. ביתר הימים בתאום מראש-0544-836501
סטודיו משלך-צלמה גילי מצא
מיס בראון
מיס בראון הוא עסק טעים ומרובה קלוריות, שהקימה עמית ראובינוף, במתחם התחנה הראשונה. עגלת עוגות בוטיק שאין אחד שעובר לידה, ולא רוצה להצטלם ולעלות סטורי. עמית השתלמה בדרום צרפת אצל השוקולטייר אוליבייה בז׳אר, עשתה קורס של עוגות ראווה ב"דן גורמה" ועבדה במחלקת הפרווה ובמחלקה החלבית של "מלון קינג דיויד"
יש פה מגוון משגע של טירמיסו בחמש ווריאציות, מיני פנקייק, וופל הולנדי דקיק במיוחד Stroopwafel עם סירופ קרמל ומעל כל המבחר יש ממרחים ושוקולדים לבחירה, והוא מגיע בצורה כל-כך אסתטית ,שזה כייף לקחת בטייק ווי.
הצגה, מניה -אגדה בחייה
יש הצגות שחייבים לראות, כדי ללמוד פרק חשוב בתולדות הישוב ובעיקר, בנוגע לעוצמה נשית. "מניה" הוא פרוייקט תלת נשי: את המחזה כתבה פנינה גרי, בהשראת ספרה של רחל ינאית בן צבי ובבימויה של גבריאלה לב, מקבוצת התיאטרון הירושלמי.
ההצגה מבוססת על חומרים היסטוריים מארכיון יד יצחק בן-צבי, והיא נותנת במה לשתי נשים פורצות דרך וגדולות מהחיים. מניה שוחט, אשת העלייה השנייה, שהקימה את מדינת ישראל בידיה, יצרה את תרבות השנור (כולל הון היסוד לבנק הפועלים), חיה בנישואין פתוחים עם בעלה–הידוע והקריבה את ילדיה על במת הציונות.
פנינה גרי, בת דור תש"ח (בת 94) ממייסדות התיאטרון הישראלי, בו העלתה את המונודרמה על אובדן ארוסה במלחמת השחרור. לכבוד יום האישה, מחר 8.3.22, בשעות 16:00-19:30 תעלה ההצגה בבית מזיא לתאטרון, בשילוב סיור עם "יד יצחק בן צבי", שעובר בנתיבי חכמת הנשים שבנתה את ירושלים.
מימין-מניה שוחט, משמאל-פנינה גרי
רחוב הנשים:פלמ"ח
שילוט בצבע ורוד, דורש שירימו אליו ראש ויבחינו בו. מסלול עירוני "של גיבורות על הפלמ"ח", מספר את סיפורן של נשים שדמותן חקוקה בהסטוריה, בינהן חביבה רייק, זוהרה לביטוב, נתיבה בן יהודה ונשים נוספות. הגעתי באקראי לרחוב הפלמ"ח 42, ומצאתי בית קפה הסטורי: "דובשנית". שריד אחרון לבתי קפה בעיר, שחגג לאחרונה 52 שנה
שלט ברחוב הפלמ"ח וקפה דובשנית-צלמה גילי מצא
בקיר שצמוד לבית הקפה, נמצא סיפורה של מרים זריפי, שנולדה בעירק והקימה יחד עם בעלה יוסף את בית הקפה, ובזכותה "דובשנית" הפך למוקד קהילתי בשכונת קטמון. את הכיסאות מפעם החליפו כעת כסאות קלועים מרטאן ושולחנות עם פס מוזהב, שהגיעו בהזמנה מיוחדת מפריז והזכירו לי את "קפה דה פלור" ובתי קפה פריזאיים למהדרין.
עוד כתבות על ירושלים;
