רמת הגולן בחורף-אמנות רחוב וזרימות נפלאות


המפקדה הסורית

המקום הנטוש הזה בקוניטרה-המפקדה הסורית, הפך לאטרקציה לצלמים בגלל, שקירותיו מלאים בגרפיטי ואומנות רחוב, שלא כולם יודעים את ההיסטוריה שלהם

המבנה הסורי שהוא תלת קומתי, מתברר כלבירינט, עם אין ספור מסדרונות ומדרגות, בסגנון סובייטי מנוכר

הוא שימש תחילה כבית חולים אך הוסב למפקדה צבאית, שבה אלי כהן, המרגל הכי חשוב של ישראל, חשף את הסודות הכי שמורים, של הצבא הסורי

לא ידעתי שאמורה להיות לוחית כאן לזכר פועלו של כהן, שמתעדת את הסיפור ובכל מקרה לא הרהבתי עוז לחפש אותה, כי הבניין המופגז היטב, הרגיש לי רדוף רוחות רפאים

רוחות רפאים

כדי לסבר את האוזן, המראות שנתקלתי בהם היו: תקרה רעועה ומטה ליפול, חלונות פרוצים, שלוליות מים עמוקות, שיחים שצמחו מהקירות, קולות של טפטוף טורדני מהתקרה

כשיצאתי לרגע לצלם מבחוץ את המבנה, עצר רכב צבאי ושאל אותי לפשר מעשי

חזרתי פנימה ובגרם המדרגות התלוש, עליתי לקומה הראשונה שבסיומת שלה מכל צד, יש עוד גרמי מדרגות שעולים ויורדים ומסתבר שיש גם קומת גג, שלא גיליתי מה היא צופנת וטוב שיש למה לצפות, בפעם הבאה

בריכת אניעם – עין תות

עין תות הוא פרוייקט של איש אחד, שלפני כשש שנים יצר בשטח החקלאי שלו בריכה וסכר, שהפכו לנקודת עצירה אהובה על מטיילים, במיוחד בגלל קרבתו לכביש

כאשר הגעתי, ביום קפוא ועתיר מים המראה היה מושלם, בשילוב עצי האקליפטוסים

אחרי שפרסמתי תמונות מהמקום ברשתות החברתיות, הופתעתי לקבל מתנה מאמנית נפלאה שעוסקת במדיה הדיגיטלית בשם Batyah Gazit, ששתלה אותי יושבת על גזע העץ, מעל פלגי המים המפכים

בהתחלה שפשפתי את עיני, כי לא הבנתי איך היא מצאה תמונה שלי בבגדי טיולים ובזווית המושלמת, כאילו באמת ישבתי שם בטבעיות שאננה. מהיכרותי עם עצמי, כמי שהחליקה באלגנטיות של קיפוד לתעלה וונציה, יש בהחלט מצב שאם הייתי מתיישבת על הגזע המשורג הזה, הייתי נופלת בכישרון רב, לזרימה השוצפת

מפל האירוסים

איך יכולתי לשכוח את הטרק הכי הזוי, שעשיתי למפל האירוסים לפני כשלוש שנים וכתבתי עליו כאן. לתשומת ליבכם מפל האירוסים, נמצא בשטח אש של צה"ל, ואירוס הגולן פורח בו בשלהי החורף

החורף היא התקופה שהוא שוצף בזרימה אדירה מנחל הזוויתן, שמסתיימת במפל שנופל בגובה כמה עשרות מטרים, אל תוך בריכה טבעית גדולה ויפה

בתקופה ההיא, גרתי בגליל העליון וכתבתי יומן מסע-גילי בגליל. כדי לצלוח אותו, הצטרפתי לטיול של כמה חורשי שביל ישראל, שבאו במיוחד מת"א. מדובר בכ-3 ק"מ הליכה במישור לכל כיוון, מסלול שנשמע בהחלט קליל

אבל-וזה אבל ענק אחרי שיורדים פה גשמים, מדובר בחציית שלוליות טובעניות בעומק של אגמונים. כשניסינו לעקוף אותן, דשדשנו בבוץ, שהפך את הנעליים למשקולות

במקום ארבעים דקות הליכה, לקח לנו כשעה וחצי לכל כיוון, עם גרביים רטובות, שזה כמו לצעוד עם שקיות מים. בדרך ראינו פרות רועות בשלווה סטואית. גם הפעם הן היו שם, רק בהבדל ענק: ג'יפ "סופה" של רוני לוי, הוא חיית שטח עבירה בתת תנאים, יצור חסר עכבות שצלח את האגמונים, כשאנחנו מקפצים מצד לצד

באמצע הדרך-חיכתה לנו הפתעה השמורה לנחושים ומתמידים. קשת מושלמת הפציעה בכל צבעי הקלידוסקופ וגרמה לי לצהול ולמהר להנציח, את תופעת הטבע שנגוזה ביעף

מפל עיט

מפל עיט מונגש היטב, יחסית למפלים אחרים שדורשים כושר קרבי, של ירידה וטיפוס

רשות הטבע והגנים הסדירה שביל אל סדרת המפלים שכאן, כשבדרך אליהם תפגשו פסלים סביבתיים של תושבי האזור

אפשר לבחור להסתכל על מפל עיט, מכמה זוויות, כולל במעבר על גשרון נוח, בין צמחיית המים המקומית. ביום הגשום מאוד שבקרתי פה, וויתרתי על הירידה למפל התחתון, לעומת זאת המטרייה שלי עפה לשם תוך שנייה של חוסר תשומת לב. אבל לא עשיתי מזה עניין, אחרי שקשת הפציעה לכבודי. אני מזמינה אתכם לקרוא פוסטים נוספים, על רמת הגולן וליהנות מהתגליות של "לטייל עם גילי"

תרצו לקרוא עוד על רמת הגולן?

טורבינות, בעקבות הסדרה "שעת נעילה"

שלכת ברמת הגולן

בריכת המשושים


אולי יעניין אותך:

 כל הזכויות שמורות לגילי מצא ©

© Made by Gili Mazza