הידרה-האי הכי אמנותי ביוון
- גילי מצא
- לפני 21 שעות
- זמן קריאה 6 דקות
הרפתקה ספונטנית
שום דבר לא הכין אותי להרפתקה הזו. בשעה 15.00 עדיין טיילתי לאיטי, בנמל השלו של האי פורוס (poros). בחנות בגדים עם מבצעים קניתי ווסט וורוד, כי מזג האוויר התחיל להתקרר, ואז ראיתי אותה. כלי אדום ענק בשם "אירו 1", שנראה שצנח ממאדים. היא הגיעה במהירות שיא לרציף
רגלי נשאו אותי אליה, עם סימני שאלה. סולם נשלח למזח ואחריו ירדה קצינה, עם דרגות ותג. ניגשתי אליה ושאלתי לאן הם נוסעים. היא ענתה שפניהם לאי הידרה ולאי ספצ'ס. איך ששמעתי את השם הידרה, נדלקו לי כל האנטנות. התחלתי להסביר שאני בלוגרית טיולים ואשמח להצטרף ולהמליץ
היא לא ענתה והתחילה לכרטס לאנשים, שעלו בסולם. באחרון בינהם, אמרה לי "תעלי ותסבירי לי הכל, כי אנחנו חייבים להפליג". לא חשבתי פעמיים ועליתי. סופיה-כך היה כתוב בתג, הראתה לי איפה לשבת ולהדק חגורה. האמפיבית המריאה והלב שלי איתה
דיילת התחילה להדגים הוראות חירום, שהוקרנו גם על מסכי ענק. אוקיי, אני בטיסה ולא בהפלגה. אבל רגע?, מתי חוזרים לפורוס, יש לי פה רכב ומלון, נלחצתי. קמתי לחפש את סופיה והיא ענתה לי "אל תדאגי". אז התחלתי יותר לדאוג וקניתי בקבוק מים, משורה של אוטומטים ברחפת.
לשמחתי סופיה חזרה אלי וביקשה, שאקנה כרטיס והסבירה שהיא עושה לי הנחה כבלוגרית. הבנתי שתוך 20 דקות נגיע להידרה. מרוב התרגשות, נעתי בתזזיתיות בין החלונות ענק של "אירו 1", מצלמת כל דבר מעניין בדרך. עדיין לא היה לי שמץ מה הלו"ז שלי, אבל סמכתי על המזל והאלים היוונים, שהם בעדי
והנה היא-הידרה, ממש כמו בסרטים. סופיה כבר ניצבה בפתח הסולם שנשלח למזח. "מתי חוזרים?", שאגתי לה. היא ענתה שיש לי עשר דקות. מה?, אין מצב. היא חזרה בה ואמרה "תיהי פה בחמש וחצי בדיוק, נאסוף אותך". ולפני שיכולתי לנשום, "אירו 1" התאיידה
איך מוצאים חמור
אני בהידרה יאסו!. מולי חמורים, אין רכבים. הנמל היה מלא בסירות דייגים ויכטות מרחבי העולם. הבנתי שאני חייבת חמוריקו, בשביל החוויה וכדי להספיק יותר. איש החמורים לא הבין מילה באנגלית, אז נכנסתי לחנות מזכרות לבקש עזרה
המוכר שנשמע בריטי, הסביר לי שהמחיר שאני מבקשת, יעליב את המוביל. הוא הציע לי סכום גבוה בחמישה יורו וקרא לאיש, שנראה שמח. הוא הוביל אותי לרמפה מאולתרת ממנה, הייתי צריכה לזנק לגב החמור. עשיתי זאת במלוא כובד משקלי
יצאנו לדרך. איש החמורים וחמורו מקדימה, קשור לזה שלי. כל כמה דקות הוא שאל אותי "אוקיי?", ועניתי יס. הכל נראה לי כל כך יפה אז צילמתי במרץ. תיירים חלפו על פנינו וגיחכו. אני הכי תיירת בעולם, יאסו. החמור הלך בעיניים עצומות, מכיר את הדרך היטב. הכל נראה כל כך יפה, שבא לבכות. צבוע, משומר, מוקפד, אסתטי. 20 דקות טיולון עברו לי מהר מדי. נשארה לי שעה ורבע לדייט עם "אירו 1"
הדהרתי את עצמי במעלה מדרגות לחפש תצפיות. ירדתי ברחובות צרים ופתלתלים. ניסיתי כל הזמן לאמוד מה המרחק מהנמל, כדי שחלילה לא אאחר לשעת השין. לאן עכשיו? ימינה או שמאלה, זו הייתה השאלה הרלוונטית. לא היה לי זמן לקפה, אז קניתי גלידה בגביע לדרך.
למה כדאי להגיע בחורף
כשביקרתי באי הידרה באוקטובר הסתווי, ראיתי פה זנבות של תיירים, משלהי הקיץ. דוברי אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית, סינית, יפנית, נורבגית. אני חייבת להודות, שזה הרגיש לי שהאי ""נכבש" והוא לא אותנטי. תהיתי בליבי, איפה המקומיים מתחבאים, או שלרובם יש בית נוסף במקום אחר
החורף זה הזמן ,לגלות את המקומיים ולדבר איתם. יש להם זמן ורעב לפגוש אנשים, לעומת בקיץ, שהם עסוקים, רק בכמה הקופה מצלצלת ורושמת. אפילו התפריט במסעדות הופך ליותר לוקאלי, משביע ופחות "מנות יווניות אותנטיות"
זה נכון שבחורף יש פחות הפלגות, וצמצום של מלונות, חנויות ומסעדות שפתוחים, אבל האי לא נטוש. אזהרת מסע:מי ששקט כללי, מהלך עליו תחושת בדידות קיומית, אז שיחפש עונה אחרת
לאונרד כהן בהידרה
שאלו אותי למה לא הגעתי לבית של היוצר האלמותי, שרוחו מרחפת על האי. מדובר בבית פרטי, לא מוזאון שפתוח לציבור, כאתר תיירות רשמי. המקומיים שומרים עליו בקנאות. הבן של לאונרד, אדם מבקר פה לעיתים, וגם בני משפחה אחרים
יודעי דבר טוענים, שלאונרד רכש את הבית ב-1960 ב-1500 דולר בלבד, סכום שקיבל בירושה. הוא חי פה בקרב קהילה קטנה של אמנים, סופרים ומוזיקאים ואמר "לא עבדתי פה על שום דבר, רק על חיי".איזה משפט לפנתאון. בהשראת האי הזה, שהיה מנותק ונטול תאורה בלילות, הוא כתב
חלק מיצירותיו המוקדמות, כולל את הרומן "לוזרים יפים". "סו לונג מריאן", נכתב באי בהשראת מריאן איהלן, האקסית המיתולוגית שלו. מריאן חיה איתו בהידרה ולפי דוקו, שראיתי עליהם, היא סבלה מיחסי אהבה-נטישה מצידו של הסלב
הבית מצוי בשכונה שקטה מדרום מערב לנמל, ואין עליו שום שילוט או אזכור. לא מקובל לצלם פה, אבל כן לשבת ליד הספסל ולקרוא שיר של כהן, להשאיר אבן קטנה או פתק
על הספסל יש לוח מתכת קטן, עם הקדשה פשוטה: לאונרד כהן 1934–2016. חנות התקליטים המקומית, מוכרת אלבומים חתומים ומתקיימים לזכרו, אירועי הנצחה שנתיים
חגיגה לכותבים, צלמים וציירים
הגשמים שניתכים בעוז והסערות בים ההפכפך, צובעות את הים והנמל בנופך דרמטי. לא רק הזריחות המיוחדות שיש פה בקיץ, אלא גם אור מושלם, סתם באמצע היום ובשקיעה. צלמים מסתובבים בסמטאות ואוהבים לתעד את החיים פה
האי הידרה יוון-צלמה גילי מצא
האי שוקק אמנים מכל התחומים. זה גן עדן לחובבי צילום וגם לכותבים מסוגים שונים. סופרים, משוררים, עיתונאים, בלוגרים וכמובן גם לציירים. בינהם כאלו שיושבים בבתי הקפה (יש כ-15 שפתוחים לא כל השנה)
ומציירים את הסמטאות, מול הים והגלים הסוערים בנמל, או במלון אם יש להם גינה, או נוף שווה. יש באי תוכניות שהות לאמנים, עם סטודיו למשך חודש-שלושה, סדנאות אמן בינלאומיות וחילופי אמנים עם ערים אחרות.
סדנאות וסיורים לתיירים
בפעם הבאה שאגיע להידרה, הבטחתי לעצמי שאעשה משהו אמנותי. באתר הישראלי שנקרא "כחול יוון", יש מידע רב על האי. ראיתי שאפשר להירשם לשיעורי ציור נוף ים, רישום רחוב בנמל, או לאקוורל בטכניקה יוונית, במחיר של כ-70 יורו בממוצע
למי שאוהב כדרות, יש פה סדנאות של יצירת כלים בסגנון יווני, או פיסול באבן מקומית. עוד אופציה, סיורים מודרכים לחובבי אדריכלות: לאחוזות מהמאה ה-18,כנסיות ומנזרים ביזנטיים, בתים ניאו-קלאסיים.
עוד תגלית: אמן בשם דימיטריס פוסקיס, שיש לו סטודיו בהידרה כבר 15 שנה. הוא עושה סדנאות ציור לילדים ומבוגרים, בהתאמה אישית. הוא משלב בהן, גם טיולים קצרים וחוויה הוליסטית
מה יש לראות
המוזיאון ההיסטורי של הידרה- ממוקם באחוזות קונטוריוטיס. אם אתם בעניין הבנת ההיסטוריה הימית של האי, אז לכו על זה. יש בו כלי נשק, דגלים, דגמי אוניות, ציורים ימיים, ותלבושות מסורתיות
גלריית ניריד (Nereid) -ממוקמת במרכז האי, מציגה עבודות של אמנים יווניים עכשוויים. ציורים, פסלים וצילומים שמתחברים לנוף הים והאי. היא פתוחה רוב ימות השנה וזו הזדמנות להרגיש את הוייב האמנותי של הידרה
פרוייקט אמנותי-שנקרא "ארט סינמה הידרה", שעובד בפלטפורמות אמנותית שונות, כמו קולנוע, מוזיקה, תערוכות וסדנאות והכי מדליק לדעתי: סיורים פרטיים בסטודיואים של אמנים מקומיים.
על הביקור בהם ומידע על כל הפעילויות יש באתר-פה
חנויות ומחירים
האמת, שלא הצלחתי לקנות פה אפילו מזכרת ראויה אחת. מגנט ב-12 יורו?, לא תודה. הכל יקר ברמה של תיירים מהאמירויות או אוליגרכים
האי הידרה יוון-צלמה גילי מצא
רציתי משו של המותג המקומי "חמור-חתול" בהשראת האי על חתוליו וחמוריו,אבל וויתרתי
רוב החנויות מוכרות חולצות, בגדי חוף ותכשיטים בעבודת יד. ובעיקר מזכרות, שמתחשק שיהיה, אבל אין בהן צורך ממשי.זה גם לא המקום לקנות דבש, שמן זית, או גבינות מקומיות
תצפית
מנזר "אליהו הנביא" (profitis Ilias) מהמאה ה-19, נמצא בנקודה הכי גבוהה של האי
הליכה של כשעה-שעה וחצי בחורש אורן ושדות, שהופכת לתלולה עם מדרגות בסוף. מדובר בשביל מסומן, אבל האופציה שפעם הייתה מקובלת-להעזר בחמור, פחות רלוונטית
הגעה לאי הידרה
האפשרות הכי נוחה ומהירה היא עם חברת "הלניק סיוויז" Hellenic Seaways, שמתמחה בים הסארוני. הפלגה ישירה מנמל פיראוס להידרה, לוקחת כ-1.5–2.5 שעות, תלוי בספינה ובכמה עצירות בדרך
המסלול כולל עצירות בהתאם ללו"ז, שמשתנה. הוא יכול לכלול גם את האיים פורוס, ספצפס (Spetses) וארמיוני ((Ermioni)
רחפת אירו 1-צלמה גילי מצא
המעבורת-רחפת המדליקה שלה נקראת Aero 1 Highspeed . אני הגעתי להידרה מהאי פורוס, 25-30 דקות הפלגה. שילמתי רק 20 יורו לשני הצדדים, למרות שזה המחיר לכיוון. המחירים למסלול המלא מאתונה, נעים בין 34-54 יורו להפלגה. כדי להוזיל, רצוי להזמין מראש ולבחור במיקום ישיבה
סוף ההרפתקה
בחמש ועשרים, כבר ראיתי אנשים יושבים בתחנה של הנמל. ביררתי והסתבר שהם מחכים לאירו 1. נרגעתי. בחמש עשרים ושמונה, היא הגיעה. דיוק ייקי ביוון. צילמתי 500 תמונות והייתי בהי. הגעתי בול בזמן, כדי לצלם שקיעה באי פורוס. לחיי ההרפתקאות שבדרך
,
תגובות