המיגוניות של שדרות ועוטף עזה
בימים נוראיים אלו של מבצע "חרבות ברזל", כ-35 אלף תושבי שדרות התבקשו להתפנות לבתי מלון והארחה, בסבסוד המדינה. האוזן הישראלית רגילה כבר שני עשורים לשמוע על שדרות, רק בהקשרים מלחמתיים, כעיר מטורגטת קסאמים, רקטות ואזעקות
השבוע, דובר רבות על המיגוניות של שדרות, כביש 25 ויישובי עוטף עזה, שהתגלו כסוג של מלכודת לתושבים שתפסו בהן מחסה, מה שהציף לי סדרת תמונות פסטורליות שעשיתי בימים שקטים, בהם ממש התרגשתי לגלות אמנות רחוב בועטת וייחודית, על גושי הבטון המלחמתיים, בגודל אחיד של שניים על ארבעה מטרים
הרגשתי כמו ילדה בפארק שעשועים, כאשר נהגתי ברחבי העיר, עצרתי כל כמה דקות מחייכת למראה מה שאמור להיות קירות פונקציונליים. מיגונית כמצע לציורים מרהיבים? זה וואו מפתיע "יצירה מתוך כאב ואובדן, זה חלק מהחוסן הגדול שלנו בתור תושבי שדרות”, אמרו לי בתיירות העיר
צייר המיגוניות של עוטף עזה
מסתבר שיש כ-200 מיגוניות שפזורות ברחבי עוטף עזה ובשדרות. רובן צויירו על-ידי אליאסף מיארה. מורה וצייר ממושב שוקדה, שהפך את מבני הבטון הקודרים שכוללים גם מקלטים, קירות הגנה ותחנות אוטובוסים, "לקירות מדברים", שמספרים סיפור קטן, בדגש יופי
בשבוע הטרגי האחרון, המיגוניות שלו צולמו על-ידי אנשים, שמצאו בהן מסתור והוא קיבל טלפונים מגורמים שונים, עם בקשת עזרה למיקום המדוייק שלהן כדי לאתר אנשים שנקלעו לתופת. למרות שחלק מהמיגוניות נשרפו, או נפגעו מהקרבות ונוספו להן קונוטציות מאיימות, הן אולי יצליחו לעלות רבע חיוך, על פני העוברים ושבים, גם בימים נוראיים אלו
לטובת ילדים שפחדו להיכנס אליהם, מיארה צייר אלמנטים מסדרות חביבות, ציורים הומוריסטים באופיים. ניכר במיגוניות שהן מותאמות למקום, לנוף למרחב הציבורי ולא כופות את עצמן בצורה מנותקת. למשל, בצמוד לרפת בניר יצחק המיגונית כוללת פרות, אחו ופסטורליה. במיגוניות אחרות יש פורח וצומח אזורי
משחק ניווט בין מיגוניות בפארק המוסיקה
ב"פארק המוזיקה" בשדרות, הגדול ביותר בנגב המערבי, יש כ-20 מיגוניות שצויירו גם על-ידי מיארה, שכל אחת מוקדשת ללוקשן אחר בארץ. בתיירות העירונית לקחו את הנושא צעד קדימה ויצרו אפליקציה, עם משחק ניווט לידיעת הארץ. כך המיגוניות יוצרות חוויה ערכית ומגבשת שמתאימה לכל המשפחה
מיגוניות של מוסיקאי העיר
עוד פרוייקט מיגוניות יצירתי, מתקיים בעיר ביוזמת הקרן לפיתוח שדרות בשיתוף העיריה. זה לא סוד ששדרות הצמיחה סוללת אנשי תרבות, בעיקר מוזיקאים, שגם תרמו לסצנת הרוק הישראלי.
אמן הפופארט גיל גורן, יצא לתחקיר קטן שכלל איסוף חומרי ארכיון ופגישות עם יוצרים כמו קובי אוז ולהקת 'טיפקס', רן אלמליח ולהקת 'כנסיית השכל', חיים אוליאל ולהקת 'שפתיים', מיכה ביטון ואחרים והתוצאה היא מעין טפט שהודבק למיגונית, שעליו מופיעים ציוני דרך של האמן
האמת שבמיגונית שמוקדשת לזמר-יוצר מיכה ביטון, שבימים אלה מרבה לעלות פוסטים אישיים ואקטואליים ברשתות החברתיות, חלק מהטכסטים כבר דהה והציור לא נראה במיטבו, אבל יש באפקט של קולאז' דמוי פוסטר מיושן, קסם של נוסטלגיה לעולם שגווע זמנית במתקפת הרשע שנחתה על העיר
מוזאון ואמנות רחוב מקסאמים
במתחם המשטרה המקומית, שנחנכה השבוע מחדש על הריסות קודמתה, היה מוזאון שהציג את חלק מהקסאמים שהתפוצצו בעיר. המוזיאון, שרוב מבקריו היו קבוצות של תיירים איפשר להבין את הקלות של ייצור הרקטות ואת האיום התמידי על חיי התושבים. לא ברור אם המוזאון הזה ישוחזר לאור העובדה, שמפקד המחוז ניצב אמיר כהן, החליט להרוס את התחנה בשבת השחורה שפקדה את העיר ולחסל את כל 25 המחבלים שהסתתרו בתוכה
בכל מקרה, בכיכרות העיר מצאתי אמנות רחוב, שנעשתה משרידים של קסאמים, במחווה לסצנת המוסיקה העירונית. באחת הכיכרות "יושב" מתופף עם מערכת תופים שנעשתה מכלי משחית. אין ספק שזה שילוב בין מיחזור ליצירתיות במיטבה. מסתבר שהאמן המקומי חביב בן אבו, יצר משיירי הקסאמים שנפלו בעיר, פסלי כלי נגינה המוצגים בכיכרות העיר
"הפסלים מספרים את החיים שלי כיוצר ואיך ששדרות משתקפת בעיני רוחי דרך הכאב, הכעס, השמחה והתקווה ", הוא אומר ומבהיר "צריך לטעמי לקדם את נושא האמנות גם תחת אש". בימים כתיקונם ניתן לעשות איתו סיור אמנותי במשך כשעה וחצי, בעקבות האלמנטים הפיסוליים-המוסיקליים שלו שפזורים במקומות שונים בעיר. רצוי להתעדכן על אקטואליות הסיור, בקישור פה
מיגוניות בתרומה
חלק גדול מהמיגוניות העליזות, נמצאות בצמוד לתחנות אוטובוס. רובן נושאות חותמת של ארגון J.N.F, שמבוסס על תורמים יהודים אמריקאיים, שמזמינים ציורים על מיגוניות ומגייסים כספים ליישובי עוטף עזה והגליל, כולל לבסיסי צה"ל.מדובר בעלות של כ-2,500 שקל לתורם, שמקבל מיגונית על שמו עם גרפיטי מדליק, לעיתים שובב ומעורר למחשבה. כמו למשל גרפיטי שמוקדש לילד מקס, שנראה דמות ססגונית מקומיקס.
חלק ניכר מהמיגוניות בעוטף ובשדרות מומנו על ידי הארגון האמריקאי. הקרדיט לתורם נמצא במקום מוצנע בציור, כאשר המטרה היא ליצור חיבור בין יהודי ארה"ב לתושבים. אין ספק שאמנות במרחב העירוני הקשוח, משרה אופטימיות, שמחה ותקווה גם בימים עכורים אלו
