מזמן לא ראיתי יצירת קולנוע כזו מרהיבה, כזו אסתטיקה פיוטית. "מאסטר שף צ'נג", הוא לטעמי ההפתעה של הקיץ. סרטו של מיקה קאוריסמקי, במאי מפינלד, שהפיק סרטים מצליחים עלילתיים ודוקומנטריים
המאסטר הזה, נכנס בהדרגה ללב וגורם להתאהב ולזכור אותו. הזיכרון והנראות, הלוא הם הדברים הכי חשובים, בעידן של מדיה חברתית, שהיא מאגמה עצבנית ורוטטת ודווקא סרט זר כזה תרתי משמע, דובר פינית, מנדרינית ואנגלית, עושה את העבודה בצורה יוצאת דופן
לכאורה-זהו סיפור בנאלי על שף אלמן, שמגיע עם בנו לכפר מרוחק בפינלנד, כדי לחפש משהו לא ברור ומתאהב בבעלת מסעדה, שנותנת לו להתאכסן תחת קורותיה, שנשזרים בהדרגה בהווה ובעתיד שלו. הסרט מוגדר בז'אנר הקולנועי כדרמה קומית, על אוכל ומפגש תרבויות, אבל הוא כל-כך הרבה יותר מזה. סרט רב-מימדי, שרק בדיעבד ניתן לפרק את יופיו לסך חלקיו, כסרט על אובדן, הורות, הרהורי מהות, נוודות, טבע ואפילו מדיטציה
לא מדיטציה מתיימרת, אלא הרבה פתיתי שקט, שמגיחים בפריימים של תקריבים ולונג שוט, שמדברים גם באמצעות טבע עוצמתי. והטבע הוא סיפור מרכזי פה, בין אם בצייד, או חילופי עונות, שהם מהותיים בתרבות הסאמית, שאני מסוקרנת כלפיה ומוקירה אותה, על שרידות נחושה. סאמים (ביחיד: סאמי), הם בני עם היושב בלפלנד, בצפון סקנדינביה-שבדיה, נורבגיה ופינלנד
בעיני, זהו גם סרט מסע משובח, שיש לו עלילה חיצונית בערבות פינלנד, בבדידות מזהרת של נוף, שבו יש יותר איילים מבני אדם, והוא נותן לצופה הצצה לקוטביות של החיים באזור סוב-ארקטי. בכרונולוגיה העלילתית הגיבור-צ'נג הסיני, שמגיח משום מקום עם בנו ומתאקלם בפונדק של סירקה הפינית, מגלה לנו די בהתחלה שהוא שף רציני, כך שלא בעיה בשבילו ללבוש את הסינר ולקפוץ לתפקיד הבשלן
במעדנים שלו נחשפים עולמות חדשים, בעיקר לשני סאמים קשישים, שהם אורחיו הקבועים של המקום, אי שם בכפר נידח. האוכל האקזוטי של צ'נג, שהוא מסווג כמותאם לאופי הסועד, לעונה ולכאבי הגוף, מתברר כמרפא. אוכל שמצטלם במנות שנראות טלוויזיונית בפוטוגניות שלהן מחד ומאידך, כרפואה סינית במיטבה, שמחוללת ניסים לא רק בקיבה הבעייתית של שני הקשישים, אלא גם בנפשם ומכאן הדרך לחברות עם גיבור הסרט, קצרה.
טקס החניכה שהשניים עושים לצ'נג, הוא באמצעות "הטבלה", בכנסייה של הפינים והסאמים, הלוא היא הסאונה. צ'נג יושב בה נפעם במערומיו ומתבקש לחבוט את עצמו לדעת, במקל זרדים ואז לזנק לאגם הקפוא, שמשאיר אותו חסר נשימה. הזדהיתי וחייכתי, למראה הטקס הזה, שעברתי אותו בעצמי, כאשר יצא לי להתערות בתרבות הנורבגית המקבילה. אחד מרגעי השיא לטעמי בסרט, הוא כאשר צ'נג עושה טאי צ'י וממש מתמזג בתנועות שלו עם הנוף.
ב"מאסטר שף צ'נג", יש תשומת לב מרובה לפרטי-לבוש, שקשורים בתרבות הסאמית והם ממש עושים לה מחווה פולקלוריסטי. כל השחקנים מגלמים את תפקידם בצורה משובחת, בין אם בעלת המסעדה, הלוא היא אנה-מאיה טוקו שבשנת 2017, זכתה בתחרות "רוקדים עם כוכבים" בפינלנד, או אחד הקשישים בסרט, וסה מטי-לוירי, שנחשב השחקן הכי מפורסם בפינלנד, שהופיע במעל חמישים סרטים, סדרות וסרטי טלוויזיה רבים
לא מפתיע שהסאגה הזו שצולמה בלפלנד ובסין, זכתה בפרס "חביב הקהל" בפסטיבלים רבים. החל מה- 21 ליולי היא תוקרן ב"סינמטק תל אביב" וברחבי הארץ, וזו המלצה חמה לרוץ לראות את "מאסטר שף צ'נג", כדי לקבל משב משובח של אופטימיות, ועל הדרך טיול מענג בצפון הקר
