נשף וינאי, עדות מקומית, יומן מלחמתי-נשי, פלמנקו מקורי
- גילי מצא
- לפני 10 דקות
- זמן קריאה 5 דקות
נשף וינאי לסוף שנת 2025
מה יותר נחמד מלסגור את השנה, בתחושת חו"ל.הסינפונייטה הישראלית באר שבע, הרימה הפקה בי"ל וההגיעה איתה גם לאופרה בת"א, אחרי היכל התיאטרון בקריית מוצקין
שמחתי על ההזדמנות, לצאת מהמציאות הלוקאלית המעיקה, על כנפי דמיון מוסיקלי. חוויה שבה על הבמה ניצחו שני מאסטרים ידועים:קונסטנטין אורבליאן ודיויד סולומון, שהוא מנצח הבית של הסינפונייטה
לנגנים המעולים של הסינפונייטה הצטרפו זמרים מחו"ל, ראדו ראטוינגן נגן אקורדיון ןירטואוז ממולדובה, אליסה סאדיקובה נגנית נבל שזוכה בכל תחרות אפשרית וקרן מוגדוס חלילנית ישראלית, שממש הרימו את ההפקה לתקרה
אבל מי שבאמת עשו מבחינתי את הערב וואו, היו שמונה רקדנים מדהימים, בתלבושות מרהיבות שרקדו לכוריאוגרפיה של חיים פרשטיין ("רוקדים עם כוכבים")
הפקה שבמשך שעתיים ורבע, מסע מוסיקלי שגם עצר בספרד, צרפת, ארגנטינה, עם צלילים אהובים מ"כרמן", דרך הקונצ'רטו לחליל ונבל של מוצארט, ועד פנינים של חצ'אטוריאן ודונאייבסקי
נעתי בכסא במקצבים שונים. התענגתי גם על התאורה היפה, שתרמה לאווירה. שיתפתי את התמונות הססגוניות בפייס שלי, תהנו גם פה. תעקבו אחרי האתר של הסינפונייטה לארועים שווים
עמוד הפייסבוק של הסינפונייטה
עדות מקומית
ה"עדות" השנה, בפעם ה-22 שלה, היא בעיני הכי מרגשת אבר. היא עשתה לי סדר במאורעות השנה החולפת בקטע של תיעוד אנושי, עיתונאי ואמנותי. התערוכה מתחקה במדוייק, אחרי כל האירועים החדשותיים והדרמטיים, שאת חלקם החמצתי כי הייתי בחו"ל, או שהם היו מדי קשים לעיכול
מוצגים בה צילומים של חטופות וחטופים שבים הביתה, המלחמה בין ישראל לאיראן, המערכה בצפון, מחאות החרדים, האלימות בגדה המערבית וחיי השגרה לצד המתיחות הביטחונית, וגם:ספורט, אורבניזם ותרבות, טבע וסביבה, חברה וקהילה
במדינה שמייצרת ניוז יומי אלים, אין חשק לעקוב, אלא אם חיייבים. אני מציינת את זה, כי התערוכה השנה, היא דווקא הכי אופטימית-לייט בטח בהשוואה לאשתקד.לתחרות הוגשו כ־7,000 עבודות, מתוכן נבחרו רק 82 בקטגוריות: וידאו, סטילס, תצלומים בודדים וסדרות צילומיות, שצולמו על ידי 64 צלמות וצלמים
אני חייבת לומר, שסיור בתערוכה עם האוצרת דנה וולפיילר-ללקין, עשה מבחינתי את ההבדל הגדול. בין לצפות בדממה בתמונות ולקרוא את ההסבר היבש, להקשבה למי שעשתה את הבחירות ומבינה את התמונה הגדולה
התרשמתי מתמונת השנה ע"ש רועי עידן ז"ל, פרס ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל הוענקה לאיתי רון, צלם "הארץ". רואים בה צלליות של חרדים וחיילים בכפר הפלסטיני כיפל חארס. סיפור, שלא רבים מכירים ולא בכדי
אחת לכמה חודשים מתקיימת בכפר הילולה, שבמהלכה אלפי מתפללים פוקדים מבנה, שמזוהה על פי המסורת כקבר יהושע בן נון. בזמן ההילולה מוטל עוצר על הכפר. התושבים נאלצים להסתגר בבתיהם, והמתפללים מסתובבים במקום, מאובטחים במאות חיילים ושוטרי מג"ב.
צילום טבע פופולרי
בקטגוריית טבע וסביבה, מקום ראשון זכה אוהד צויגנברג, עם צילום שמי שמבקר ברמת הגולן, מכיר היטב. כל חורף המאגר של בנטל הוא אטרקציה. פה,העיתוי קריטי לצילום וזה בעצם הסיפור: חיילים ואזרחים לטבול בבריכת המים החמים שליד הר בנטל, אחרי שנחתם הסכם הפסקת אש בין ישראל ללבנון
צילומים נוספים משמעותיים בעיני
צעירים חרדים שורפים צו גיוס במהלך פעולות מחאה מחוץ לבית הכלא הצבאי, שבו מוחזקים עריקים חרדים. צילם תומר אפלבאום
ילדים מחסידות בעלז מחזיקים רובה צעצוע בעת קריאת מגילת אסתר בחג הפורים. צילם רונן זבולון "רויטרס"
כדיה לוי עקבה אחרי לוליטות. אופנת רחוב, שמקורה באזור הרג׳וקו בטוקיו,יפן. צעירים וצעירות בישראל, אימצו אופנה זו, שקיימת ברחבי העולם
מאיה משל, מציגה את שגרת יומן של נערות בנות 12 עד 18 במאחז מעוז אסתר. הנערות גרות לבדן במבנה שהקימו בכוחות עצמן, ועוסקות בעיבוד האדמה, בתחזוקת המקום ובלימודי קודש. חוד החנית של החלוציות העכשווית. בחמש השנים האחרונות, המאחז נהרס
במהלך המלחמה בין ישראל לאיראן,רבים לא זכו למקלט ראוי סמוך לביתם מצאו מחסה בתחנות תת־קרקעיות של הרכבת הקלה.זרים מוחלטים במציאות סוריאליסטית, חיים יחד בעומק 30 מטרים מתחת לפני הקרקע. צילם, אליה-ים נסים
עד מתי-"עדות מקומית" תוצג עד 7 בפברואר 2026
שעות פתיחה מוז"א:למעט יום ראשון שהמוזאון סגור, שעות הפתיחה משתנות בכל יום.
לרכישת כרטיסים, במחיר 58 ש"ח
פלמנקו "ארבא"-מיכל נתן
את מיכל נתן שהקימה את "להקת הפלמנקו הישראלית", Compas אני מכירה ממזמן ממש. כשהיה לי הכבוד, להשתייך ללהקת הפלמנקו של סילביה דוראן. דוראן, חלוצת הפלמנקו בישראל, שתחת ידיה נולדו סולניות פלמנקו שזכו להוקרה גם בחו"ל
מיכל הייתה אחת מהן, אבל היא השכילה לקחת את האהבה שלה הרבה קדימה. היא יצרה להקה בועטת ומגוונת בת 28, ושמה את הריקוד המאתגר הזה, על מפת המחול המקומית. היא יצרה דור של תלמידות שחלקן הפכו בעצמן למורות, יוצרות ומבצעות
אני ערה לכך שבעשורים שחלפו נולד פה ז'אנר ייחודי של הופעות פלמנקו, שיתופי פעולה פורים ופסטיבל פלמנקו, שהוא מסורת ולא טרנד חולף.כמי שרקדה בעצמה פלמנקו, אני מתרשמת מזה שמיכל לא נשארה תקועה בשפת הפלמנקו הקלאסית-אנדלוסית, אלא יצרה שפה חדשה, שמתכתבת היטב עם התרבות הישראלית והעולמית, עם המציאות הדיגיטלית, עם עולמות אישיים של הרקדניות
זו בדיוק רוח העבודה החדשה "ארבא",ARBA שיצר הכוריאוגרף המהולל: הלל קוגן בעל פרסים בי"ל. לצד יצירות אוונגרדיות, כוריאוגרפיות לאופרה הישראלית, לתיאטרון ולמחזות זמר, הוא משתף פעולה פעם שניה כעת, עם מיכל נתן בשפת הפלמנקו ובריקולאז'-מונח שמתאר יצירה רב-מימדית, שמשלבת כלים וטכניקות מעולמות שונים, ממש כמו קולאז' במלאכת יד
הוא מופע תיאטרלי, עם ארבעת הרקדניות המרכזיות של הלהקה. חוץ מלרקוד פלמנקו, הן גם משוחחות, משתטות, שרות, צוחקות, קוראות תגר על פורמט הפלמנקו המקובל. לצד קטעי ריקוד וירטואוזים, עם עבודת רגליים וידיים משובחת, הן שוחטות פרות קדושות בהקשר של חיי משפחה, תרבות, תפקידים גבריים ונשיים, פוליטיקה
ארבא צילם-רונן רוזנבלט
המקצב של הפלמנקו, שמתבטא ברקיעות רגליים עם נעליים ממוסמרות, במחיאות כפיים פתוחות וסגורות, בנפנופי מניפה דרמטיים, הופך למקצב של חיי היום-יום. החיים הם פלמנקו וזה מה שהופך את המופע הזה ליוצא דופן לטעמי
צילם-רונן רוזנבלט
מעבר לזה שממש אהבתי את הרעיון לשים טלוויזיה על הבמה, שבה מוקרנים קטעי נגינה ושירה, שבסוף המופע הזמרת והגיטריסט גם משתחווים לקהל. שנעשה שימוש בחפצים וגם בלופר, שמוסיף ביט פלמנקו מיוחד במינו. שהמוסיקה היא רבגונית ומגדירה מחדש את הפלמנקו הנישתי, המסורתי, המצומצם. ממליצה ממש. אולה!
תאריכי מופע קרובים:ב-5 ו-6 לפברואר, בתאטרון "ענבל" בסוזן דלל וגם ב-27 וב-28 במרץ.
קישור למופעים הבאים ולהזמנות
ארבא צילם-רונן רוזנבלט
יומן החלמה-איילת רון
המלחמה "האחרונה", הולידה מגוון גיבורות מקומיות. גם כותבות שמציגות את הפן הנפשי שלה. "יומן החלמה" בהוצאת "ביתן" הוא פרוייקט ספרותי, שמתעד את הנרטיב הנשי של השביעי באוקטובר. 72 יוצרות ו-134 טקסטים מז'אנרים שונים, הפכו לספר שאצרה וערכה איילת רון
איילת היא במאית, מחזאית, מורה למשחק, מנחת סדנאות ויזמית בתחום התרבות. היא מנהלת את "מגנטה"-פלטפורמה לקידום נשים יוצרות. הספר שכולל גם תמונות, נכתב בין אוקטובר למרץ, המחצית הראשונה למלחמה.יש בו שירים, סיפורים קצרים, מונולוגים, דיאלוגים, של שירי ארצי, ענת לב אדלר, ליהיא לפיד, אגי משעול, סמדר שיר ועוד
עלעלתי בספר, שאין לו סדר כרונולוגי מתבקש, כך שאפשר לקרוא בהפתעה. טכסטים כמו "הותר לפרסום" של ליהיא לפיד נותן מכה בצלעות ובבטן. ויש עוד "הותר לפרסום" של דנה אדרי פינבלט. אהבתי את הצילומים העוצמתיים של חנה שנהב. "רשימות נחמה של אימהות" שכתבה שאני רז בואנו, מצמרר.
מצאתי הייקו מחסיר נשימה "אני גם נפלתי, נפלתי בקרב על השפיות. יהי זכרה ברוך", כתבה הודיה עדי. אני קוראת אותן ומגלה שהן בעצם הפכו לבלשיות למילים מפחידות, מפענחות מצטיינות של ז'רגון צבאי. מתורגמניות של אסון שפוצע בדרגות חומרה משתנה, או הורג, רוצח, ממית. כמו שכותבת ענת לב אדלר ב"קריאות העורב של מסוקי המוות".
היומן הנוקב הזה עוסק בלב וגוף שמתנפץ, זמן שאבד, זוגיות, מיניות, חטאים, טבע, אלוהים והרבה מאוד על אימהות. מספיק לקרוא את הכותרות "אני פוחדת", "מלחמתה", ארץ זבת איבה ודבש", "מוותרת על פרס נובל", "היום בו השפה קרסה", "הנחיות פיקוח הנפש", כדי לראות שיש פה נרטיב חדש.שיר הסיום "פחות" של איילת רון הוא רקוויאם למוות והצהרת חיות.
ניתן לרכוש את הספר, בכל חנויות הספרים בארץ.ולרכוש אותו און ליין
עמוד פייסבוק של איילת
עוד המלצות אמנות:
תגובות