שלולית חורף-עין שריד
בריכת החורף לב השרון – ליד עין שריד, היא מקום קסום. מה שיפה בשלולית חורף, שהיא נראית שלוליתית במיטבה, כאשר מגיעים בחורף. נגיד בחודש ינואר. נגיד השבוע. ככה נראתה שלולית עין שריד, אחרי ששטפו אותה מים בקילוחים של גשמי ברכה, או שמא בריכה, כי היא בהחלט הזמינה מיני עופות ובעלי חיים זעירים, לטעום את מימיה, שטבלו בעננות הצחורה
באוויר עמד ריח רענן של טבע, שצמא לכל הירוק והתכלת הזה, שהם בשטח שמהווה הפארק, ששטחו כ-30 דונם, שנראו פראיים למדי כעת. אמנם יש שבילים מסודרים, ויש גם כאלו שמגיעים לפה באופניים, אבל מומלץ ללכת בסבך המבולגן, ומסביר פנים באותה מידה
בשולי הפארק, יש שדות חקלאיים עם גידולים שונים וגם פרדס, וכמובן שהם לא מהווים הזמנה לטעימות כלשהן
מתי הייתי פה בעבר?
אשתקד, כאשר האביב פרץ במלוא עוצמתו וסרב להעלם חרף החמסינים, החלטתי לבקר בבריכות/שלוליות חורף, טרם יחולו עליהן חוקי איוד ושממון
חלק מבריכות החורף פקדתי בזמנו בסתיו, למשל את זו שנחשבת "האימא של השלוליות"; בריכת דורה בנתניה-כאן, שיושבת לה מצפון מזרח לשמורת אירוס הארגמן-שכתבתי כאן, שלמזלה זכתה לחיבוקם של העיריה וקק"ל, כשמורת טבע מוסדרת וכך ניצלה מייבוש למטרת בניית מגדלים קורעי רקיע, או לשטחים חקלאיים
פריחה בבריכת החורף עין שריד-צלמה גילי מצא
למרבה הששון, הגיל והמים, יש עוד רשויות שהבינו, שהשלוליות שבתחומן, או בשמן היותר "מכובס" בריכות חורף, הן נכס קריטי. ת'אכלס מקווי מים עונתיים, שמתמלאים בעונת הגשמים ומתייבשים לאחר מכן בהדרגה במהלך האביב וראשית הקיץ
הבריכות, הן אלו ששומרות על האיזון ההידרולוגי של מי הגשמים ומניעת הצפות של מים שהופכים ערים לנהרות שמצריכים גונדולות, בחורפים גשומים. מפה לשם התחילה מגמה ברוכה, של שימור ושיקום בריכות קיימות, וגם בניית בריכות חורף חדשות כמו למשל בלב השרון, עין שריד, שקיימת כשש שנים
מדובר במוקד טיול קרוב לתושבי האזור: עין ורד, עין שריד, קדימה, צורן, שמגיעים אליו ברגל, או בטיול אופניים, אבל המקום שווה ביקור גם ל"תיירים" שבאים מאי שם עם רכבם. חניתי ליד הבריכה, אבל התחלתי את הטיול דווקא בחולות עין שריד
צעדתי בלי כיוון מוגדר, בתוך חורשה מוצלת, כאשר מדי פעם ראיתי שלטים וחבלים שמגדרים חלקת אדמה, סביב מה שאמור להיות צבעונים. הסתבר לי שמדובר בשמורה שזו גולת הכותרת שלה. חיפשתי בנחישות את הפרח האצילי והנדיר, אבל לא ראיתי לו כל זכר. התנחמתי בעובדה, שצלמתי צבעוני הרים מהממים בשיאם, במעגן מיכאל-כאן.
הקרואים היחידים שפגשתי בשטח, היו נערים במכנס קצר, חולצה מיוזעת ומבט מיוסר. הם רצו במסלול מעגלי, חלקם גם נשאו על גבם שקי חול, מה שנראה כהכנה קורעת לצבא, או אימונים מחשלים בקורס, כי אחד מהם לבש חולצת "מדריך". מכוון שבכל רגע נתון, בא מולי צעיר שנשף בפני אדים בתוספת דמיונית של טיפות זיעה, חתכתי לכיוון השדות והפרדסים
ריח משכר של פריחת תפוזים היכה באפי והזכיר לי ניחוחות ילדות, מפרדס שהיה נטוע בחצר של סבתי. הכתום העז הזה, היה פעם תבנית נוף דומיננטית של ישראל היפה וכעת הוא בתרכיז באזור השרון. נפתח לי חוש הטעם, אז הוצאתי את הקלמנטינה מהתיק שלי והמשכתי לאזור הבריכה עצמה
באזור בריכת החורף עין שריד-צלמה גילי מצא
עד שרואים אותה, נתקלים במיני צומח ופרחי בר, שנשתלו כאן בשטח של כ- 30 דונם, והם מסדרון אקולוגי, שתורם לדו-קיום עם חייאס מסוגים שונים בינהם דו-חיים, ציפורים, עופות וכדומה
המקום מסודר עם שבילים מונגשים, ויש שילוט עם מקרא, שמסביר את המגוון היפה, שהסביר לי פנים במרבדים של מה שלרגע חשבתי כחרציות לבנות, אבל הסתבר לי כקחוון. ממש טבלתי בתוכו, כאשר התכופפתי לצלם שמיכת כלולות צחורה וחגיגית
פה ושם ראיתי תורמוסים, פרגים, בן חצב יקינטוני, גזר קיפח, לוטם, מרווה, עדעד כחול ואחרים, שאני לא בקיאה בשמותיהם, ולכן אני לפעמים נעזרת במגדירי און-ליין לפרחים ארץ ישראליים, שמסווגים לפי צבעים
פריחה בבריכת החורף עין שריד-צלמה גילי מצא
ליד בריכת החורף, שהיא קטנה יחסית, יש דק והוא היה תפוס על-ידי משפחה, שעשתה פיקניק קטן ואבא ובן, שעשו בונדינג וגם חיבקו כלב וגור. חוץ מהקרקורים שלהם, שמעתי גם צפרדעים וראיתי עופות נוחתים בפינות שהיה בהן סבך קטן
פריחה בבריכת החורף עין שריד-צלמה גילי מצא
מכוון שהשמש עוד לא נטתה לכיוון מצב שקיעה אופטימלי לצילומים, תפסתי לעצמי אבן פנויה ושאפתי לקירבי את בליל הריחות מהפרחים, שעל חלקם התעלקו חיפושיות משה רבנו, או דבורים שמלקטות צוף
עצמתי עיניים והקשבתי לטבע האביבי והתוסס כל-כך. עצם הישיבה בלי לעשות כלום, רק להיות, להרגיש את הגוף שמיהר כל-כך להגיע, לאן?, למה?, ולהבין שאין שום מטרה. חזרתי בהליכה איטית לאוטו, מגלה עוד פרחים, שביקשו שאתבונן בהם ואקטוף במצלמה, כדי שאוכל לחלוק אתכם את השפע
עוד כתבות טבע פורח ושלוליות?
