דובי-לנד בטרנסילבניה


דובים זה פה -טרנסילבניה רומניה-צלמה גילי מצא

כן דובים, כן יער-טרנסילבניה ברומניה

ילד רומני לא מקבל כמתנת בר-מצווה ספארי באפריקה. לשאלה המתבקשת למה? - התשובה מתחלקת לשלוש, כמו בצבא: הוא לא עבר ברית מילה, זה יקר מדי ויש לו יופי של טורפים בהישג יד.

שמורת טבע טרנסילבניה רומניה-צלמה גילי מצא

כמה קרובים אליו הטורפים? מאוד, כך מתברר. לפעמים הם עושים לו הפתעה בין שיחים ועצים בגינה, לפעמים מתחשק להם לעשות ספארי ביתי. אפילו לטייל בין המטבח, לשירותים ולחדר השינה, ולהעיר נמים בנהימות מיוחדות; תודו שזה בהחלט מקורי.

להסתכל בעיניים לדב-צלמה גילי מצא

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים "טורפים"

בהחלט לא על קיפודים, סנאים, שועלים, תנים או זאבים. רומניה, בעיקר אזור היערות של טרנסילבניה, במחוז הרגיטה המיוחד Harghita, מלאה בטורפים אמיתיים - דובים. דובים חומים, עם טפרים כמו שיפודים, שיניים שטוחנות הכל ויכולת להרביץ ספרינט, לטפס על עץ, לשחות במהירות שאין בן אנוש שיכול לה. כאלה שרק נראים כמו פו הדב מספר הילדים, שבזכותו תעשיית הדובים הפרוותיים-לטיפיים-מרגיעי נדודי שינה ידעה עדנה.

מירקרה צ'וק טרנסילבניה רומניה

אבל כידוע, אגדות זה דבר אחד והמציאות קצת אחרת. הדובים החומים שפגשתי היו שמנים, גבוהים ופראיים ממש. בטרנסילבניה הם צומחים לגובה של שני מטרים (כשנעמדים בפוזת איום על רגליהם האחוריות), ומגיעים למשקל של 200 ק"ג במקרה הקל של הסוגיה.

דובה וגור-טרנסילבניה רומניה

חשוב לדעת: פו הרומני אוכל מכל הבא ליד. הוא מחסל ירקות ופירות בכמויות מסחריות, שש על פגרים של בעלי חיים ולא מסרב לטעימות ספונטניות מעוברי אורח. דובי רומניה אוהבים לאכול את הבשר שלהם עד העצם האחרונה, ממש כמו ספייר-ריבס שתמצצו במסעדה. והם בהחלט יכולים לסמר שערות ביד גברית איתנה או בגב מתולתל.

דובה בשביל הליכה-טרנסילבניה רומניה

איך הפכה רומניה לדובילנד?

בתקופת שלטונו אסר הדיקטטור צ'אושסקו לצוד דובים (אם כי לעצמו הוא סידר היתר מיוחד). כך התברר, שיותר ממחצית מהדובים החומים של אירופה כולה עברו להתגורר בהרי הקרפטים ששטחם 200 אלף מטר מרובע -פי עשר ממדינת ישראל. לאחר חיסול הרודן, ניהול הסוגיה עבר לידי ארגוני צייד פרטיים, שהחלו לקבוע מיכסת עורות דובים לכל המרבה במחיר. לתמונה נכנסו "תיירי צייד", בעיקר מרוסיה, שהעלו את רף המחירים לכל דב מת, במעין מכירה פומבית.

שמורת הטבע בסנט אנה טרנסילבניה,רומניה-צלמה גילי מצא

תחילה שיתפה הממשלה הרומנית פעולה עם החיסול המניב מטבע זר, אבל הגופים האחראים על הגנת הטבע במדינה הצליחו לצמצם את ההיתר. שרת הסביבה קבעה, שלפי החוק האירופאי הצייד אינו חוקי, וכך הסיפור הפך לסוגיה פוליטית בוערת, שעולה לכותרות, ואפילו הצית הפגנות בבוקרשט הבירה. כך או אחרת, מספרם של הדובים צמח שוב.

טועמים מהפחים-צלמה גילי מצא

כ-25 שנה מאז יריית הסיום במשטרו של צ'אושסקו, מסתובבים חופשי על הבר, כ-7,000 דובים שמדברים רומנית. יש טוענים, שאפילו יותר. המסעדה שלהם ביערות לא עומדת בעומס והם מחפשים אוכל בפחי הזבל של התושבים, מתקרבים לכבישים הראשיים ומאבדים את הרתיעה מבני האדם. מפה לשם – העסק הזה הפך למסוכן.

תייר דובים בטושנד-צלמה גילי מצא

לילה דובי

מי האנשים שמסתכנים עם הדובים? פנסיונרים שהתחביב שלהם זה איסוף אוכל לדובים והאכלתם וזן נוסף - תייירים. ישבתי במכונית עם המדריך-נהג בשעה עשר בלילה, ליד תחנת הרכבת של העיירה טושנד-Tusnad. בחניון הרכבת הבחנתי במכוניות חונות ובתוכן אנשים. ארבעה ויותר בכל רכב – לא בדיוק זוגות אוהבים שמחפשים פינה שקטה. "הם מחכים לדובים", הסביר המדריך.

מתי הם יגיעו? – שאלתי.

"מתי שיתחשק להם", הסביר, "מעכשיו ועד הבוקר".

המתנו במקום, מול פחי האשפה, כ-40 דקות, עד שנשברתי. העדפתי לבלות את הלילה במיטה ולחלום על הדובה זהבה.

הגיעו במונית כדי לתצפת על פחי הזבל בטושנד-צלמה גילי מצא

דובה מרחרחת את השטח ומריחה אותי באזור-צלמה גילי מצא

ערפד ודובה בלייב

בוקר. המדריך הנחמד שלי:ערפד, שבעבור הישראלים שמו מזכיר משהו אחר ("דרקולה"), קיבל התראה: יש דובה באגם סנט אנה-Saint Anne, והשומרים לא מצליחים להבריח אותה. מכיוון שהיינו בחלק של ביצת מוהו-Mohos peat bog אותה שמורת טבע, זינקנו לרכב. במחסום על יד האגם נתקלנו בעשרות אנשים בבגדי ים כשהם נמלטים מהסביבה. "מה זה?", שאלתי. "נו מה את חושבת?", ענה הערפדון.

מתרחצים באגם סנט אנה-צלמה גילי מצא

דובה חומה, שנראתה כאילו היא חיפושית זבל ענקית, רחרחה את האדמה והרימה מבט ישיר אלי. "תתרחקי. מאה מטר לפחות", צעק לי הערפד, כאילו שהיה לי סרגל בכיס והסתבר שזה לוקח לה שתי שניות להגיע .האדרנלין עלה אצלי כשראיתי שיש לה שני גורים חמדמדים. צמד שומרים בגיל שבו כבר לא רצים מהר ניסו לגרש אותה בצעקות, אבל היא התקדמה בין העצים ופתאום יצאה במלוא הדרה לשביל, עם הגורים. כמעט רצתי לקראתה, אבל השומר כמעט הכניס לי זאפטה, שעה שצעקות הרימו מהדשא אמהות עם תינוקות וילדים קטנים.

דובה עם גורים מול הפקח בשמורת סנט אנה -צלמה גילי מצא

פקח יוצא לסיור בדיקת דובים בשטח-צלמה גילי מצא

התקרבתי ככל יכולתי, אבל הייתי מדי חשופה, בלי עץ לטפס עליו במקרה הצורך, למרות שלא היה לי סיכוי מולה. לפי החוקים, מותר רק לשרוק או לייצר אשליית "חיה גדולה", בכך שכמה אנשים נעמדים זה ליד זה, כדי להפחיד אותה. שוקר חשמלי וגז מדמיע קיימים בארסנל של שומרים, אבל הם פוחדים להשתמש בהם ולשלם קנסות לרשויות החוק. התרחקתי לאט. אסור להפנות לה גב ובטח לא לרוץ כי אין סיכוי מולם - הם רצים במהירות כ- 50 קמ"ש.

בתמונות:אמא וגור בחיפוש אחרי אוכל בפחי הזבל-צלמה גילי מצא

באגם טבלו כמה מתרחצים, שנראו אדישים, למרות שדובים הם גם שחיינים טובים. כשהחשיכה התחילה לרדת ולא היה סיכוי שיהיו לי פריימים חדים, ערפד ביקש שנתקפל.

פיט בוג-ביצה עם צמחייה מיוחדת בשמורת סנט אנה-צלמה גילי מצא

במסעדה חביבה על אם הדרך, שיחת היום הייתה דובה עם שני גורים שהסתערה על עובר אורח בבוקר, בדרכו לאותה תחנת רכבת בה בקרתי בטושנד. הם סיפרו, שהיא הייתה היסטרית, כי גור שלה נפל למעמקי הפח הפוטוגני. האיש שנפגע, שקם לעמל יומו, הובהל בדחיפות לבית החולים יחד עם מישהו שניסה לסייע, וגם הוא הותקף. התמונות הקשות הופצו ברשתות החברתיות והבהירו לי, שעם דובים לא משחקים.

שלט על הגדר בשמורת סנט אנה-צלמה גילי מצא

אוהבים סוף טוב?

בפרק הבא: איפה אפשר לראות דובים ולחזור הביתה בשלום.

אם אתם עושים טרק מה מומלץ?

לעשות רעש תוך כדי הליכה – לדבר בקול רם, לשיר, לשרוק -רצוי במשרוקית, לתלות פעמוני פרה שידנדנו תוך כדי הליכה.

לטייל במערת דוביםבקרפטים המערביים, שוכנת מערת פסטרה אורסיל-Pestera Ursil ששמה ניתן לה בגלל כמות העצמות ושלדי הדובים שנמצאו בתוכה. המקום שימש כמקום מסתור לדובים וחיות אחרות, ביניהם זנים שנכחדו לפני מאות שנים. המערה התגלתה במקרה בשנת 1975 וחמש שנים לאחר מכן נפתחה לעשרות אלפי המבקרים בה, מדי שנה.

דובון משרבב לשון באגם סנט אנה-צלמה גילי מצא

MULTUMESC


רוצים לקרוא עוד על מחוז הרגיטה?-להלן הקישור

Harghita Community Development Association

https://www.visitinharghita.ro/index.php/en/




 כל הזכויות שמורות לגילי מצא ©

© Made by Gili Mazza