אמנות מגשרת שואה-קובנה
לפני כשלוש שנים, פגשתי לראשונה את בלה שירין, בדירתה בעיר קובנה בליטא. העיר השנייה בגודלה, שמתוך כ-30,000 יהודים שגרו בה ערב מלחמת העולם השנייה, שרדו כ-2000 איש שנפוצו לכל עבר
סיפורה של בלה, מעורר השראה בכל קנה מידה. בגיל שבעים, היא חזרה מישראל, כדי לחיות בקובנה בה נולדה ומשם עלתה כילדה עם הוריה. בלה היא בת יחידה וכל חייה, סבלה מאמא מסויטת מהשואה שבגיל 62 שמה קץ לחייה, בקפיצה מחלון דירתם בתל אביב, כשבלה צופה במחזה המחריד
בלה שהיא דור שני לשואה, חייתה מאז תחת מעטה של טראומה קשה ולא הצליחה להתאושש ולשקם את עצמה. מדי פעם נסעה לבקר בקובנה והרגישה סוג של קריאה ושליחות לחזור אליה, והאינטואיציה שלה הוכחה כנכונה.
בשלב קדחתני של חיפוש דירה בקובנה כשחפציה מפוזרים בין מכרים, בלה פגשה אמן מקומי בשם ויטאניס ז'קאס (Vytenis Jakas) שגר בחצר מרובעת של קומפלקס דירות, שהסתבר שגרו בו יהודים במשך כמה דורות
גלריית החצר בקובנה-צילום של ההורים של בלה שירין, צלמה גילי מצא
בלה הביאה לויטאניס תצלומי אלבום משפחתי וביחד הם מצאו צילומים גם של דיירים אחרים, שהיוו השראה. ז'קאס יצר מהם, בחצר בה שניהם גרים פרוייקט הנצחה שנקרא "גלריית קיימו" (Kiemo galeriija)
המקום מדליק בעיצוב שלו, ולוקח זמן לראות את מאות הפריטים שנמצאים בכל פינה. מומלץ להרים את הראש ממש גבוה לגלות כל מיני חפצים, שהם אמנות רחוב נטו
גלריית החצר בקובנה עם האמן ויטאניס-צלמה גילי מצא
הגלריה כאמור מתמקדת בקטע היהודי וכוללת תמונות של ליטבקאים במחנות, כך כונו יהודי העיר. הגלריה הפכה לאתר עלייה לרגל, שעשרות אלפי אנשים פקדו, בתמיכת ועידוד העירייה
גלריית החצר בקובנה-צלמה גילי מצא
קפיצה בזמן-קובנה כבירת תרבות
בשנת 2022 קובנה הוכרזה כבירת התרבות של אירופה
כמה שנים לפני העיתוי, פרנסי העיר החליטו שהזמן הבשיל, לתת מקום אמנותי בז'אנר של אמנות רחוב, ליהודים שהעיר התרוקנה מהם והיא מרגישה את אובדנם בכל תחומי החיים
קובנה כמרכז אמנות רחוב
קובנה הקומפקטית יחסית היא מעצמה ביחס לגודלה, בנושא של אמנות רחוב, עם ציור קיר של פיל וורוד שהפך לסימר היכר, שגם הוא עבודה של ויטאניס ז'קאס, שהציב פסל כזה של פיל בחצר הגלריה
יריית הפתיחה של הז'אנר הייתה בפסטיבל לאמנות רחוב-ניקוקה-Nikoka (כתבה פה), שהתחיל בשנת 2014. מאז יש בעיר עשרות ציורי קיר בגדלים שונים, שמתחבאים במיקומים שונים כולל חניונים.ניתן לעקוב אחריהם באמצעות מפה מיוחדת שהופקה בנושא, שניתן לקבל במרכזי מידע לתיירים.
לאה גולדברג מדברת מהקירות
באוקטובר 2020 צוייר בעיר מוראל מרגש במיוחד. פורטרט עצום מימדים של המשוררת לאה גולדברג,שצמוד אליו שיר שכתבה בשם "האורן", כשמילותיו מופיעות בעברית וליטאית. מדובר בצדק פואטי, שנעשה שמונים וחמש שנה לאחר שהמשוררת הלאומית, מתרגמת, מחזאית, מבקרת וציירת היגרה מקובנה לישראל
ממש התרגשתי כשראיתי את הציור הזה ולא הפסקתי לצלם אותו מכל זווית אפשרית. הציור נמצא ברחוב קאסטנו Kastono איפה שמשפחתה של לאה, גרה. פרט ביוגרפי מעניין, הוא שלאה עלתה לבד לארץ, כי אבא שלה עונה על-ידי חיילים ליטאים, שהאשימו אותו בהיותו קומוניסט, לאחר שהמשפחה גורשה לרוסיה במלחמת העולם הראשונה וחזרה לקובנה
צילומי יהודים בגלריית החצר בקובנה-צלמה גילי מצא
האב קיבל פוסט טראומה שהפכה למחלת נפש והוא אושפז. שנה לאחר שלאה עלתה לארץ, רק אמה הצטרפה אליה והן גרו בתל אביב. הציור הזה בגודל עשרה על חמישה עשר מטר, נעשה על-ידי אמן צעיר בשם לינס קזיויואניס (linas kaziuionis)
ציור קיר של לאה גולדברג בקובנה-צלמה גילי מצא
וכאן בלה שירין חוזרת לתמונה. שירין שהעיר העניקה לה את התפקיד המכובד של שגרירת תרבות בשנת 2022 וגם "שרת החוץ" בנושא יהודים, הוזמנה במעמד הסרת הלוט מהציור המונומנטלי להקריא שירים של לאה גולדברג. "אני הוכחה לכך שאפשר להתחיל מחדש בכל גיל, ושאין מקום לדעות קדומות כולל בעניין אנטישמיות. קובנה מרעיפה עלי אהבה וסוף סוף אני מרגישה בבית"
בבית של בלה שירין עם המגן כשגרירת תרבות-צלמה גילי מצא
עוד סיפור נשי בקובנה
ציור קיר מונומנטלי נוסף שמצאתי בקובנה, מתייחס למשפחה יהודית. האם גרטה בגריאנסקי הייתה פסנתרנית ומורה למוסיקה ובעלה פול סוחר טקסטיל. בתם רוסיאן, (Rusian bagriansky) ניצלה בזכות תושייה של הוריה, שחפרו בור ליד הגדר בגטו ודרכו מסרו את רוסיאן לידי מכר בשם ברונו בודרקייטה (Bronė Budreikaitė), שהציל אותה
מכוון שנושא השמות הוא נושא רגיש בהקשר "זכרון" והנצחה, אני מציינת אותם גם בלעז. בציור שנעשה על ידי אמן בשם טדאס ויקאיטיס-פלוגס (Tadas Vincaitis-Plūgas) רואים את האם גרטה והבת רוסיאן ועליו מופיע שיר נוגה, שנכתב על ידי משורר בשם הירש אוסקרוביקיוס (Hirsh Ošerovičius), שלא הצלחתי לתרגם. בחרתי להביא לכם את מילות השיר "האורן", של גולדברג, שהולחן על-ידי אחינועם ניני.
יום השואה-לזכור ולא לשכוח!
הכניסה לגטו קובנה עם עבודה שיצר ויטאניס ז'קאס-צלמה גילי מצא
לא גולדברג:
כאן לא אשמע את קול הקוקיה,
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג,
אבל בצל האורנים האלה
כל ילדותי שקמה לתחיה.
צלצול המחטים: היה היה
אקרא מולדת למרחב השלג
לקרח ירקרק כובל הפלג,
ללשון השיר בארץ נכריה.
אולי רק ציפורי מסע יודעות
כשהן תלויות בין ארץ ושמים
את זה הכאב של שתי המולדות.
איתכם אני נשתלתי פעמים,
איתכם אני צמחתי, ארנים,
ושורשי בשני נופים שונים
