מוזאון פופ אפ ת"א 3-חדר בריחה מומלץ
אני אוהבת אמנות רחוב. נקודה. אני אוהבת אמנות, שיוצאת מגבולות ממוסדים, כאלו שדורשים סדרנים, כרטיס כניסה, סוג של משמעת מהמתבונן. אסור לאכול, אסור לצלם עם פלש, אסור מדי להתקרב. אסור. אחרי שנתיים של איסורים, חלקם נטולי היגיון בעליל, חלאס, נשבר לנו
במיוחד לאמנים, שהכליאה נטולת הבמה בין אם זה גלריה או אצטדיון ותשואות הקהל נאלמו, לתוך ואקום שכלל סגרים, בידודים, אימותים, שיצרו גם עימותי נפש לא פשוטים
אז תארו לכם כמה זה משמח, מאה וחמישים ברי ובנות מזל, שקבלו אפשרות להשתלט על קירות ולעשות עליהם, ככל העולה על רוחם ומכחולם, רגע לפני הריסתם, כחלק מפרויקט התחדשות עירונית #popupmuseumtlv3-צלמה גילי מצא
זה קורה בתל אביב כמובן, העיר עם הפרעת קשה וריכוז קשה וסינדרום פומו- FOMO (חרדת החמצה שמלווה בירידת ערך עצמי), ברמה עירונית כמובן, כאשר אם חלילה טי.אל. וי לא תקבל השנה, דרוג גבוה בקטגוריית "העיר הכי מגניבה בעולם"
מוזאון הפופ-אפ השלישי
על שני בנינים בני ארבע קומות, בלב העיר, ברחוב פנקס 11 ו-13, כשהאומיקרון עוד משתולל ברחובות, יוצא לדרך הפופ-אפ מוזאון מספר שלוש
לאחר הפסקה של שנתיים בגלל מוטציות של וירוס, עשרים וארבע דירות תל-אביביות מיושנות, שנבנו בשטנץ אפרורי, מקבלות טוויסט משגע מאמנים מתחומי הסטריט ארט, גרפיטי, ציירים, מאיירים, מעצבים גרפיים, ארט דירקטורים, מעצבי תפאורה, אדריכלים, אמני מיצב ומיצג
איך זה קורה
לאור ההצלחה המסחררת של מוזיאון הפופ-אפ תל-אביב הראשון ברחוב קליי, עם קרוב ל-22,000 מבקרים בחמישה ימים והתערוכה השנייה ברחוב כצנלסון בעיר, עם 25,000 מבקרים בשישה ימים, ולאחר הפסקה של שנתיים בעקבות הקורונה - מוזיאון הפופ-אפ חוזר, הפעם עם בוסטר-של כפולת מבנים-שניים וכפולת זמן, עשרה ימים
מה רואים פה
הזמנה לשוטט באופן נטול סדר והגיון, ביופי של אמנות ומקוריות מדהימה, שמשתלטת על חדרי שרותים בגודל צינוק, "חדרי אמבטיה", מטבחים, סלונים, חדרי שינה וחדר "לילדים" או "חדר עבודה"
#popupmuseumtlv3-צלמה גילי מצא
האמנים שנבחרו בקפידה, חלקם מציגים פה לראשונה ואחרים כבר פעם שלישית, התבקשו לדמיין את העתיד הוורוד או האפל, בעולם שהם חוו תוך כדי המגיפה ובזה שייווצר פוסט קורונה
פרוייקט מיוחד
בדירה מספר תשע בפנקס 11, נשארתי הכי הרבה זמן, כדי לדבר עם דנה כספי-לביא. צלמת שניצלה את תקופת הבידוד הראשון והקשוח, כדי לצלם כשמונים אנשים, במקום ובמצב הכי אינטימי שלהם: ערומים על הספה בסלון. הצילומים הממוסגרים בשחור אחיד, הם הצצה לא רק לגלריה של טיפוסים, שהסכימו לחשוף בפניה את אחוריהם, אלא גם סוג של תיעוד "עיצובי", של מבחר הספות הישראליות. מרביתן אפורות, או לבנות ונראות האמת, לא להיט.
דנה סיפרה לי, שכדי להשיג מצולמים היא פרסמה "קול קורא" ברשתות החברתיות, והתפלאה על כמות התגובות שקיבלה, כאשר אימת הווירוס שלטה באוויר. בהתחלה היא חשבה לתקתק כמה אנשים ביום, אבל אז גילתה שהם התכוננו במיוחד עבורה, חלקם הכינו לה אוכל, פתחו בקבוק יין וניקו את הדירה לכבודה, כי היא הייתה הבילוי היומי עבורם. הצמא החברתי של אנשים בבידוד והשיחות שדנה גלגלה איתם, הפכו לפרויקט תיעודי ולטעמי מסמך אנתרופולוגי, שכעת מוצג לראשונה כתערוכה. הצילום מסתבר היה רק טייק אחד, מהיר, אחרי שגלגלו בינהם שיחה נטולת מסכה, תרתי משמע. הפריים האחיד היה בשכיבה על הבטן, חלק מישירים מבט וחלק מתעלמים ונחמד לראות, שלא כולם צעירים, אבל הישבן שלהם במצב פוטוגני
מה אהבתי
קבלת הפנים של חדר בקומת הקרקע של פנקס 11, מכוסה כולו בצלופן, או חומר שהרגיש לי מרשרש כזה, בצבע בזוקה. הוא הזכיר לי, כמובן בהבדל גדול את חדרי האין-סוף וחדרי מראות של יאיוי קוסאמה, בתערוכת רטרוספקטיבה שלה, שנפתחה לאחרונה במוזאון ת"א, שכתבתי עליה פה
#popupmuseumtlv3-צלמה גילי מצא
מכוון שהגעתי בהזמנה לביקור מקדים לפני הפתיחה, חלק מהעבודות עדיין לא הושלמו והיו אמנים שבקשו ממני לא להיכנס ולא לצלם. על הרצפות ובמסדרונות, הייתה ערבוביה של ניילונים, מכחולים, פסולת, כבלים, והיה צריך לשים לב איפה דורכים ובעיקר איפה לא נשענים, כי הצבע טרי
ראיתי המון הומור על הקירות, סוג של אופטימיות גדולה גם בצבעים. מצד שני, גם יש ניכרים כאב ומצוקה של כאלו שחוו את המגיפה, דרך ספקטרום טורדני של הפרעות אכילה, חרדות, דכאון, נסיונות אובדניים וכל הדברים שאיכשהוא טואטאו עד לאחרונה, מחשיפה הולמת ברדאר התקשורתי ובשיח בחלונות הגבוהים
הדבר שהכי בלט ובאופן גורף היה שהאמנים, מרביתם צעירים, עפים על החוויה. מכוון שהמקום היה פתוח עבורם 24/7, חלקם עבדו בשעות הקטנות של הלילה. עם מקצתם קיימתי סמול טוק ושמעתי את הסיפור שמאחורי הויז'ואל, אבל בעיקר הייתי עסוקה בלנסות לקלוט את האסתטיקה המושפרצת ביצירתיות עזה, בעזרת הטלפון הנאמן שלי
למסכה הקרונה היה יתרון נוסף בשיטוט פה, כי הריחות העזים של חומרי התזה, בלתי בריאים ורווי כימיקלים, היו לא קלים לשאיפה. מזמן לא אמרתי כל-כך הרבה פעמים את המילה "מקסים", לכל-כך הרבה אנשים. אם צריך לסכם את התערוכה הזו, במשפט אחד אומר-התערוכה הכי מרימה את המוראל. אם צריך לסכם בשלוש מילים #POPUPMUSEUMTLV3 אז אומר-חדר בריחה מומלץ
הערות שימוש
יש פה שני בנינים, אז שימו לב לא להחמיץ את המעבר בקומה העליונה, מרחוב פנקס 11 לפנקס 13. המלצת חנייה-בכחול לבן, בתחילת רחוב פנקס בקרבת דרך נמיר
זוהי התערוכה השלישית, במסגרת שיתוף הפעולה עם חברת הנדל"ן ''אנשי העיר'', בהפקת יערה זקס, יזמית ואמנית בתחום הלייף סטייל והחיים האורבניים
פרטים טכניים
פתיחה: יום שלישי, 1.2.2022, החל משעה 10:00תאריך נעילה: 11.02.2022
שעות פעילות התערוכה: ימים א-ה 10:00-21:30 | יום ו׳ -09:30-15:30 | יום שבת- סגור.
מיקום: רחוב פנקס 11- ופנקס 13, תל-אביב.
הכניסה חופשית, בהתאם להנחיות משרד הבריאות והתו הירוק
