לסוע במיוחד-זמרים באתונה, יוון
הידעתם שישראל היא מעצמת טיולי חורף בדגש מוסיקה יוונית? המספרים מדברים על כ-100 אלף איש ומעדות מקומית, התיירים היחידים שראיתי בטברנות ובמועדונים לסוגיהם דיברו עברית. "השמות" המועדפים על הישראלים הם של הזמרים ניקוס ורטיס, אלקוס זאזופולוס, ואסיליס קאראס, גליקריה, אנדוניס רמוס, ששייכים לז'אנר היותר פופי, אבל יש עוד עשרות מופלאים, תלוי מה ההבנה המוסיקלית שלך
נדמה שכל יווני/יווניה שנייה מפליאים לשיר או לנגן, כך שזו אמנות שהיא ענף משגשג מאוד. במיוחד בז'אנר של הרמבטיקו, שצריך הרצאת עומק כדי להבין את יסודותיו, אבל במשפט אחד זו מוסיקה עממית אורבנית, שמייצגת את העניים/מוחלשים בחברה והיא מוכרת כערך תרבות על-ידי אונסק"ו
מלון לייטהאוס בראון
העוגן שלי לבילויי הלילה באתונה, היה במלון "לייטהאוס בראון", האח הבוגר של "לייטהאוס תל אביב", בו אכלתי ארוחת בוקר מושלמת
לא הייתה בעיה למצוא אליו מונית משדה התעופה באתונה, אחת מתוך עשרות מוניות צהובות שעובדות לפי תעריף קבוע. 40 יורו, בין ארבעים דקות לשעה תלוי בפקקים. המלון יושב על כיכר "אומוניה", אחת משלושת הכיכרות הגדולות בעיר, שעוברת תהליך של "ניקוי" והתחדשות
מלון לייטהאוס אתונה-צלמה גילי מצא
איך שנכנסתי בשעריו- שמעתי עברית מכל עבר. תהליך הצ'ק אין כלל משקה מרענן וחביבות יוצאת דופן. שטיחים בלעו את צעדי, המסדרון היה אפלולי קמעה ותואם אוירה בליינית והחדר, שפנה לכיכר קיבל את פני עם מרפסת קטנה. בערב-בהיתי ממנה למזרקה הססגונית
הלובי-נראה ממש "העתק-הדבק" של המלון התל אביבי, עם ספות הסבה במגע קטיפתי של ירוק איזמרגד, ופינת קפה. תפסתי בו פינה כדי לעבוד עם המחשב שלי ונהניתי משקט, למרות שהמלון היה בתפוסה מלאה
ארוחת הבוקר-נחמד לגלות מיני מאפים יוונים, שיצאו חמים מהתנור לצד מבחר סלטים "ישראליים" עם טאץ' ים תיכוני. טבח עמד לרשות מי שחפץ בחביתות עם מגוון ירקות "וקשקושים". מקרר ענק כולל מיני מיצים ולכל חובבי חלב מסוג מסויים, יש פה מענה. יתרון מאוד גדול למי שנהנה מחיי לילה, זה שארוחת הבוקר פתוחה עד השעה 12.00
נוף לאקרופוליס-קומת הגג הופכת לפוטוגנית החל מהאביב, כאשר בריכת האינפיניטי שלה מזמינה לשכשך ודק השיזוף מאכלס בביקיני לסוגיו ובשעות הערב פועל בר. קוקטייל שקיעה מול האקרופוליס, תמיד משביח את הרומנטיקה
שכנים-סביב כיכר אומוניה יש כארבעה מלונות של רשת בראון (בראון אקרופול, בראון קיוביק, דייב רד), שיחד עם העיריה משקיעים מאמצים רבים להדיר ממנה את דרי הרחוב, ולתת תחושת בטחון לאורחים, במיוחד בשעות הערב
מיתוג בלייני- "לייטהאוס" הוא מלון אורבני שמארח מסיבות וארועים מגניבים, ב"דופק גבוה", שמתאים לאלו שאוהבים לבלוע ערים
אמנות-השבוע נפתחה תערוכת "צבע טרי" של אתונה, שכוללת אמנות מודרנית יוונית, שצובעת את כל הלובי של בתי המלון מרשת בראון שנמצאים סביב כיכר אומוניה. התערוכה המרשימה, שהיא בשיתוף עם "ארט אתינה" ארגון הגג של האמנות היוונית, תמשך עד ה-26 באפריל
שירות-זו לא סיסמא נבובה בלייטהאוס אתונה. אני מדברת על "חווית אירוח" יוצאת דופן. צוות הקבלה, דאג לכל גיחה שלי החוצה, לשירות חדרים, ומצוות המטבח יכולתי לבקש כל דבר שיעזור לי להתמודד עם התקררות קשה, שנמשכה כמה ימים וגם לאכול, במסעדה צהריים או ערב, שיש לה תפריט חביב. השדרוג לסוויטה איפשר לי להחלים ממש, במיטת דאבל וחדר מקלחת כפול
לטוס במיוחד לראות זמרים יוונים
לטוס במיוחד להופעה של זמר בחו"ל, הוא משהו שעשיתי בעבר הרחוק, עוד לפני שזה היה עניין שכיח. לפני שבועיים עשיתי זאת שוב, ביום המופע עצמו, של האלילה המיתולוגית הלני ויטאלי. את קולה של ויטאלי, שמעתי לראשונה מתנגן בדיסק, בבר בחוף של אי יווני. מאז הפכתי למעריצה, כמו נערה מתבגרת. לפני כשבע שנים, הגעתי להופעה של גליקריה ויצא לנו לדבר מאחורי הקלעים. אמרתי לה בחוסר טקט, שהזמרת היווניה הנערצת עלי היא ויטאלי. "היא הסנדקית שלי והערב היא יושבת בקהל", זרקה לי גליקריה משפט שתוך שעה הפך לזיכרון הכי מתוק שלי מיוון, שתיהן שרות ואני רוקדת וריאציה על ציפטטלי, שזה הריקוד הנשי המסורתי.
ויטאלי שבנוסף להיותה זמרת, היא גם מלחינה התפרסמה עוד כנערה, בזכות קולה החד פעמי שצרובה בו המורשת הצוענית בה גדלה. ויטאלי היא מתמודדת נפש אמיצה, שהדכאון שיתק את היצירה שלה במשך שבע שנים ורק בשנת 2000 היא חזרה להופעות, כשהיא הלומה וחלשה ממצבה המתמשך. השירים שלה רווים פאתוס וארוס, ברמות שגורמות לי לפרץ רגשי בלתי נשלט, למרות שאני לא מבינה אף מילה
למזלי קניתי מראש כרטיס להופעה שהייתה סולד אאוט, והתקיימה ב"יאלינו מוסיקו תאטרו". ההופעה היתה משותפת לה ולנכס צאן ברזל בשירה היוונית, כריסטוס ת'יבאוס. רק כאשר הם עברו מדואטים לסולו והלני ביצעה את מיטב הלהיטים שלה, ואת הגדול מכולם לטעמי "נייס בלמו", ריחפתי לאושר שברירי, מלווה בדמעות של הוקרת תודה. הלכתי מאחורי הקלעים, למרות שידעתי שהלני לא דוברת אנגלית, אבל תמונה אחת שווה הרבה מילים משלוש שעות של הופעה, וואו
המלצה למוסיקה יוונית
בימים שאחרי, היו לי כרטיסים למופעים של זמרים נוספים ולהרכבים מיוחדים, שזו הדרך הפופולרית של ענקי הזמר היווני, לצלוח את המשבר הכלכלי ולאחד כוחות בחורף. את הכרטיסים קניתי באמצעות האתר של "הזהוב". אתר ישראלי להופעות מוסיקה באתונה, סלוניקי וקפריסין. האתר של ד"ר אריק קובריק קיים חמש עשרה שנה ועוקב אחרי פרסומים ביוונית. הבקיאות המדהימה שלו במוסיקה יוונית, מבוססת על רומן בן 33 שנה, במהלכן יצא לו להכיר אישית חלק ניכר מהזמרים.
מרתק לקרוא באתר ביוגרפיות של אמנים, להקשיב לפודקאסטים, להתעדכן בטלפונים של טברנות, בהן רצוי לשריין מקום להופעות. לאתר נרשמות אלפי כניסות בחודש והוא תופעה תרבותית, שגם מתובלת בסיפורים וחוויות של "הזהוב".
מרכז התרבות סטברוס ניארכוס
חיפשתי מקום יחסית חדש בנוף האתונאי, שעונה להגדרה אמנותית וכך מצאתי את עצמי במרחק כרבע שעה ממרכז העיר במרכז התרבות "סטברוס ניארכוס", שממוקם על גבעה בשכונת קליתאה (נוף יפה ביוונית)
מדובר באלגנטיות אדריכלית במיטבה, במבנה שתוכנן על ידי ארכיטקט העל האיטלקי רנזו פיאנו. המבנה המשונן והשקוף, נראה כמו ספינת ענק ולא מפתיע לגלות שהוא מומן על-ידי איל הספנות ניאכרוס, שהיה המתחרה המושבע של אונסיס. שווה לעלות לקומה השמינית שלו, שם יש מרפסת ענק שמשקיפה על אתונה, פיראוס וקו החוף
המבנה שמכונה SNFCC משמש כספרייה הלאומית ומכיל יותר מ-3 מליון ספרים, מקיים סיורים מודרכים ללא עלות, והוא כולל "פוליס קטנה" עם "אגורה" ותעלה מלאכותית באורך 400 מטר
נהניתי לגלות את בית הקפה "קנאל"-בפתח התעלה, שמקושט בכסאות בצבעי כחול וירוק, בדיוק כמו במרכז עצמו. הקפה שטעמתי פה היה הטוב באתונה והוא מיובא מדרום אמריקה
יש פה מנות נטולות גלוטן וצמחוניות, פיצות, נקניקיות, סנדב'יצים, סלטים, מבחר שסוגר את פינת הרעב באמצע היום והשקט שלו, הרחק מהמולת העיר, הוא יתרון גדול לנוודים דיגיטליים.
המקום פתוח כל יום מ8.30-23.00
סיורים באתונה
אתונה בשנים האחרונות, עברה תהליך אורבני מזורז, שהוליד שכונות מחודשות ואיתן סצנה בועטת של אמנות רחוב, בתי קפה, וייב שמדליק תיירים. כדי לקבל את כל הטוב הזה במנה מרוכזת, פניתי לחברה שמתמחה בסיורים בעיר בעברית בשם "יאסאס אתונה" שכוללים: סיור קולינרי, סיור להכרת העיר, סיור גרפיטי, שסן צילום, טיולים מחוץ לעיר ועוד
את אינגה בנדלק, מדריכה מטעם "יאסאס", שמתמחה בגרפיטי ואוכל, פגשתי בכניסה לשכונת "פסירי" Psiri שלטעמי היא שעטנז של פלורנטין, נווה צדק ושוק הפשפשים ביפו
בחלק מהרחובות יש חנויות ששייכות לעולם עבר שבו עדיין מוכרים סידקית, צמר, מוצרי קש, כלים בסיסיים לבית, אחרים הם עולם קטן של מהגרים מארץ מוצא מסויימת
לדברי אינגה, כל הבאזז של אמנות רחוב התחיל בעקבות האולימפיאדה ב-2008, כאשר העיר הבינה שציורי ענק מוזמנים משדרגים אותה. האמן הכי פופולרי בסוגה וגם הכי אמיד הוא אינו-ino ששומר על אנונימיות, והיצירות שלו הן מחאתיות בעליל. המפורסמת בינהן עם שתי נערות, נקראת "ספסיבה" שזה תודה ברוסית ושבר ביוונית
המשבר הכלכלי, שהיכה קשות ביוון והקורונה שגרמה למצוקת סמים ואובדנות בקרב בני נוער, הם נושא מרכזי בעבודות שלו וגם אצל אמן שכונתי בשם אכילס. "סמטת האומללות" היא רחוב שעד לא מזמן גרו בו הומלסים, זונות ונרקומנים ובזכות ציירי קיר שהוזמנו אליו מרחבי העולם, הוא נוקה
התרגשתי לראות ציור קיר של כלב בשם לובניקוס, שהפך לפעיל חברתי שממש הצטרף לקו ראשון של המפגינים שהתעמתו עם השוטרים במהומות שהיו בעיצומו של המשבר הכלכלי. הכלב המצמרר הזה, שתפס פצצות, ספג גז מדמיע וחילץ פצועים, זכה לשער של מגזין "טיימס" בתור איש השנה. הציור שלו פה מוגן על-ידי מצלמת רחוב
הכלב לבניקוס וציור רחוב פמיניסטי-צלמה גילי מצא
ממנו הסתעפנו לרחובות בהם יש עדיין חורבות תלויות באוויר, עם ציורים שרק בהפניית אינגה, שמתי לב אליהם ואז הגיעה אתנחתא של קפה
מינו-Mino
מינו הוא בית קפה קונספט, סטייל "פועה" ביפו. שם המקום נגזר מהמילה היוונית העתיקה יין. כל מה שיש בו מיועד למכירה, חוץ מהבריסטה החתיך. הריהוט המהוקצע שכולל מגוון מנורות וכסאות הוא מ"דייניש", והמחירים בהתאם
המקום מעוצב עם הרבה צמחייה, פינות ישיבה מדליקות, למשל בתוך ארגז חול ויש גם קומה שנייה, בה ראיתי הרבה יושבים עם לפטופ. האוכל מוגדר "גסטרו בר יווני", השף אתניוגורס קוסטנקוס, צבר מוניטין בינלאומי. במקום גם מבחר יינות מרשים. ניתן להזמין קוקטייל שיושן בחבית, או בירה ממבשלת בוטיק.
המקום פתוח מתשע בבוקר ועד חצות
ארגון האוס-מסעדה, מעדניה ושוק אוכל
ארגון האוס-Ergon house הוא גם וגם וגם. מקום חובה לפודיז, שגיליתי באקראי. הוא בנוי כמו אגורה, ויש בו מעדנייה ענקית, מסעדה ומלון. המוצרים הם של רשת מעדניות בסלוניקי ובאיים הרעיון הוא שכל מה שיושב במדפים פה, יכול גם להגיע אליך לצלחת, במסעדה שהיא דמויית חצר גדולה פתוחה
כלי בית ומטבח, מחלקת דגים, קצבייה, שמנים, גבינות, יינות, דבש, קפה ויינות הם בליין של המעדנייה שמורכבת מעשרות מדפים ושורות-שורות. ישבתי במסעדה והזמנתי צזיקי שהגיע עם לחם הבית והיה מעולה, לעומת חזה עוף שהגיע מיובש למדי ואיכזב. מה ששימח אותי , זה לראות פה עבודה נוספת של האמן העירוני-אינו INO, עם אלת הצייד ארטמיס
ארגון האוס אתונה-צלמה גילי מצא
עוד כתבות על יוון:
Comments